"אחים ואחיות, הקרב הזועף בירושלים ועליה, ועל כל ארץ פלסטין, לא התחיל רק ביום כיבוש עירנו הקדושה בשנת 1967 אלא כמה עשורים קודם לכן, ואפילו לפני הצהרת בלפור. כי המעצמות הקולוניאליות בהובלת בריטניה ואמריקה קשרו קשר במטרה להיפטר מהיהודים באירופה מצד אחד, והקמת מה שנקרא 'מולדתם הלאומית בפלסטין' מצד שני, כדי שתשמש מאחז שיבטיח את האינטרסים של המדינות הקולוניאליות הללו.
"ואחרי שאנשינו המוצבים בירושלים ובסביבות ירושלים דחו את הצהרת בלפור הקולוניאלית, התוקפנית והבלתי צודקת, והתנגדו בכל האמצעים להתקפות על ארצנו ועל מקומותינו הקדושים, וכן התמודדו עם גלי ההגירה היהודית שמדינות המערב החלו לדחוף לכיוון פלסטין, החלו המהפכות וההתנגדות הפלסטינית נגד יישום ההבטחה המבשרת רעות: אינתיפאדת אפריל 1920 (פרעות תר"ף, א"ס), מהפכת אל־בוראק באוגוסט 1929 (מאורעות תרפ"ט, א"ס), המהפכה הפלסטינית הגדולה ב־1936 והשביתה הגדולה שנמשכה במשך שנים רבות (המרד הערבי הגדול, תרצ"ו־תרצ"ט, א"ס). שישה חודשים היו כולם נגד הקולוניאליזם הבריטי וההגירה היהודית, ונגד ההתקפות הציוניות על קודשי האסלאם בירושלים, במיוחד בחומת אל־בוראק (כינויו הערבי של הכותל, א"ס).
"אחים ואחיות, אנו מנצלים את ההזדמנות לכנס היום את ועידת ירושלים, כדי להציג נרטיב מתועד ואמיתי של מסגד אל־אקצה המבורך, כולל חומת אל־בוראק, נרטיב המפריך את הנרטיב הכוזב שהכיבוש מתבסס עליו. חומת אל־בוראק היא חלק ממסגד אל־אקצה ומהווה הקדש אסלאמי אמיתי, וזכותנו זו הוקמה בידי הקוראן הגדול, שהעניק למקום את שמו: 'תהילה למי שנשא את משרתו בלילה מהמסגד הקדוש למסגד אל־אקצה, שבירכנו את סביבתו'.
"יש לנו לגיטימציה בינלאומית המיוצגת בידי חבר הלאומים בשנת 1930, בעקבות מהפכת אל־בוראק. היא אף הוכרה בידי בכירי הדת היהודים דאז, שהעידו על הבעלות הבלעדית של המוסלמים על המסגד הקדוש, כולל קיר אל־בוראק.
"כי בגלל המהפכה ההיא, מהפכת אל־בוראק, מועצת חבר הלאומים שלחה ועדה מיוחדת המורכבת משלוש מדינות מערב אירופה – שוודיה, שווייץ והולנד – כדי לחקור את הרקע והגורמים לפרוץ המהפכה, ולקבוע את הזכויות על חומת אל־בוראק (הכוונה לוועדת שו, שמונתה לחקור את הסיבות למאורעות תרפ"ט. בפניה העידו בין השאר הראי"ה קוק ולהבדיל חאג' אמין אל־חוסייני, א"ס).
"ועדה זו קיימה 23 ישיבות שבמהלכן הקשיבה לעדויותיהם של עשרות מוסלמים, יהודים ואישים בינלאומיים. 52 עדים העידו בפני הוועדה; 21 יהודים, שלושים מוסלמים ועד אחד מנציגי המנדט הבריטי. כמו כן, הוועדה בדקה עשרות מסמכים שהוגשו בידי שני הצדדים, לפני הוצאת הדו"ח שלה בדצמבר 1930.
"בדו"ח הגיעה הוועדה למסקנה שהגורם הישיר לפרוץ מהפכת אל־בוראק הוא הפרובוקציות היהודיות בכותל ותביעת הבעלות עליו, וכי הכותל כולו הוא בבעלות מוסלמים בלבד, וכי למוסלמים בלבד יש גם זכות ממשית בו כי הוא חלק בלתי נפרד מחצר אל־חרם אל־שריף (הר הבית), שהוא אחד מנכסי ההקדש האסלאמי; כך נאמר בדו"ח הוועדה.
"בדו"ח ציינה הוועדה שהצד היהודי לא טען, בשום שלב של חקירתו, שיש לו זכות בעלות כלשהי לא בחומת אל־בוראק ולא בשכונת המוגרבים הסמוכה. לאור חשיבותה המופלגת של החלטת חבר הלאומים הזו, אנו מניחים אותה לפניכם כמסמך היסטורי ומשפטי, כי הסכסוך היה על חומת אל־בוראק וכעת הוא על מסגד אל־אקצה, שאותו הם (הישראלים, א"ס) דורשים לחלק בינינו לבינם.
"נגן על זכויותינו, יהיו הנסיבות אשר יהיו, ונתעמת בכל רצוננו ועוצמתנו עם תוכניות ממשלת ישראל הגזענית והקיצונית ביותר, המכוונות למסגד אל־אקצה ולכל מקומותינו הקדושים".
