תנועת העצמאות של סקוטלנד זקוקה למנהיג חדש ולתוכנית חדשה. לאחר התפטרותה המפתיעה של השרה הראשונה ניקולה סטרג'ן השבוע, מאבקם המתמשך של הלאומנים הסקוטים להתנתק מהממלכה המאוחדת איבד את הכוכבת הגדולה ביותר שלו. בהודעתה שלשום על התפטרותה לאחר שמונה שנים בתפקיד אמרה מנהיגת המפלגה הלאומית הסקוטית שהיא יודעת "בראש ובלב" שהגיע הזמן לעזוב.
המאמצים לקיים משאל עם חדש על עצמאות הגיעו לאחרונה למבוי סתום, אחרי שהמשאל הקודם ב־2014 הסתיים בהפסד למצדדים בעצמאות, והביא לפרישתו של קודמה של סטרג'ן, אלכס סלמונד. הטיימס הלונדוני דיווח אתמול כי עזיבתה של סטרג'ן פירושה "הצלחה עצומה לתומכי האיחוד", ו"כישלון דורי" לפעילי העצמאות. רוברט שרימסלי, בעל טור בפייננשל טיימס, אמר בפשטות: "ניקולה סטרג'ן ירדה מהפסים".
סטרג'ן תישאר השרה הראשונה בזמן שהמפלגה הלאומית הסקוטית תבחר לעצמה מנהיג חדש. בין היורשים האפשריים: אנגוס רוברטסון, בעל ברית של סטרג'ן המשמש כשר החוקה של סקוטלנד, שרת האוצר קייט פורבס, ושר הבריאות חומזה יוסף. אבל לאיש מהמתמודדים אין כישורים כמו אלה של סטרג'ן, והמנצח יצטרך למצוא דרך לצאת ממשבר הדרישה לעצמאות.
סטרג'ן עלתה לשלטון בעקבות התבוסה ב־2014, ומאז ניסתה לקדם משאל עם נוסף. לרגע היה נדמה שהברקזיט נותן לה הזדמנות: בריטניה בכללותה תמכה בעזיבת האיחוד האירופי במשאל עם ב־2016, אבל רוב המצביעים בסקוטלנד העדיפו להישאר. סטרג'ן טענה שהברקזיט הצדיק משאל עם נוסף על עצמאות, משום שניתק את סקוטלנד מהאיחוד האירופי בניגוד לרצונה.
אך קיום משאל עם מחייב את הסכמת ממשלת בריטניה, ובלונדון סירבו לאשר את קיומו. סטרג'ן שללה את האפשרות לקיים משאל עם עצמאי ובלתי חוקי, כפי שעשו הקטלונים בספרד.
ההחלטה לא הייתה פופולרית בקרב פעילי עצמאות רבים בסקוטלנד. סטרג'ן פעלה באופן מתמשך לשכנע את הממשלה ואת בית המשפט העליון לאפשר משאל עם נוסף. לאחרונה היא טענה שהבחירות הלאומיות הבאות בבריטניה, שיתקיימו עד 2024, יהיו "משאל עם דה־פקטו" על עצמאות, אם כי לא ברור איך זה יעבוד.
הסקרים מראים שהסקוטים חלוקים באופן שווה פחות או יותר בסוגיית העצמאות. לדברי ג'ון קמפנר, חוקר במכון צ'טהם האוס, עזיבתה של סטרג'ן עשויה "להוציא את האוויר מהבלון" של תנועת העצמאות. הוא הוסיף שהמומנטום עשוי להיחלש עוד יותר אם מפלגת הלייבור תנצח בבחירות הבאות בבריטניה, כפי שרומזים הסקרים. לדבריו, מנהיג הלייבור קיר סטארמר הוא דמות מושכת יותר לסקוטים רבים מאשר ראש הממשלה לשעבר בוריס ג'ונסון, שהוא "אנגלי, פלגן וימני".
השרה הראשונה עוזבת בלי להגשים את חלומה להוביל את סקוטלנד לעצמאות, והיא מותירה מאחוריה מורשת שנויה במחלוקת. תוכניתה להקל על שינויי מגדר בסקוטלנד עוררה סערה גם בתוך המפלגה שלה, וייתכן שזירזה את החלטתה לעזוב. הפילוג הפנימי הוביל לכך שחלק מהמחוקקים כבר עזבו אותה והצטרפו למפלגה הסקוטית המתחרה, אלבה, שהקים ב־2021 השר הראשון לשעבר סלמונד.
לפי פרופ' ג'ון קרטיס, מרצה למדיניות באוניברסיטת סטרת'קלייד, השאלה החשובה ביותר היא אם המפלגה יכולה למצוא מנהיג ברמתם של סלמונד וסטרג'ן. "המפלגה צריכה יותר משר ראשון מוכשר. היא צריכה פוליטיקאי רב־עוצמה שיוכל להזיז את החוגה בדיון על העצמאות".
