סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט בני שגיא, דחה בשבוע שעבר ערעור של נער פלסטיני כבן 15 על החלטת בית משפט השלום לנוער בבת-ים לעצור אותו עד תום ההליכים. הנער, תושב הרשות הפלסטינית, נעצר בחודש שעבר בידי המשטרה בשטח ישראל, כשהוא ברכב גנוב. בעודו נוהג במהירות ניגח הנער רכב פרטי שעמד במקום והדף אותו לעבר אי תנועה. לאחר מכן הוא המשיך בנסיעה ופגע בניידת משטרה, ואז נעצר. בפגיעה ברכב הפרטי נפצעה הנהגת ונזקקה לטיפול רפואי.
לאחר חקירתו הוגש נגד הנער הפלסטיני כתב אישום המפרט סדרה של עבירות, ובהן גנבת רכב, חבלה במזיד ברכב, נהיגה פוחזת, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח וכניסה לישראל שלא כחוק. בשלב הזה ביקשה הפרקליטות לעצור את הנער עד תום ההליכים בטענה שנשקפת ממנו סכנה, וכן משום שאי אפשר לוודא שהוא מתייצב למשפטו, כי אין לו אפשרות לשהות במעצר בית בתחומי הקו הירוק.
שופט בית משפט השלום לנוער ניר זנו ציין כי באופן כללי, גם בנוגע לפלסטינים חל הכלל שלא עוצרים אדם עד תום ההליכים אם אפשר להשיג את מטרות המעצר באמצעות שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירות פחותה. ואולם, "במרוצת השנים ניתן בפסיקה יחס נפרד ומפורש לעוברי חוק תושבי האזור (יו"ש, ש"פ), בשל מאפיינים הייחודיים רק להם, ובראשם החשש המובנה מהימלטותם מאימת הדין והקושי להביאם למשפט בישראל. כך, שלא כמו במקרה שבו הנאשם הוא תושב ישראל, קל יותר לנאשם תושב האזור להתחמק ממשפטו ולהסתתר, מתוך ידיעה שרשויות אכיפת החוק של ישראל לא ינסו להתחקות אחריו ולאתרו כדי להביאו למשפט".
השופט זנו אף ציין ש"עובדת היות הנאשם קטין אינה מקנה לו, כשלעצמה, חסינות מפני מעצר. מתפקידו של בית המשפט להגן על כלל הציבור מפני מי שעלול לסכן את שלומו ואת בטחונו". לדבריו, העובדה שהנער לא רק הסתנן לשטח ישראל באופן בלתי חוקי, אלא גם ביצע עבירות נוספות, מעצימה את מסוכנותו.
הנער ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי לנוער, וטען כי לנוכח גילו ראוי לשחרר אותו למעצר בית. הוא אף הצביע על קצין משטרה משוחרר שמוכן לערוב להגעתו לדיונים בבית המשפט בישראל. אולם השופט שגיא דחה כאמור את הערעור, וקבע כי הנער יישאר במעצר עד תום ההליכים.
השופט שגיא ציין כי אם החשש היה רק מפני הימלטותו של הנער מאימת הדין, די היה בערבויות מתאימות, כפי שנעשה לא פעם. אולם, מאחר שבמקרה הזה יש גם מסוכנות גבוהה, נכון להותיר את הנער במעצר. "ראשית", מנה השופט שגיא, קיימת "מסוכנות לרכוש הציבור הנובעת מעצם מעשיו של העורר והעבירות שביצע; השנייה – מסוכנות לאדם ולגוף, הנובעת מעצם נהיגתו של העורר, כזכור ללא שהוסמך מעולם לנהיגה בכבישי המדינה; השלישית – מסוכנות לאדם ולגוף הנובעת מדרך התנהגותו הקונקרטית של העורר במהלך האירוע, דהיינו – המרדף שהסתיים בניגוח רכב פרטי ורכב משטרה. השילוב בין רכיביה של עילת המסוכנות בהחלט מלמד כי עסקינן במסוכנות גבוהה, ויש בה כדי להצדיק דחיית הערר".
