מי שהסתובב בשבועות האחרונים בירושלים, חש את השפעת גל אירועי הטרור האחרונים. השבת שעברה בכותל המערבי הייתה דלת מתפללים, והתנועה הרגלית ברחובות הייתה מצומצמת מהרגיל. מעת לעת אפשר היה להבחין בניידות מג"ב יוצאות מהשכונות הערביות. במהלך השבוע החלו עובדי העירייה בפעולות מיגון ליד תחנות אוטובוס.
האם העמודים שהוצבו בחזיתן של מאות תחנות הם שימנעו את פיגוע הדריסה הבא, או שהם נועדו בעיקר להגביר את תחושת הביטחון של הממתינים לאוטובוס? נראה שגם וגם. בכל מקרה, מכת הטרור בבירה לא תמוגר באמצעות מיגון נקודתי. השכונות הערביות במזרח ירושלים הן המקור לשרשרת הפיגועים הקשים בשבועות האחרונים. בעיר דוד נפצע קשה סגן נ' בפיגוע ירי, בפיגוע הדריסה בצומת רמות נרצחו אלתר שלמה לדרמן והאחים אשר ויעקב פלאי, ובתקרית במחסום שועפאט – שבה ילד בן 13 תקף כוח מג"ב – נפל סמ"ר אסיל סוואעד. אף שמדובר בסביבה שכבר יצאו ממנה אירועי טרור רבים, בעיני מערכת הביטחון מדובר בקובייה ההונגרית של הלוחמה בטרור, חידה עוכרת שלווה שאין לה פתרון פשוט.
"בהסתכלות ביטחונית ברמת מאקרו, ירושלים היא בעיה בפני עצמה", אומר אלוף (במיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המל"ל וכיום חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. "המצב הזה נובע מכמה גורמים. הראשון הוא שמדובר בתושבי ישראל, כמעט אזרחים, בעלי תעודות זהות כחולות, ואי אפשר להפעיל נגדם את האמצעים שמשמשים את המערכת ביהודה ושומרון. הדבר השני הוא יכולת התנועה של התושבים שם – הם נוסעים במכוניות ישראליות ובתחבורה הציבורית. ראינו את זה גם בפיגוע ביום שישי. אלה שתי הבעיות המקצועיות, ויש עניין שלישי, שהוא לא מקצועי. פעולות ישראליות במזרח העיר מעלות את השאלה: עד כמה ירושלים מאוחדת? אם שמים סגר באזור מסוים, נראה שהגבולות שלו יקבעו את הגבול של אחדות ירושלים. לא תמיד מוכנים לשלם את מחיר ההכרזה הזו.
אלוף (במיל') יעקב עמידרור: "זה לא מצב של חומת מגן. אין במזרח העיר קיני טרור שצריך לבער, יש הרבה נשק והרבה כוונות רעות. כוונות רעות אי אפשר לפתור במבצע, ואקדחים קשה מאוד למצוא"
"הפיגועים האחרונים בוצעו בידי אנשים שאין מאחוריהם ארגון", מזכיר עמידרור. "בן אדם קם בבוקר, מחליט משום מה לרצוח יהודים, אף אחד לא יודע על זה. הוא מחפש אנשים שמחכים לאוטובוס ודורס אותם. אין שום דרך למנוע את זה, אלא אם יש חמוש בכל תחנה. המשטרה בהגדרה תגיע אחרי האירוע, או לפחות אחרי שהוא התחיל. לכן אני בעד יותר אקדחים לאזרחי ישראל, בוודאי בירושלים, בתנאי שהם עומדים בכמה קריטריונים ושיהיו בידיים אמינות".
אבטחה ונשק לאזרחים הם פתרון לפיגועים הבאים. יש תוכניות או ניסיונות לחולל שינוי עומק באווירה במזרח ירושלים?
"זה קשה מאוד, ספק אם אפשרי. לפעמים אפשר לשים במעצר לתקופה איזה גורם מסית, אבל את האווירה זה לא ישנה. עיריית ירושלים מנסה לשנות את תוכני הלימוד במזרח העיר ולהוציא את ההסתה מבתי הספר. זה טיפה בים. אם מישהו חושב שאפשר לייהד את ערביי מזרח ירושלים הוא חי באשליה. הם פלסטינים שחיים תחת כיבוש, ישראל הפכה להיות ריבונית בשטח שלהם. אלה לא ערבים מנצרת או חיפה שהם ישראלים לכל דבר".
וזה הפיך בעיניך?
"אולי בטווח הארוך, בהרבה עבודה. ערביי ישראל שותפים במידה נמוכה מאוד בטרור, אבל ערביי מזרח ירושלים מאוד מחוברים, אפילו בקשרי משפחה בחלק מהמקרים, לפלסטינים ביו"ש".
ומה אתה חושב כשאתה שומע הכרזות על מבצע חומת מגן 2?
"זה לא מצב של חומת מגן. אין במזרח העיר קיני טרור שצריך לבער באמצעות מבצע. אם יש התחלה של קן טרור, השב"כ והמשטרה כבר היו פועלים באופן מיידי. המחשבה שצריך לבער קיני טרור מבוססת על הבנה לא מקצועית. יש הרבה נשק והרבה כוונות רעות. כוונות רעות אי אפשר לפתור במבצע, ואקדחים מאוד קשה למצוא. אי אפשר לעבור בית בית בלי מודיעין. החיפושים קשים, ולפעמים הנשק בכלל לא נמצא בתוך הבית".
והרתעה באמצעות ענישה של המשפחה?
"יש פה בעיה עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת בלהעניש מישהו שכל חטאו הוא קרבת משפחה למפגע. לקחת ילד בן עשר ולהעביר אותו ליו"ש או לסוריה כי אח שלו או אבא שלו עשו פיגוע – אני לא בטוח שבמדינת ישראל ראוי לנהוג כך. אף אחד לא יודע עד כמה זה באמת מרתיע. יש כנראה הרתעה מסוימת, אבל לא תמיד זה ראוי".
עמידרור סבור כי יש צורך בהקמת גוף ייעודי ובלעדי שייטול על עצמו את המשימה. "שמעתי הצעה – להקים מפקדה מיוחדת לטיפול בטרור באזור הזה. אנשים של שב"כ, עיריית ירושלים והמשטרה. למשטרת ישראל יש עוד משימות, גם לאחרים, אבל גוף שיעסוק רק בזה אולי יצליח לתת מענה. קל מאוד להגיב מהבטן ולהתבהם, לא בטוח שזה מה שטוב לעתידה של מדינת ישראל", הוא מסכם.
פיגוע התאבדות בשיעור חשבון
"הסוגיה הירושלמית מסובכת מאוד", אומר לנו גם אליאס זרינה, ערבי נוצרי שנולד בירושלים, חי בה שנים ואף ייסד את "יוזמת הירושלמים" לשילוב הנוצרים דוברי הערבית בישראל, אך לאחרונה עזב את העיר בשל המצב הביטחוני. "באותו רחוב, במרחק מטרים ספורים, אפשר למצוא כאלה שרואים את עצמם חלק מישראל ושואפים להשתלב במדינה, לצד כאלה שמרגישים חלק בלתי נפרד מהאומה הערבית הפלסטינית ונאבקים למענה", הוא מתאר. "ויש כמובן גם כאלה שלא אכפת להם מהמצב המדיני ורק רוצים לחיות, להרוויח כסף ולהאכיל את המשפחות שלהם".
תופעה שבלטה במיוחד בפיגועים האחרונים היא מעורבותם של ילדים. מתוך חמישה פיגועים בשבועיים, שלושה בוצעו בידי ילדים בני פחות מ־14. זרינה מסמן את החינוך בבתי הספר במזרח ירושלים כגורם מרכזי בהרעלת מוחם של הילדים והפיכתם למחבלים פוטנציאליים. מה שקורה בבתי הספר היסודיים ממשיך למוסדות ההשכלה הגבוהה של הרשות הפלסטינית. רק ביום שלישי השבוע, בטקס הסיום של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אל־קודס באבו־דיס, בחרו הבוגרים, רופאים לעתיד, לשיר שירי הלל לד"ר עבדאללה אבו־תין, רופא שחוסל בג'נין כשהשתתף בעימות חמוש עם צה"ל בחודש אוקטובר.
"החינוך הוא הגורם המרכזי שמהווה סכנה להווה ולעתיד של ירושלים", קובע זרינה. "אלה בתי ספר שנמצאים בלב הבירה, אבל לישראל אין גישה אליהם ואין שליטה על החומר הנלמד, שמבוסס על הנרטיב של הרשות הפלסטינית. הצעירים הירושלמים מציינים את התאריכים הלאומיים הפלסטיניים, מסמנים את הצהרת בלפור כיום נכבה, ומשחקים בהצגות על יום מותו של ערפאת, לטענתם בעקבות הרעלה ישראלית, כשהם עטויים כאפיות וחלקם רעולי פנים. כשאתה חי באווירה כזאת, לא מפתיע שהמחשבה להרוג יהודים מתבשלת במוחם של ילדים בני 9, 12 ו־14".
בשנת 2006 עשה משרד החינוך של הרשות הפלסטינית רפורמה בספרי הלימוד שהוא מאשר. מאז, הספרים אינם מכילים כל אזכור להסכמים שנחתמו עם ישראל בעבר, ולא מוצגת בהם אפשרות של שיח עם ישראל. מכון IMPACT-se, הבודק תכנים של שלום וסובלנות בספרי לימוד ברחבי העולם, חקר את ספרי הלימוד שהכירו גם המחבלים הירושלמים הצעירים מהעת האחרונה. מתברר כי ספרי הלימוד הפלסטיניים הנוכחיים כוללים מוטיבים אנטישמיים לא רק כלפי ישראל אלא כלפי היהודים, וכוללים למשל אמירות ואיורים על שליטתם בעולם והיותם רוצחי המונים כביכול. במשימות חיבור וחיסור בספרי החשבון של כיתה ד', התלמידים נדרשים לספור מחבלים מתאבדים; בכיתה ז' לומדים על כוח הכבידה באמצעות שאלות על אבנים שמושלכות על חיילי צה"ל; ובמסגרת הבנת הנקרא, תלמידי כיתות ח' מתבקשים לקרוא סיפור המהלל פיגועי התאבדות.
בספר ללימודי איסלאם שפרסם משרד החינוך הפלסטיני בספטמבר, מוקדש פרק שלם לנושא "מות הקדושים", המוצג כחובה במסגרת הלחימה באויב, וכצעד שמביא עימו כבוד, תהילה וכניסה לגן עדן. התלמידים מתבקשים לכתוב על פיגועים שביצעו פלסטינים, ולומדים שמי שלא מקריב את עצמו הוא חלש.
"המחבלים הצעירים מהפיגועים האחרונים הם הדור הראשון שלמד מספרי הלימוד החדשים שיצרה הרשות הפלסטינית. מוחמד עליוואת בן ה־13 שעשה את פיגוע הירי בעיר דוד, למד בבית ספר פרטי בשועפאט שבו מלמדים את התכנים של הרשות הפלסטינית", אומר סמנכ"ל IMPACT-se, אריק אגסי. "עם כל הכבוד לרשתות החברתיות ולטיקטוק, הן משפיעות על מי שממילא נחשף כל יום לשנאת יהודים ולצורך לבצע פיגועים, בבית הספר שאמור לחנך אותו. אנחנו התרענו שהספרים שעברו הקצנה ישפיעו גם על המציאות ויגבירו את הפיגועים. הרשתות החברתיות הן מכפיל כוח של לימודי ההסתה בבתי הספר הפלסטיניים. ילד בן 13 לא חושב ולא יודע מה הוא עושה. אלה התרבות והחינוך שהם מקבלים, שלפיהם הריגת יהודים היא הדרך לשחרר את פלסטין. הם כל הזמן שקועים בטלפונים הסלולריים, ומה שהם רואים שם הם רוצים לעשות בעצמם".
הכבוד של הצעירים
במעבר על כמה חשבונות טיקטוק של תושבים במזרח ירושלים, אפשר להתרשם בקלות מהיקף ההסתה ועידוד הפיגועים. המחבלים מוצגים שם כגיבורים עטורי תהילה. אחד הבולטים שבהם הוא עודאי א־תמימי, שרצח במחסום שועפאט את החיילת נועה לזר. "ברחובות המוות יישארו רק האמיצים", מכריזה כותרת סרטון שמעודד פגיעה בשוטרי מג"ב, בכיכוב מחבלים ממחנה שועפאט. בשעה שהם נעצרים בידי כוחות הביטחון, אחרים דואגים לתעד את המחזה ולהעלותו לרשת. המחבלים מודעים לתיעוד ומקפידים לחייך, לצחוק ולסמן תנועות ניצחון כשהם מובלים באזיקים לניידות או לדיונים בבית המשפט.
סרטונים נוספים עוסקים בהגחכת המשטרה וצה"ל והשפלתם. תחת ההאשטג "צבא הכיבוש החלש" מצולמים שוטרים מועדים במהלך פעילות מבצעית. בסרטונים נוספים נראה פינוי של המתפללים מרחבת מסגד אל־אקצא, במטרה ללבות את כעסם של הצופים הצעירים על משטרת ישראל.
 |
 |
תופעת המחבלים הילדים מעוררת ביקורת גם ברחוב הפלסטיני. "הילדים האלה רוצים להיות שהידים, כמו אלו שהם צופים בהם בטיקטוק", אומר מוחמד אבו־קווידה, תושב הרובע המוסלמי. "יש שיח פנימי ער על כך שבאירועים האחרונים אלה היו ילדים. הרבה אנשים לא מסכימים עם זה ורואים בכך תופעה שלילית. אף אחד כמובן לא יוצא באופן פומבי לתקשורת, מדברים בינם לבין עצמם".
סעיד, תושב שועפאט, מותח ביקורת דומה: "אם הם היו מתחנכים לעבוד ולהיות אנשי חוק, הכול היה אחרת. אבל החינוך שלהם הוא לא מההורים אלא מטיקטוק ומפייסבוק. הם אלה שמלמדים את הילדים מה לעשות".
אליאס זרינה מסמן אשמים נוספים. לדבריו, "אנשי הדת מנצלים את המסגדים כדי להכריז על תנועת הכוחות הישראליים בזמן מבצע מעצרים. בכל יום שישי מושמעים נאומים של שייח'ים, שמקבלים הוראות ותכתיבים ממשרדי הווקף בהר הבית ומוציאים מתחת ידם צעירים חמומי מוח שנחושים לפגע ביהודים. פיגוע הדריסה בירושלים ושני הפיגועים שקדמו לו קרו בעקבות ההטפה הזו. הקודקודים של הרשות הפלסטינית בירושלים, עכרמה סברי ועדנאן ג'ית, מסיתים כל הזמן. על ג'ית נאסר עכשיו להיכנס לשטחי הרשות במשך חצי שנה, אבל בעידן של זום וסקייפ, איש לא מונע ממנו לקיים פגישות ולהיות בקשר רציף גם מרחוק.
"שלילת תושבות, ביטוח לאומי וביטוח בריאות היא אולי מהלך מתבקש, אבל הוא ישחק לטובת הרשות הפלסטינית ויסייע לה להפעיל לחץ על ישראל", אומר זרינה. "מצד שני, זה כן יכול להשפיע בטווח הרחוק וליצור הרתעה. הרס ואיטום של בתים באופן מיידי גובה מחיר שעשוי למנוע פיגועים. אם צעיר שמושפע מהרשתות החברתיות יוצא לעשות פיגוע כדי לקבל כבוד ולהיות גיבור של העם הפלסטיני, אולי עכשיו הוא יבין שאם יעשה פיגוע הוא יפגע במשפחה שלו".
סעיד משועפאט משוכנע שהצעדים שהשר בן־גביר מאיים בהם לא ממש ישפיעו. "הריסות בתים מתבצעות כל הזמן, זה לא חדש. העונשים שבן־גביר רוצה להטיל לא יאיימו על כאלה שרוצים לעשות פיגועים, אלא רק ילבו את השטח ויוסיפו שמן למדורה. מי שרוצים לפגוע בזכויות שלו יילחם חזק יותר. הוא לא ייתן את עצמו בחינם. אני, אבא שלי וסבא שלי נולדנו בירושלים. יבוא אחד מגעיל, מסריח, וייקח לי את תעודת הזהות? מי שרטוב לא מפחד מהגשם. אני לא מאמין שיש מישהו שיכול להרוס לי את הבית ולהוציא אותי מהבית שלי".
מוחמד אבו־קווידה מסכים: "בן־גביר הוא עוד שר. האנשים לא עושים שינוי – זו המדיניות של ישראל, להעניש עונש קולקטיבי. זה לא ישנה כי מי שרוצה למות ולהיות שהיד, לא אכפת לו על מה שהוא משאיר. הכול עניין של כבוד של הצעירים. ההתנהלות של החיילים והמשטרה פוגעת בכבוד שלהם ודוחפת אותם לטרור. יש הרבה סיבות להידרדרות הביטחונית, אבל הפגיעה בכבוד של הצעירים היא דבר מרכזי".
בתחילת השבוע הנוכחי התקיימה במבנה הליגה הערבית בקהיר "ועידת ירושלים", בנוכחות יו"ר הרשות אבו־מאזן. הוועידה, בהשתתפות 18 שרי חוץ של מדינות ערב, הייתה חלק מקמפיין ל"שמירת ירושלים והמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות מפני הכיבוש", ומטרתה הייתה לחזק את תושבי ירושלים הערבים "בהיותם קו ההגנה והמלחמה הראשון של העיר". הדוברים שיבחו את ערביי ירושלים "במאבקם היומיומי, באיתנותם, בדבקות בזהותם ובזיקתם למסגד אל־אקצא למען אומות ערב והאסלאם". הם הבטיחו להקים פורום משפטי שיסייע למשפחות מזרח ירושלמיות, בהן משפחות מחבלים, להתמודד עם הענישה הישראלית ועם צווי ההריסה ואיטום הבתים.
השר הפלסטיני לענייני אסירים ומחבלים משוחררים, קאדרי אבו־בכר, קיים לאחרונה ביקור של שלושה ימים בבריסל שבבלגיה. בין השאר הוא פגש את מנכ"ל משרד החוץ הבלגי והעניק תעודות הוקרה לפעילי BDS. בפגישותיו עם גופי תמיכה וארגונים פרו־פלסטיניים הוא דיבר על סוגיית הכספים שישראל מקפיאה כנגד התשלומים למשפחות המחבלים, ותרגם אותה לתקציבים נוספים. התמיכה הכספית הזו מופנה גם למיזמי "מורשת פלסטינית" בירושלים, וחיזוק הלאומנות במזרח העיר.
מנטרים את הרשת
בעיריית ירושלים מכירים היטב את בעיית תוכני הלימוד במזרח העיר, ומנסים לתת לה מענה. "במשך תקופה ממושכת אנחנו מנסים, הן בעירייה הן במשרדי הממשלה, ליצור שינוי בנושא מערכת החינוך במזרח ירושלים", אומר עו"ד אלישע פלג, סגן ראש העיר ומחזיק תיק חירום וביטחון. "אנחנו מבינים שהנושא המרכזי הוא ההסתה שיוצאת מבתי הספר במזרח העיר. מאז הסכמי אוסלו, הסיכום הוא שספרי הלימוד ותוכניות הלימודים באותם בתי ספר נקבעים על פי הרשות הפלסטינית. אנחנו עושים מאמץ לשנות את המצב. במאמץ של ראש העיר הצלחנו לקבוע שהרשות הפלסטינית תהיה אחראית ל־80% מתוכני הלימוד במקום ל־90%.
"זה לא הרבה", הוא מודה, "אבל המטרה בסוף היא שנוכל לפקח על הנלמד שם כמו בכל המוסדות בעיר, בדיוק כמו שהתושבים במזרח העיר מקבלים את כל השירותים העירוניים באופן שווה. העירייה מממנת את השכר של המורים והגננות, אז אנחנו משתדלים שלא יהיו שם גורמים וחומרים שמטיפים להסתה ושלא פעם הם המנוע של אותם נערים שמבצעים פיגועים. אנחנו עושים לפעמים עם המשטרה איסוף של חומרי הסתה, ויש עוד מה לעשות".
סגן־ניצב רונן יוספי הוא קצין אגף המבצעים במרחב עוטף ירושלים של מג"ב. הוא מוביל את הפעילות הביטחונית בבירה עם מפקד המחוז במשטרה ועם מפקד משמר הגבול. "בחודשים האחרונים אנחנו עדים להתעצמות משמעותית בפעילות החבלנית העוינת לא רק באיו"ש אלא גם במזרח ירושלים, וביתר שאת ממזרח ירושלים לתוך העיר פנימה", הוא אומר. "ראינו את זה ביידוי בקבוקי תבערה, בהנחת מטענים ובפיגועי ירי ודקירה. יש מגוון פעילויות רוחב שנעשות מול המציאות הזו, ומאז כניסת השר בן־גביר יש פה ריכוז מאמץ כדי להתמודד הרבה יותר טוב עם האתגרים. אנחנו נמצאים בפעילות מוכוונת נגד יעדי טרור, ובכלל זה הרס של בנייה בלתי חוקית – בדגש על יעדים מודיעיניים, מעצרים ואיתור נשק. זה נעשה יום יום, לילה לילה, באופן רציף".
אילו גורמים מתסיסים את השטח?
"טיקטוק משמעותי מאוד בעניין הזה. ההסתה ברשתות מגיעה לילדים בני 12 ו־13 ומניעה אותם לפעולה. היא מועברת בבתי הספר ומציפה את הרשת. בגיל הצעיר הזה הילדים לא חושבים פעמיים, מוציאים את הנשק שיש להם, אקדח או סכין, ועושים פיגוע. הפעילות שלנו אינטנסיבית ואנחנו קוצרים הצלחות, אבל הסוגיה של מפגע בודד מאתגרת מאוד את גורמי המודיעין. אדם קם בבוקר ומחליט לעשות מעשה. הוא יכול לנסוע בכביש, לראות אנשים בתחנת האוטובוס, להסיט את ההגה ולרצוח. אנחנו מנטרים את הרשתות, ומי שאנחנו רואים אצלו מגמה אובדנית או כוונה לטרור – אנחנו מגיעים אליו. ועדיין, אני לא חושב שנגיע לכל אחד".
