"הפחד שלי הוא שלא יבוא קהל, והסיוט הגדול ביותר הוא שהקהל ילך באמצע"

התיאטרון הלאומי הבימה הוא תאגיד עירוני בבעלות עיריית תל אביב. התיאטרון סיים את שנת 2022 באיזון תקציבי, לראשונה מזה שנים. בתיאטרון עובדים כ-370 שחקנים ועובדים שכירים ובנוסף ישנם במאים, יוצרים ונגנים פרלינסרים.

התיאטרון הלאומי הבימה הוא תאגיד עירוני בבעלות עיריית תל־אביב. התיאטרון סיים את שנת 2022 באיזון תקציבי, לראשונה זה שנים. בתיאטרון עובדים כ־370 עובדים שכירים ובנוסף ישנם במאים, יוצרים ונגנים פרילנסרים.

"'מחזור חיי אישה', ספרה האחרון של אשתי נאוה סמל ז"ל, שהייתה סופרת, מחזאית ומשוררת. הספר יצא לאור כשנה לאחר מותה. הוא כולל שירים מתוך עיזבונה שנמצאו במגירות ובמחשב. זו אסופה של כל השירים שכתבה בחייה. כשהספר מונח על שולחני, אני מרגיש כאילו היא נמצאת איתי, לפחות ברוחה".

ב־1935 הונחה אבן הפינה למשכן הראשון לתיאטרון בישראל, שהפך ברבות הימים לתיאטרון הלאומי "הבימה", על פי הכרזת בן־גוריון בשנת 1958. על המגילה חתמו ותיקי הבימה דאז: יהושע ברטונוב, חנה רובינא, שמעון פינקל, רפאל קלצ'קין, משה שרתוק (שרת), נתן אלתרמן ועוד. מוסד תרבות שיש לו היסטוריה, יש לו הווה ועתיד. מועד ההקמה, ערב מלחמת העולם, מסמל את הציונות והרוחניות של עם ישראל, שגם בתקופות הרות גורל שם דגש על תרבות יהודית.

"הייתי מייסד וחבר כבוד של פסטיבל בינלאומי לאמנויות הבמה בעיר דאלינגשאן בסין. כאות הוקרה העניקו לי את הצלחת הזו. הבאתי לסין להקות תיאטרון מכל העולם. ידידתי יו ג'ינג', שחיברה אותי למיזם, סייעה לי לקדם את יצירותיו של חנוך לוין בסין".

אני פותח את היום בשני אספרסו במכונה ביתית עם כוס מים קרים, 6־7 שקדים טבעיים ועיתון

1.סיוט שלי

כל ערב מתקיימות הצגות בתיאטרון בניהולי. הסיוט שלי הוא שלא יבוא קהל, או שאולי לא יפתחו את המכירה במועד, והסיוט הגדול ביותר מכול הוא שהקהל ילך באמצע. כשהקהל הולך באמצע מהצגה שניהלתי, אני נעלב באופן אישי.

2.משבר

מות אבי בגיל שש וחצי לימד אותי להיות עצמאי, להילחם על מקומי בשכונה ובבית הספר. זה לימד אותי לסמוך על החושים, התכונות והחריצות שלי, ושרק כך אוכל להתמודד עם אתגרים. איני זוכר את אבא כמעט בכלל, אבל אני מתגעגע לסיפורים.

3.חור בהשכלה

יש לי השכלה במשפטים, בתרבות. הייתי רוצה שיהיה לי יותר ידע במחשבים, אני לא טוב בזה כל כך. כשהמציאו את המחשב בשנות השמונים הייתי במרוץ הקריירה, הפרנסה והתפקידים. אשתי דווקא ידעה, היה לה מחשב כבר ב־1981.

4.משכורת ראשונה

בחופש הגדול בגיל 15 עבדתי בחברה לייצור ארטיקים וגלידות בשם "אלפינה" באזור התעשייה של נס־ציונה. בכל יום שישי הייתי מקבל חבילה גדולה של ארטיקים וגלידות שהייתי מחלק לחברים בשכונה. עם 200 הלירות שהרווחתי רכשתי אופניים.