פסק דין שניתן לפני כחודש וחצי בבית המשפט למשפחה בבאר שבע ופורסם אתמול, חושף פרשייה טרגית של מסירת ילד באופן פרטי לאימוץ, בניגוד לחוק, ובמסגרת הסכם שפרטיו אינם ברורים. פסק הדין ניתן במסגרת בקשה שהגיש בא כוח היועצת המשפטית לממשלה, לאשר את הסכמת האם הביולוגית למתן גושפנקה חוקית לאימוץ.
התינוק שנמסר לאימוץ, כיום ילד בן שבע, נולד למשפחה בדואית פוליגמית. אמו הביולוגית הייתה אשתו הרביעית של האב הביולוגי, וככל הנראה עוד טרם הלידה נעשה הסכם לפיו כאשר ייוולד התינוק, הוא יימסר מידית לאימוץ לאחיו של האב ורעייתו שהיו חשוכי ילדים. לאחר הלידה אכן בוצעה המסירה, ובית הדין השרעי בדרום אף אישר את הפיכת הדוד ורעייתו לאפוטרופוסים של הילד באופן רשמי. למרות זאת, המשיך הילד לבקר אצל אמו הביולוגית באופן תדיר, ולעיתים אף ללון אצלה.
לאחר מספר שנים ביקשו הדודים האפוטרופוסים לאמץ באופן רשמי את הילד, ובעקבות כך נדרשה הסכמת האם הביולוגית, לאחר שהאב הלך לעולמו. האם הביולוגית הסכימה באופן עקרוני, אך הציבה תנאים להסכמה, וכאשר נשאלה על כך הן על ידי עובדת סוציאלית והן על ידי עורכת דין שמונתה לייצג אותה, חשפה שהיא איננה שלמה עם ההסכמה. לדבריה, היא אוהבת את הילד והייתה שמחה לגדל אותו, אולם איננה יכולה לחזור בה מההתחייבות שנתן בעלה המנוח, במיוחד לאור העובדה שהוא הלך לעולמו. עוד נחשף במהלך הדיונים, כי גם כיום תלויה האם הביולוגית לפרנסתה בילדיו הגדולים של בעלה המנוח, וכי היא איננה עצמאית לעשות ככל העולה על רוחה.
בפסק דין חריף, דחתה השופטת רותם קודלר עיאש את הבקשה לאשר את הסכמת האם הביולוגית לאימוץ, וקבעה כי מדובר בניסיון בעייתי מאוד להכשיר בדיעבד "הסכם פרטי הגובל בסחר בקטינים". לדברי השופטת, "סבורני כי עסקינן במקרה חמור מאין כמוהו שמדינת ישראל אינה יכולה להכשירו, גם לא תחת המעטה של דיון ב'טובת הקטין'. טובתם של ילדים וילדות היא כי המדינות המתוקנות והמתפקדות יבטיחו כי לא יבוצעו 'מסירות' שלהם כאילו היו חפץ. טובתם של קטינים וקטינות היא כי הרשויות האחראיות עליהם יוודאו כי ככלל לא יוכשרו מעשים לא חוקיים שנעשים ביחס אליהם, גם לא בדיעבד".
בהמשך פסק הדין דחתה השופטת בתוקף את הטענה שעלתה בדברי בא כוח היועצת המשפטית, ולפיה אישור האפוטרופסות על הילד בבית הדין השרעי, הפכה את החזקתו בידי הדודים לחוקית. השופטת ציינה כי הליך אישור האפוטרופסות איננו יכול להכשיר את מסירת הילד לידי הדודים סמוך ללידתו בהליך לא מוסדר ולא חוקי, שמתעלם לחלוטין מהעובדה שאמו, "נקרעת עקב כך שפרי בטנה נקרע ממנה מיד לאחר לידתו".
השופטת אך הוסיפה כי לא בכדי פסק דינו של בית הדין השרעי בנושא האפוטרופסות ניתן בלי שגורמי הרווחה היו מעורבים בנושא. לטענתה, ניכרת המטרה להסתיר את האירוע הבלתי חוקי מעיני רשויות המדינה. השופטת מתחה ביקורת חריפה על שיתוף הפעולה של הרשויות בדיעבד עם בקשת האימוץ, "רב הנסתר על הגלוי ודעתי כלל אינה נוחה מהעובדה שב"כ היועמ"ש תחת כסות של סיסמאות בעניין טובת הקטין מבקש להתעלם מהעוולות הרבות שהתרחשו בחייו של הקטין ממועד לידתו". בכל הנוגע להסכמת האם, ולעובדה שהיא כבר חתמה על טופס ההסכמה בפני בית משפט, קבעה השופטת כי לנוכח הדברים שאמרה, ותלותה המוחלטת גם כיום בבני המשפחה, אין לראות בהסכמה זו כ"הסכמה מדעת".
בסיכום פסק הדין הוסיפה השופטת כי ראוי שעובדת סוציאלית לחוק הנוער תתערב בעניינו של הילד ותבחן אם טובתו היא להישאר לגור עם הדודים שרצו לאמץ אותו, או שמא הצעד הנכון הוא להחזיר את הילד לחיק אמו.
