חבריהם של יגל והלל יניב מנסים בשעות האחרונות לעכל בקושי את הבשורה על הירצחם בפיגוע הקשה. בישיבות ההסדר בקריית שמונה ובגבעת אולגה מכונסים החברים, מנסים להתחזק. כך גם במועדון הנוער ביישוב הר ברכה.
"זה קשה", אומר לאתר מקור ראשון עמיחי כהן, חבר קרוב של הלל. "הכרתי אותו דרך התנדבויות מפה ומשם. הוא היה הראשון לארגן כל אירוע. תמיד אהב ליזום ולארגן הכל, מהתחילה ועד הסוף. הוא יזם תמיד את כל המפגשים של החברים, כל מנגל, כל מסיבה, כל אירוע. לקח על עצמו הכל ולא הסכים שאף אחד יעזור לו. הוא היה האוזן הקשבת שלי, אם הייתי צריך לדבר עם מישהו באמצע הלילה – הייתי מרים אליו טלפון. בזמן הסגר בקורונה דיברנו לא מעט, בשעות הקטנות של הלילה. זה חבר אמיתי, שאתה יודע תמיד שהוא איתך ובשבילך מכל הלב".
כהן מספר כיצד שמח הלל לחזור ללמוד תורה בישיבת קריית שמונה, אחרי שנתיים בשירות הצבאי. "לפני חודש הלל השתחרר", סיפר עמיחי. "היה לו טוב בצבא, הוא האריך את השירות אבל גם חיכה לחזור לבית המדרש. לפני שבועיים הוא שלח תמונה עם הספרים שלו מוכנים לחזרה לישיבה וכתב 'מתרגש ממש', הוא הספיק ללמוד שבוע בישיבה מאז. היופי היה המקום שבית המדרש קיבל אצלו. הוא היה יוצא לא פעם לפעילות חברתית, להתנדבויות, לאירועים – אבל תמיד חזר לבית המדרש. גם בתקופת הצבא, היו מרוצים ממנו מאוד ואהבו אותו, אבל היה לו ברור שהוא רוצה לחזור ללמוד תורה".
האח הקטן, יגל, היה תלמיד בישיבת גבעת אולגה. חבריו התכנסו היום בכאב גדול וניסו לעכל. "היינו חבורה, אני יגל ושלמה", כתב בפייסבוק אחד מחבריו הטובים, הילל בראון, "קיבלנו את התואר 'שלושת המוסקטרים'. היינו עושים את כל השטויות ביחד, עושים זיקוקים ומלחמות מים… אחד הדברים שאני לא אשכח בחיים הוא שאמרת לנו אחרי הפיגוע שבו נרצח הרב איתמר בן גל הי"ד, 'אם אני אמות מוקדם, שזה יהיה לפחות בפיגוע, כי אז יקום על שמי יישוב'. אני לא מאמין שכבר הלכת לי".
אמם של הנרצחים, אסתי, אמרה היום כי בניה היו בדרכם ללמוד תורה. בפנייה לבני הנוער ביישוב אמרה "אם אתם שואלים מה לעשות – אז להוסיף בלימוד תורה. הם היו שניהם בדרך ללימוד תורה. לעשות שירות משמעותי בצבא, כמו שאתם יכולים לעשות. אתם יודעים מה אנחנו היינו עושים? היינו מכינים מרק והולכים לחלק לחיילים. עכשיו יהיו הרבה כוחות בדרכים. אין לי מילים. אין מילים שיכולות לנחם, אין מילים שיכולות להביע משהו. אבל אנחנו סומכים עליכם".
