שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, דנה כהן-לקח, דוד גדעוני ועינת אבמן-מולר קיבלו את ערעור המדינה והרשיעו בעבירה של הסתה לאלימות ארבעה ממשתפי "חתונת השנאה", שהיו קטינים בזמן החתונה. זיכויו של המשתתף החמישי, שהיה רק בן 13 בזמן החתונה, נותר על כנו מחמת הספק.
כזכור, מדובר בחתונה שהתקיימה בירושלים ב-7 בדצמבר 2015, חודשים ספורים לאחר רצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא, וימים ספורים לאחר מעצרם של מספר חשודים בפרשה. לרחבת הריקודים הובאו אז תמונות של התינוק עלי דוואבשה, של ההורים סעד וריהאם, ושל הכתובת "נקמה", כפי שפורסמו בכלי התקשורת לאחר הרצח בכפר דומא. התמונות הודבקו על קרטונים, וחוברו להם קרשים כך שניתן יהיה להניפם כשלטים. לאחר שזמר החתונה החל לשיר את השיר "זכרני נא", ובהמשך לכך את השיר "הכפירים שואגים לטרף" הונפו ברחבת הריקודים של עזרת הגברים תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה, שני רובים אוטומטיים מסוג M4 ו-M16, אקדחים וסכינים אמתיים או מדומים, וכן בקבוקי זכוכית שהוכנסו לפייתם בדים כדי שידמו לבקבוקי תבערה.
תוך כדי הריקודים לצליליהם של שני השירים הנ"ל, חלק מהרוקדים בעזרת הגברים דקרו פעם אחר פעם תמונות של בני משפחת דוואבשה בסכינים. אחדים הציתו וקרעו את התמונות. חלק מאוחזי הנשק דרכוּ את כלי הנשק. לאחר תום השמעת שני השירים האמורים, המעשים פסקו ושמחת החתונה המשיכה באופן שגרתי.
תיעוד מאותם ריקודים פורסם על ידי כתב חדשות 10 דאז, רועי שרון, ובעקבות כך נפתחה חקירת משטרה. בעקבות החקירה הועמדו לדין 13 צעירים ומבוגרים שהשתתפו בחתונה. משפטם של שמונת הבגירים התנהל בנפרד, ואילו משפטם של חמשת הקטינים נערך בבית המשפט לנוער בירושלים ולבסוף כולם זוכו. בית המשפט לנוער קבע אמנם כי "ריקוד מעין זה לאחר רציחת חפים מפשע הינו אירוע שהדעת אינה סובלתו…לעניין הפסול המוסרי אני תמים דעים לחלוטין עם המאשימה כי מדובר בהתנהגות שיש בה מן הסלידה. התנהלות מעין זו הינה פסולה תרבותית דתית ומוסרית". אולם, מנגד קבע כי לא הוכחו יסודותיה של עבירת ההסתה לאלימות, וכן כי ניהול ההליך הפלילי עמד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית מחמת אכיפה בררנית.
שופטי בית המשפט המחוזי הפכו, כאמור, את הכרעת בית משפט השלום לנוער, וקבעו כי למרות הכלל שבית משפט של ערעור איננו מתערב בממצאים עובדתיים, יש מקום להתערבות במקרה הזה. "צירוף הנסיבות האמורות – השחתת תמונתו של התינוק עלי דוואבשה שנרצח בפיגוע בדומא, וזאת באמצעות דקירה בסכין, שריפה על-ידי בקת"ב, או תנועת מעיכה של פני התינוק; הנפת שלט עם הכתובת "נקמה" שרוססה בקרבת ביתם של בני משפחת דוואבשה; הנפת כלי נשק כגון רובה, אקדח (או חפץ דמוי אקדח) ובקת"ב; והכל למשמע שני שירים ספציפיים שתוכנם קשור בנקמה אשר הלהיבו את הקהל שמנה עשרות רוקדים, כאשר במהלך שני השירים האמורים הונפו והושחתו גם תמונותיהם של ההורים שנרצחו בפיגוע בדומא – כל אלה מהווים בבירור פרסום שמסית לאלימות", נקבע בפסק הדין בערעור.
השופטים אף שללו את הטענה שהנפת התמונות והאירוע כולו נעשו במחאה על שיטות החקירה בהן נעשה שימוש כלפי עצורי דומא :"מעשיהם של המשיבים מדברים בעד עצמם. התנהגותם, כעולה ממנה, יש בה משום האדרה של פשע נפשע ומתן לגיטימציה לרצח ולנקמה. הטענה כי מעשיהם נועדו להביע מחאה באה להסביר בדיעבד מעשים, שהמתבונן בהם לא יוכל לטעות בהבנתם. טענה לפיה המעשים נושא כתב האישום נועדו למחות על המעצרים והחקירות בפרשת דומא, אינה מתיישבת עם העובדה שהמשיבים לא הניפו, למשל, שלטים הקשורים ברשויות החקירה שכנגדם הופנתה מחאתם הנטענת, אלא הניפו תמונות של הנרצחים מבני משפחת דוואבשה בעודם דוקרים, שורפים או מועכים אותן. לא נהיר מה הקשר בין מחאה כנגד רשויות החקירה, ובין השחתה של תמונות נרצחים מפיגוע קונקרטי".
בנוגע לנאשם הצעיר ביותר, שהיה בן 13 בלבד בזמן החתונה, נקבע כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הוא היה מודע להקשר, וכי הבין אלו תמונות הוא מניף במהלך הריקוד. לנוכח זאת החליט בית המשפט להותיר על כנו את זיכויו, מחמת הספק.
בנוגע לקביעה שמדובר באכיפה בררנית, המצדיקה זיכוי מכוח הגנה מן הצדק קבעו השופטים, כי "בלא לגרוע מכך שלתביעה נתון שיקול דעת רחב במישור החקירה וההעמדה לדין שמצוי בליבת שיקול הדעת המקצועי, אנו נכונים להניח כי לא ניתן לשלול אפשרות לקיומו של מקרה קונקרטי מבין המקרים אליהם הפנו הסנגורים כמפורט בהכרעת הדין, לגביו יתכן שבחוכמה מלכתחילה או בדיעבד, ראוי היה להגיע לתוצאה שונה ביחס להחלטה שהתקבלה לא לפתוח בחקירה או לא להעמיד לדין. עם זאת, לאחר בחינת הדברים, מסקנתנו היא כי מהנתונים שנפרסו לפני הערכאה הדיונית לא עולה תמונה חריגה ונדירה של הפלייה משמעותית ושיטתית (או קרוב לכך), כנדרש לצורך הוכחתה של אכיפה בררנית תוצאתית".
עו"ד דוד ברהום שייצג מטעם הסניגוריה הציבורית את אחד מהקטינים שהורשעו: "בית המשפט המחוזי היה צריך לכופף כללים משפטיים רבים כדי להפוך כמעט לחלוטין פסק דין מפורט ומנומק שנתן בית המשפט לנוער בירושלים בו זיכה 5 קטינים מעבירת הסתה. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי ארבעה מתוך החמישה היו מודעים היטב ליסוד האלימות שבמעשיהם (הסתה לאלימות) וכי לא קמה להם כל טענה לאפליה אל מול אחרים באירוע או באירועים אחרים".
לדברי עורך הדין, "זהו פסק דין חריג עד מאוד בנוף פסקי הדין בישראל, משום שהוא חורג מהכללים הרגילים לפיהם ערכאת הערעור לא מתערבת במסקנות שמבוססות על אמון בגרסת עדים ונאשמים. הרי בית המשפט לנוער "הסתכל בעיניים" לכל נאשם ומצא שגרסתו נכונה, ואם כך לא ברור כיצד ומכוח מה הפך את הכרעת הדין ומדוע תיק זה כה שונה מתיקים רבים אחרים בעבירות חמורות יותר. כאשר מדובר בתיק שמתנהל כבר 7 שנים, והנאשמים שהיו קטינים כבר בגרו ונעשו לאנשים בוגרים ונשואים ועתה צריכים להידון שוב בעניין העונש בבית המשפט לנוער – פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא לא פחות מאבסורד".
מהפרקליטות נמסר: "בית המשפט המחוזי קיבל היום את עמדתנו והרשיע ארבעה מתוך חמישה נאשמים בעבירות הסתה לאלימות ולטרור בפרשה שכונתה בתקשורת "חתונת השנאה". אנו סברנו כי אירוע החתונה שכלל, בין היתר, שירה וריקוד תוך הנפת שלטים עליהם הודבקו תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה, דקירת התמונות באמצעות סכינים, שריפתן באמצעות בקבוקים דמויי בקבוקי תבערה, הנפת שלט "נקמה", הנפת כלי נשק ודריכתם, מהווים עבירה פלילית חמורה של הסתה ותמיכה במעשי אלימות וכי מדובר במעשים שיש להוקיעם, גם כשמדובר בקטינים".
