משה ובקה התגוררו כמעט ארבעים שנה ברובע החמישי בפריז. הם עלו ארצה ביום רביעי שעבר, שמתנגדי הרפורמה המשפטית הגדירו בתור "יום השיבוש הכללי". כשילדיהם, עולים ותיקים בארץ, ניסו להסביר להם במה מדובר, הפנסיונרים ענו להם בצרפתית: "אה, שביתות כלליות והפגנות גדולות? גם לנו יש כאלה בצרפת עכשיו".
הצרפתים לא מתרגשים משביתות או הפגנות. זה 150 שנה הן חלק מהדי־אן־איי הצרפתי, מאז שנפוליאון השלישי הכריז ב־1864 על הזכות החוקית להפגין. צרפת חוותה גלים גדולים של הפגנות ושביתות בשנים 1936, 1953, 1963, 1968 ו־1996. היו אלה שביתות ענק שלפעמים צלחו והשיגו את מטרתן, ולפעמים לא.
מדי שנה כמעט מתמודדים שלטונות צרפת עם הפגנות ושביתות גדולות שמארגנים איגודי העובדים. כמי שגדלה ליד תחנת רכבת ושדרה גדולה בפריז, זכורים לי היטב המראות של השובתים המגיעים לבירה מכל רחבי צרפת ומציפים את השדרה כדי לחסום אותה. השביתות הללו מגיעות לרוב לאחר הכרזה על רפורמה שהממשלה מבקשת להעביר בתחום החינוך, ב־Sécu, המקבילה הצרפתית לביטוח הלאומי בישראל, או במערכת הבריאות.
השביתה הגדולה האחרונה, "מחאת האפודים הצהובים", התחוללה במאי 2018, בכהונתו הראשונה של עמנואל מקרון כנשיא הרפובליקה. היא החלה בעקבות עלייה במחירי הדלק וביוקר המחיה, והסתיימה רק בגלל פרוץ מגפת הקורונה והסגר הלאומי הראשון. היא זכורה במיוחד בגלל הוונדליזם של המפגינים והנזקים האדירים שגרמו, בייחוד בבירה.
המחאה הנרחבת שמתרחשת בפריז בימים אלה עוסקת בנושא אחר: הרפורמה בתחום הפנסיות, שהנשיא מקרון כלל במצע שלו ושראש ממשלתו אליזבת בורן עמלה עליה רבות.
מערכת הפנסיה בצרפת פועלת במודל קולקטיבי: הדור העובד מממן את הקצבאות החודשיות של הדור המבוגר, שכבר פרש מעבודה.
השיטה פעלה היטב לאחר שנוסדה בשנות הארבעים המאוחרות, כי לאחר מלחמת העולם השנייה גדלה האוכלוסייה בקצב מהיר בעקבות ה"בייבי בום" המפורסם. במהלך השנים התבגרו ילדי ה"בייבי בום" ויצאו בעצמם לפנסיה. המצב הסתבך, והפירמידה התהפכה: בפועל, אין כיום די כוח אדם לממן את הפנסיות של הדור השלישי בצרפת.
במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 2022 הבטיח מקרון להעלות את גיל הפרישה מ־62 ל־65. כיום מדברת הממשלה בפריז רק על העלאת גיל הפרישה ל־64, במטרה להאריך את תקופת ההפרשות הפנסיוניות בשנה וחצי – למשך 43 שנה ולא 41.5 שנים כנהוג היום. לפי התוכנית, ההעלאה תיעשה בהדרגה: מדי כמה חודשים יידחה גיל הפרישה בחודשים אחדים, עד שבשנת 2025 הוא יגיע כאמור לגיל 64.
הרעיון מאחורי השינוי הוא ליצור איזון בין הפרשות הפנסיה הנכנסות ובין תשלומי הפנסיה היוצאים מקופת המדינה מדי חודש.
במערכת הפיננסית בצרפת חששו מכיוון שהדמוגרפיה הצרפתית מנבאת עלייה במספר הפנסיונרים וירידה במספר המועסקים, מה שיגרום לגירעון תקציבי גדול. הרפורמה המתוכננת תוכל להגדיל את הקופה הציבורית ולחסוך לקראת השנים הבאות, שצפויות להיות קשות יותר.
אם התוכנית להעלות את גיל הפרישה ל־64 אכן תצא לפועל בשנה הבאה, החיסכון שיצטבר עד שנת 2035 יגיע לכ־22 מיליארד אירו. הממשלה מדברת גם על האפשרות להשתמש בחיסכון הזה למטרות חשובות אחרות, כמו חינוך, הגנה או הקמת בתי חולים ואחזקתם, או להעלאת הפנסיות של עובדים בשכר נמוך ויצירת האחדה בין מערכות הפנסיה השונות הקיימות היום בצרפת.
ראש הממשלה אליזבת בורן הציגה את הרפורמה בבית המחוקקים ב־19 בינואר. מאז, המחאה התארגנה במהירות. הראשונים שהתנגדו לה היו איגודי העובדים – שמונה גופים שונים. הבדיחה הרווחת כעת בצרפת היא שסוף־סוף הממשלה מצאה נושא שמאחד את כל האיגודים.
באיגודים טוענים שהרפורמה גורמת עוול, ושנפגעיה הראשונים יהיו אזרחים חלשים, שרבים מהם מועסקים בעבודות פיזיות. מבחינת איגודי העובדים, אגב, המגמה צריכה להיות בכלל הקדמת גיל הפנסיה, לגיל 60 לדוגמה. לאיגודים בצרפת יצאו מוניטין של מי שאינם שוחרי פשרות. ואכן, במחאה שהם מובילים נדמה שהם עושים הכול כדי לעצור את הרפורמה, בלי להציע כל חלופה או אפילו לשבת למשא ומתן.
לכן כבר שבעה שבועות, כמעט כמו בישראל, מתקיימות בכל רחבי צרפת הפגנות ושביתות ענק. אלא ששם פחות מופתעים מהיקף המחאה; אחרי הכול מדובר ב"ספורט הלאומי" של הצרפתים. אזרחי הרפובליקה מורגלים לכך שלעיתים הכול עובד לאט יותר, וצריך לחשב את מסלול הנסיעה מחדש כי השדרות חסומות.
לצד זאת יש להדגיש כי בצרפת אופיין וגבולותיהן של ההפגנות מעוגנים בחוק. כל השירותים החיוניים חייבים לתת שירות מזערי, ואי אפשר להשבית שירותים חיוניים כמו רכבות או בתי חולים. מארגני המחאה חייבים להימצא בקשר הדוק עם כוחות הביטחון, ואסור להם לחסום כבישים באופן אנרכיסטי או לסטות מנתיב המחאה.
והבדל חשוב נוסף: בצרפת קיימים כוחות משטרה שייעודם ומומחיותם הם ההפגנות. כחלק מהאימון שלהם הם לומדים ומתרגלים איפוק ועצבי ברזל. הדבר גרר גם ביקורת, שכן רבים היו מעדיפים שהתגובה למתפרעים תהיה תקיפה יותר.
בשולי ההפגנות בצרפת נמצאו תמיד טיפוסים שגזרו קופון – בריונים שמנצלים את רגעי הכאוס כדי לגנוב, או אנרכיסטים שנוקטים את טקטיקת "גוש שחור" במחאה, שבה לובשים כולם בגדים שחורים כדי ליצור אחדות.
במחאת האפודים הצהובים גרמו האנרכיסטים נזק ענק ומדאיג ברחבי צרפת כולה, ובייחוד בפריז. הפעם ההפגנות שקטות הרבה יותר, אם כי בשוליהן נרשמו השבוע אירועים אלימים.
כמה צרפתים יצאו לרחובות בשבועות האחרונים? נראה שזו שאלת השאלות בכל הפגנה, בפרט כשהמספרים של המשטרה שונים מאלו של המארגנים. ביום שלישי השבוע נערכה הפגנת שיא של המחאה. המארגנים דיווחו על 700 אלף משתתפים בפריז, אך המשטרה העריכה אתמספרם ב־81 אלף בלבד.
פער דומה שרר גם בנתוני המפגינים בצרפת כולה: המארגנים דיברו על 3.5 מיליון משתתפים, מול 1.28 מיליון משתתפים לטענת המשטרה. כך או כך, אלה נתוני שיא שצרפת לא ראתה זה שנים בהפגנות המוניות. פרשנים מהצד הימני של המפה טוענים שזו דרכם של איגודי העובדים לחזק את כוחם.
בסוף החודש צפויות החברות הגדולות לפרסם את דירוג האשראי של צרפת. רוב המומחים אינם מודאגים מהשפעת הרפורמה על הדירוג; להפך. היוזמה לדחיית גיל הפנסיה נחשבת בקרב החברות הפיננסיות הגדולות לצעד חשוב לכלכלת צרפת. כלכלנים מעריכים שהמחאה ההמונית לא תשפיע על הכלכלה החזקה של הרפובליקה, אולי משום שכולם כבר התרגלו לתחביב הלאומי של תושביה.
