בלילה שבין 5 ל־6 בפברואר קיבל פרופ' זהר גבירצמן שיחת טלפון: "הייתה רעידת אדמה חזקה מאוד בטורקיה, ויש חשש שגל צונאמי שהתפתח בעקבות הרעידה יפגע בחופי ישראל". אנשי החמ"ל במכון הגיאולוגי – המשותף גם לצה"ל ולמשטרה, לרשות החירום הלאומית ולמכון לחקר ימים ואגמים – בחנו את הנתונים, ואחרי כשעה הסתיים האירוע בלי גלי ענק בחופי ישראל, אך ממדי האסון שאירע בגבול טורקיה־סוריה הטרידו אותו מאוד. גבירצמן, מנהל המכון הגיאולוגי, מנסה מאז עם חבריו למכון להעלות למודעות הציבור והממשלה את נושא ההיערכות לרעידת אדמה. רעידה שעלולה להתרחש בכל רגע.
"אנחנו לא יודעים אם האירוע הזה הסתיים", הוא אומר בריאיון מיוחד למקור ראשון, אחרי שחלק מהרעידות העוקבות בחודש החולף הורגשו גם בישראל – מרחק של יותר מ־500 ק"מ. המוקד של כמה רעידות חלשות יותר היה בשטח מדינת ישראל עצמה. "אנחנו רק יודעים שהייתה התעוררות של פעילות סייסמית מוגברת בישראל בשבועות האחרונים".
לְמה זה גורם לכם במכון להרגיש?
"כמו לכל תושבי ישראל – דאגה".
עד כמה אתם דרוכים עכשיו?
"כבר יותר משנה אנחנו מחזיקים כאן יחידת כוננות 24/7, עם מישהו שיושב מול המסכים ומומחים שיודעים לענות על שאלות בכל זמן. בזמן שהפעילות הסייסמית התגברה שוחחנו עם מפקד פיקוד העורף ועם נציגי רח"ל ושאר הגופים הרלוונטיים, אבל לא ננקטו צעדים קונקרטיים מעבר להגברת המודעות האזרחית וכוננות של גופי ההצלה. אילו הייתה בנמצא יכולת לחזות שביום מסוים תהיה רעידת אדמה, ייתכן שפיקוד העורף היה מורה לתושבים באזורי הסיכון לצאת מהבתים. אבל אין יכולת כזו בעולם. לכן כשחיים באי ודאות על מועד התרחשות הרעידה, יש להיערך באמצעות תכנון מושכל של תשתיות ובניית בתים עמידים לתנודות קרקע. ואז נכנסים לשגרה ברמת מוגנות טובה".
אם יתברר ביום מן הימים שהמידע שהפקנו עבור תקן הבנייה ועבור תכנון מושכל של תשתיות הקטין נזקים והציל חיים – והיה זה שכרנו
מה המכון הגיאולוגי עושה בעניין רעידות האדמה בימי שגרה?
"אנחנו נערכים בשני צירים", מפרט פרופ' גבירצמן. "הראשון – היערכות מבעוד מועד במטרה להקטין נזקים. הציר השני הוא מענה לשעת חירום, 'קשה באימונים קל בקרב'. להתכונן עכשיו לתרחישים של רעידת אדמה כדי לתת את המענה הנכון".
הוא מראה מפה שבה כל אזור בארץ צבוע בגוון אחר לפי "ערך התאוצה" שבעבורו יש לתכנן מבנים: המפה היא חלק מתקן הבנייה הישראלי והיא מיועדת למתכננים ומהנדסים שיבנו בניינים עמידים לתנודות קרקע. "נקודת מפתח בהיערכות היא הקביעה לאילו תנודות קרקע יש לתכנן מבנים. כמו שבביטוח רכב אני לא מתכונן למקרה של פגיעת מטאור, כי זה מאוד מאוד נדיר, ככה גם אי אפשר להתכונן לכל רעידת אדמה שאי פעם תתרחש. זה פשוט יקר מדי.
"תקן הבנייה מבוסס על החשיבה הבאה: אדם סביר בונה בית לחמישים שנה ומסתפק בביטחון של 90% שבפרק הזמן הזה לא יתרחש אירוע שיהרוס את ביתו. אז התקן מחייב להיערך לאירוע שעלול להתרחש פעם ב־500 שנה או פחות מכך. כדי להיערך לאירועים נדירים יותר העלות גבוהה מדי. עם זאת, כשמתכננים מתקן חשוב כמו מפעל להתפלת מים, תחנת כוח או מתקן לאחסון חומרים מסוכנים, מתכננים בסטנדרט גבוה יותר שמיועד לאירועים שמתרחשים פעם ב־2,500 שנה. משרדי ממשלה וגופי תכנון שאנחנו עובדים איתם ומייעצים להם, קיבלו את העמדה שלנו שבניית מתקנים אסטרטגיים ותשתיות חשובות נעשית ברמת בטיחות גבוהה יותר עם עמידות לאירועים נדירים יחסית. אם נמשיך באותו כיוון חשיבה, בתכנון ובנייה של כור גרעיני מקובל להיערך לאירוע נדיר אפילו יותר מפעם ב־2,500 שנה.
"אז כן, חשוב להבין, שיכולות להיות רעידות אדמה חזקות שהבנייה בישראל לא מוכנה להן כי הן נדירות יותר מהאירוע שנערכנו אליו. נאיבי לחשוב שמי שבונה על פי התקן מוגן מפני כל אירוע שעלול להתרחש, אבל סביר בהחלט שמידת הנזק בבניינים שנבנו לפי התקן, תהיה נמוכה בהרבה ביחס לבניינים שלא נבנו לפי תקן".
איפה זה מתבטא בבנייה עצמה?
"זו שאלה למהנדסים, אבל באופן עקרוני זה קשור למידת הגמישות של הבניין. למשל, ידועה התופעה שרבי קומות זזים ברוח, מרגישים את זה בקומות הגבוהות, כי הם גמישים. אתה רוצה בניין גמיש, שיתנדנד אבל לא יישבר".
מלבד תנודות קרקע, אילו סיכונים יש בזמן רעידת אדמה?
"יש חמישה סיכונים ברעידת אדמה: הראשון הוא קריעת פני השטח לאורך ההעתק (שבר גיאולוגי) שיצר את הרעידה. בית שבנוי על העתק שיזוז ייקרע, ולכן אסור לבנות על העתקים פעילים. השני הוא תנודות הקרקע שאותן אנו מכנים רעידת אדמה. התנודות אינן מוגבלות לשבר שבו הן נוצרו, מפני שהן מתפשטות למרחקים גדולים. בתים שרועדים עלולים לקרוס. סיכון נוסף הוא גלישת מדרונות ודרדור סלעים גדולים. צונאמי באזורי החוף הוא הרביעי, והסיכון האחרון הוא 'התנזלות' קרקע – בזמן שגלים סייסמיים עוברים דרך סלע חול רווי במים, הוא עלול להפוך ל'דייסה', והבית שנמצא עליו פשוט שוקע פנימה".
איך מדינה צריכה להיערך לרעידת אדמה?
"זאת תופעת טבע, אנחנו לא יכולים לשלוט בה ולא למנוע אותה. אבל מכיוון שהנזק נוצר מהתמוטטות מבנים, אפשר לצמצם אותו. צ'רלס ריכטר, הסייסמולוג הנודע, נהג לומר שרעידות לא הורגות – בניינים הורגים. אם אתה נמצא במדבר, במקרה הכי גרוע תיפול מהתנודות, אם אתה בפחון או באוהל שיתמוטטו, תוכל להשתחל החוצה בלי פגע. איפה קורים הנזקים הגדולים? כשבונים בניינים רעועים. לכן מדינה צריכה להיערך עם תקני בנייה טובים".
גבירצמן מסביר שבישראל נכנס לתוקף תקן עמידות מבנים לרעידות אדמה רק בשנות ה־80; לפני כן מהנדסים שתכננו בתים היו מחויבים להביא בחשבון רק מצב סטטי. "זה לא שחיפפו, זה היה התקן והוא לא חייב את המהנדסים לחשוב על זה. מאז נכנס לתוקף תקן לעמידות מבנים לרעידת אדמה, הוא מתעדכן כשהידע והטכנולוגיה מתקדמים. אני עצמי ישבתי עשר שנים במכון התקנים כנציג של המכון הגיאולוגי בוועדה שעוסקת בתקני הבנייה, והייתי שותף לכמה עדכונים".
אז צריך "לחשוד" בכל מבנה שנבנה לפני שנכנס התקן הזה?
"כן. בניינים ישנים שנבנו לפני שהיה תקן מחייב, צריכים חיזוק. לצורך כך השיקו בממשלה את תמ"א 38 לחיזוק מבנים, וגם תוכניות להתחדשות עירונית תורמות לשיפור המצב. חיזוק מבנים ישנים הוא הצעד מציל החיים הכי גדול שהמדינה יכולה לעשות עכשיו. אם למזלנו הרעידה החזקה הבאה לא תתרחש ב־50 השנים הקרובות – יכול להיות שממילא יחליפו את הבניינים האלה, אבל אם זה יקרה מחר בבוקר, אנחנו בבעיה".
שורשים עמוקים
גם אביו היה גיאולוג, ונראה שהשילוב בין הגנים מבית לעיסוק ארוך השנים הטביע בו את חותמו והפך אותו לתבנית נוף מולדתו. גבירצמן רציני מאוד, קוהרנטי ומעמיק. משנתו סדורה והוא אינו נופל בלשונו. ממש כמו סלע, הוא אינו מושפע מרוח מצויה ומאמירות זולות, אך אם תרצו לראות אותו מתרגש, דברו איתו על גן הסלעים שנמצא בתחומי המכון. יש בו עשרות אבנים גדולות שהובאו מכל חלקי המדינה עוד בתהליך בניית המקום, והן מייצגות את המגוון הגיאולוגי של ארץ ישראל – סלעי בזלת מהגולן, אבני גיר גדולות מהגליל, בולבוסים מהר הנגב ועוד. ההתלהבות ניכרת על פניו גם כשהוא מראה לנו את המבנה החדש שנחנך רק לפני ארבע שנים. מהקירות השקופים שמשדרים אווירה של משרדי הייטק, דרך אולם הרצאות חדיש ועד המעלית החיצונית שמחברת את המכון לאוניברסיטה העברית בגבעת־רם, שבה הוא מלמד.
האתגר הגדול הבא הוא שותפות במאמץ של ישראל לעבור לאנרגיות דלות פחמן. יש המון רעיונות להטמין פסולת באדמה. אפשר להשתמש בתת־הקרקע לאחסון גז לשעת חירום או לאחסון אנרגיה משעות שיא
פרופ' גבירצמן נכנס לתפקיד מנהל המכון לפני שנה וחצי, והוא עתיד למלא אותו עד 2027. הוא נשוי לשלומית, אב לארבעה ילדים וסב לארבעה נכדים, ומתגורר באפרת כבר יותר משלושים שנה. את שלושת תאריו האקדמיים למד באוניברסיטה העברית, שבה הוא פרופסור מן המניין כיום. לפוסט־דוקטורט יצא לאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, וכשחזר אחרי שנתיים השתלב מיד במכון הגיאולוגי. בדרך לתפקידו הנוכחי בראש הפירמידה הוא היה חוקר במשך שנים ומנהל אגף. חלק נכבד ממחקריו עוסקים ברעידות אדמה.
הוא גדל בשכונת רחביה בירושלים להורים ירושלמים גאים: "אימא שלי היא צאצאית של משפחת ריבלין, נכדיי הם דור עשירי בירושלים". סבו וסבתו מצד אביו עלו לארץ ב־1927 – השנה שבה הייתה רעידת אדמה חזקה בישראל. סבו משה גבירצמן היה סגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, וסבתו פעילה בתנועת האישה הדתית. השניים היו מעורבים מאוד בהפועל המזרחי. "ציונות דתית קלאסית", כלשונו.
כל ההערכות של המכון הגיאולוגי לתזמון רעידות האדמה מבוססות על נתונים סטטיסטיים. מאז קום המדינה לא היה רעש אדמה חזק בישראל. הרעידה המשמעותית האחרונה הייתה ב־1927, שמוערכת במגניטודה (סולם עוצמה שהמציא ריכטר) 6.2 וגרמה נזק רב בירושלים, בשכם, ברמלה ואפילו ברבת־עמון. הבריטים ששלטו באזור תיעדו את הנזק באופן די מדויק ודיווחו על אלף פצועים וכ־300 הרוגים. 90 שנה קודם לכן, ב־1837, התרחשה רעידת אדמה במגניטודה 6.5, שפגעה בערי הגליל, החריבה את צפת והביאה לאלפי הרוגים.
"כדי לקבל מידע על תקופות קדומות יותר מעבר להיסטוריה המתועדת פונים לארכיאולוגיה", אומר גבירצמן. "למשל, בתיאטרון רומי שהתגלה בטבריה נמצאו ספסלים שבורים בצורה חריגה, דבר שהתברר כהוכחה לקריעת פני השטח לאורך שבר גיאולוגי שפגע בטבריה העתיקה וגרם נזק רב מסביב. לפי הרקורד ההיסטורי אפשר ללכת כ־3,000 שנה אחורה. הארכיאולוגיה עוזרת להבין את התמונה בעוד כמה אלפי שנים. כדי להבין מה קרה קודם, פונים לגיאולוגיה ובעזרתה מזהים רעידות על שברים גיאולוגיים בעזרת שכבות סלע שנשברו והוסטו. כשמקבצים את כל הידע שנצבר על היסטוריית רעידות שהתרחשו במשך אלפי ועשרות אלפי ואפילו מאות אלפי שנים, מסתבר שבישראל מתרחשת רעידה במגניטודה 5 בכל עשר שנים בערך, מגניטודה 6 עד 6.5 כל 100 שנה בממוצע, ורעידות חזקות מאוד במגניטודה של יותר מ־7 מתרחשות כל כמה אלפי שנים. רעידות חלשות בעוצמה 3־4 מתרחשות מספר רב של פעמים בכל שנה, אך אלה לא מייצרות נזק. כמה רעידות כאלה התרחשו בשבועות האחרונים והורגשו על ידי אזרחים רבים. על פי הסטטיסטיקה הזו אפשר לחשב מהן תנודות הקרקע החזויות להתרחש בפרק זמן של 500 או 2,500 שנה, ובהתאם לכך מחשבים את הערכים של מפת התנודות של תקן הבנייה במקומות שונים בארץ".
איפה אנחנו בלו"ז הזה?
"זאת המצוקה הגדולה שלנו – אין לנו יכולת תחזית. גם רעידת האדמה שמגיעה פעם ב־100 שנה יכולה להקדים ולהגיע אחרי 70 שנה או לאחר ולהופיע אחרי 150 שנה. בטורקיה הייתה רעידת אדמה בעוצמה של 7.8, דבר שקורה פעם בכמה עשרות שנים, ויומיים אחר כך הייתה עוד רעידה בעוצמה של 7.5. זאת מערכת שצוברת אנרגיה וכשהיא משתחררת ברעידת אדמה זה משחרר לחצים, אך עם זאת זה יכול לגרום לעומס במקומות סמוכים ואז להשתחרר וליצור רעש נוסף בפרק זמן קצר. היינו רוצים שתהיה לנו הבנה מלאה של המערכת הזאת, ושנדע בדיוק מתי כל דבר זז, אבל אין לנו דרך. לכן ההיערכות היא הסתברותית. כמו שאתה לא יודע מתי ירד גשם ונערך באמצעות איטום הגג, ככה אנחנו לא יודעים מתי תהיה רעידה, אבל אם נבנה כהלכה, הנזק יהיה מועט".
התרעה בחמש שניות
המכון הגיאולוגי עלה לכותרות בעקבות רעידות האדמה, אך עיסוקו בתחום הזה אינו פעילותו היחידה. "זה רק שישית ממה שאנחנו עושים", אומר גבירצמן ומסביר כי המכון עוסק במחקר של שני תחומים: משאבי הטבע של מדינת ישראל וסיכוני הטבע. "המשאבים הם גז ונפט, אנרגיות חלופיות, מים, מחצבים, חומרי גלם לבנייה ועוד. הסיכונים חוץ מרעידת אדמה הם הבולענים שיש בים המלח, תחום שנחשב פרויקט גדול שלנו. יש שם תיירות, מפעלים, תושבים, מעורבות של ארגונים ירוקים וארגונים ממשלתיים, וכל הסיפור הזה יחד מורכב מאוד. לכל אחד שם יש אינטרסים, והשאלות שיתעסקו בהן ב־20 השנים הבאות יהיו מבוססות על העבודה של המכון".
במכון הגיאולוגי יש כ־200 עובדים בסך הכול, מחוקרים ודוקטורנטים בכל המוסדות האקדמיים ברחבי הארץ ועד אנשי מנהל ותחזוקה. "זאת סביבת עבודה נעימה מאוד עם כוח אדם מעולה", מעיד ראש המכון ומדגיש כי העובדים במקום הם "הפנים היפות של מדינת ישראל. יש להם מודעות לארץ ישראל, לאהבת הטבע ולשמירה על הסביבה. יש פה סביבה אנושית מגוונת מכל הסוגים של החברה הישראלית ותחושת שליחות שאנחנו עושים מחקר לטובת מדינת ישראל".
אנחנו נפגשים במשרדו שנמצא בקומה השלישית. על שולחן העבודה שלו יש מחשב עם מסך רחב וקעור, פתקיות רבות ועיפרון פשוט מעץ המשמש את גבירצמן לכתיבה ושרבוט. בקצה השני של החדר מונחות אבנים מיוחדות ומאובנים ייחודיים. הוא מראה לנו מפות מקוריות במחשב שלו וסרטוני וידאו שמסבירים על גלי רעידות האדמה, ואפשר לזהות שההתעסקות בנושא מרגשת אותו אף שאינו מחצין את תחושותיו יותר מדי. במדרגות בדרך לחמ"ל המיוחד של המכון אנחנו חולפים על פני חלק מגן הסלעים והספרייה ("הכול בדיגיטל היום אז חיסלנו אותה כמעט לגמרי – נשארו רק המפות והאוספים המיוחדים"). בתום הירידה הוא מצביע על אגף הסייסמולוגיה ומחווה לעבר "מוצר מוזיאוני", לדבריו – סייסמוגרף ישן שעבד בעזרת "תוף" מסתובב ומחט שסימנה עליו את עוצמת רעידת האדמה. אנחנו נכנסים לחמ"ל ורואים עשרות מסכים, כמו במקבילה הצבאית. מסך גדול שמשדר את מצב התחנות הפזורות בכל הארץ, מסך נוסף שמראה את המצב בכל הים התיכון, כולל סיציליה וקפריסין, ומסך נוסף של מערכת "תרועה".
במכון הגיאולוגי עוזרים לכוחות ההצלה בשעת חירום בשני מישורים. הראשון הוא אותה מערכת "תרועה" שהפכה למבצעית לפני שנה וחודש, אחרי כמה שנים של עבודה משותפת עם אוניברסיטת ברקלי בארה"ב. מדובר במערכת התרעה קצרת מועד לרעידות אדמה שפותחה בקליפורניה ועברה מקצה שיפורים והתאמות לישראל – כולל חיבור למערכת האזעקות של פיקוד העורף.
"מיקמנו 120 תחנות לאורך המקטעים של השבר הסורי־אפריקני. בחלק מהמקומות הן נמצאות במרתפים של אנשים שהגענו איתם להסדר מסוים, בשאר המקומות נחפר חדר תת־קרקעי עם סייסמומטר שמחובר לאדמה, עם מחשב שאוסף נתונים, פאנל סולרי ואנטנות תקשורת לוויינית וסלולרית לגיבוי. כל התחנות משדרות למרכז השליטה והבקרה שיש לנו במכון בירושלים, ולמרכז שליטה נוסף במכון הגיאו־פיזי בלוד. כל דבר כפול, למקרה שמשהו לא יעבוד.
"החיישנים שפזורים בקרבת המוקדים הפוטנציאליים, מזהים את מוקד הרעש ומעריכים את עוצמתו בתוך 5־7 שניות, ואם נחצה סף ההתרעה, יוצאת התרעה אוטומטית בתוך שנייה דרך מערכת הסירנות והיישומון של פיקוד העורף, שהיא אותה מערכת שמפיצה התרעה מפני טילים. בעוצמה של 6 ומעלה כל המדינה תקבל התרעה".
קצת לפני חנוכת "תרועה" היו הרבה רעידות אדמה באזור עמק בית־שאן, לכן החליט מפקד פיקוד העורף דאז לקצר את לוח הזמנים והמערכת חוברה לצופרי החירום של פיקוד העורף בסוף ינואר 2022. "אם המערכת מזהה שהעוצמה הראשונית שהיא קיבלה השתנתה, היא יודעת לתקן ולדייק את עצמה בזמן אמת ולהגדיל את מרחב ההתרעה. ביפן מקורות הרעש נמצאים עמוק בלב ים, ויש להם זמן התרעה שיכול להגיע לשתי דקות עד שזה מורגש באי. המרחק אצלנו בין אזורי הרעש לבין מוקדי האוכלוסייה קצר מאוד, מקסימום 100 ק"מ, וזה נותן זמן התרעה קצר. לכן האתגר הטכנולוגי שלנו היה לצמצם את הזמן שלוקח למערכת להתריע, והצלחנו לקצר אותו בכמה שניות קריטיות".
המערכת מתריעה גם לירדן?
"לא, וגם לא לרשות הפלסטינית כרגע. אנחנו רוצים, ויש אפשרות כזאת. לפני כמה שנים היה לנו שיתוף פעולה עם ירדן ורצינו לבנות איתם מערכת סנסורים דומה שהייתה משפרת גם לנו את המידע". אלא שהמהלך נעצר ב־2017 בעקבות תקרית דיפלומטית שאירעה בשגרירות ישראל בירדן. "היינו שמחים לשיתוף פעולה עם כולם. יש לנו היום קשרים חזקים עם הטורקים ועם היוונים בתחום הזה. אנחנו מקבלים גישה לתחנות ולמידע שלהם ולהפך, אנחנו עוקבים זה אחרי זה כדי ללמוד". למכון הגיאולוגי יש מערכת מקבילה המתריעה מפני צונאמי, שנקראת "מים אדירים". בתרחישים כאלה זמן ההתרעה ארוך במיוחד. "אם יש רעידה בכרתים או בקפריסין, יכולות לחלוף שעתיים עד הרגע שהגל יגיע לחופי ישראל".
"מצבנו לא רע"
מישור נוסף שבו המכון הגיאולוגי עוזר לכוחות ההצלה בשעת חירום, הוא היכולת להבין במהירות מה בדיוק קרה והיכן, ולייצור מראש תרחישי נזק. "יש חלון זמן אחרי אסון שעלול להיות בו מצב של 'ערפל קרב' – התקשורת נפלה ואף אחד לא יודע מה קורה. נניח שיש רעידת אדמה והרבה הרוגים ואנשים מתחת להריסות. עד שפיקוד העורף ישלח צוותים לבדוק מה המצב, צריך לדעת לאן לשלוח את הכוחות ואם עיקר הנזק בצפון או בדרום.
"יש לנו תוכנה שמחזיקה את כל הנתונים הגיאולוגיים ואת כל המבנים בישראל, כולל פרמטרים שקשורים לגיל המבנה וצורתו. כמה דקות אחרי הרעש אנחנו מכניסים לתוכנה את המיקום והעוצמה, ומריצים סימולציה על כל המדינה שמייצרת תחזית נזק. ככה, בתוך שעה אנחנו יכולים לתת תרחיש ולהפיץ אותו לכוחות ההצלה ולסייע בקבלת ההחלטות".
לפני שנים אחדות הבינו במכון שאין לכוחות החירום פריווילגיה לחכות עד שהתוכנה תסיים לעבד את הנתונים וכי כל דקה קריטית, לכן הוכנו 200 תרחישים אפשריים לפי עוצמה ומיקום בארץ, למשל רעידה בבית־שאן בעוצמה 5, וכן הלאה. "כל התרחישים האלה נמצאים במחשבי המשטרה ופיקוד העורף, וברגע שתתרחש רעידת אדמה כולם ידעו לשלוף מהמדף את התרחיש הרלוונטי ולעבוד לפיו, עוד לפני שהתוכנה תסיים להפיק את המסקנות המדויקות שלה. האם התרחישים האלה טובים? לא יודע, כי אף פעם לא בחנו אותם. הבחינה הראשונה תהיה בזמן אירוע אמיתי". פיקוד העורף כבר לקח את אותם 200 תרחישים, ניתח ולמד אותם, ופיתח שלושה תרחישים לאימוני הכוחות שלו.
מדינת ישראל מוכנה לרעידה גדולה?
"זאת לא תשובה של כן ולא. יש לנו מערכת התרעה שלא תציל את הבניינים אבל כן תציל את מי שינקוט אמצעי התגוננות מיידיים ויֵצא מהבית או ייכנס לממ"ד. אנחנו עושים הרבה הכנות עם כוחות ההצלה בשביל לתת מענה בשעת חירום. יש תקני בנייה ויש מערכת של תכנון עתידי. אז מהבחינה הזאת מצבנו לא רע אבל קשה לתת ציון".
אז מה צריך לשפר?
"את הבניינים שנבנו לפני התקן, אותם צריך לחזק. המכון הגיאולוגי אינו אחראי לחיזוק מבנים, כך שאינני בקי בפרטים. בדו"ח מבקר המדינה מ־2018 ישנה התייחסות לכל הנקודות האלה, ולפי מה שאני שומע לא התקדמנו כל כך. התוויתי לך את הקווים המנחים של היערכות במדינות מפותחות. אנחנו במכון הגיאולוגי עושים את חלקנו, ואני מקווה שכל שאר הגורמים יעשו את חלקם. אם יתכננו ויבנו כמו שצריך, הנזק יהיה קטן יותר".
כראש המכון הגיאולוגי, אילו אתגרים יש לך היום?
"אתגר גדול שהושג על ידי קודמי בתפקיד הוא קליטת אגף הסייסמולוגיה שעבר אלינו מהמכון הגיאופיזי לפני כשנתיים. גם שלב הפיתוח של מערכת תרועה הסתיים לפני כניסתי לתפקיד, אני הובלתי את הפיכתה למבצעית וחיבורה למערכת הפצת ההתרעה של פיקוד העורף. המִבצוּע היה מהלך משמעותי ששינה את ייעודנו ממכון שעוסק במחקר בלבד למכון שהוא שותף אופרטיבי עם גופי החירום של המדינה. אם בעבר כל המשימות יכלו לחכות לטיפול במוצאי שבת או לסיום החג, הרי שהיום אנו מקיימים כוננות תמידית. בכל רגע יכולים להתקשר אלינו מהמשטרה ומפיקוד העורף והכונן שלנו ייתן תשובה מיידית – זה שינה את ההתנהגות שלנו.
"האתגר הגדול הבא הוא שותפות במאמץ הגדול של מדינת ישראל לעבור לאנרגיות דלות פחמן. שימוש בנפט וגז פולט פחמן דו־חמצני לאטמוספרה ומגביר את אפקט החימום הגלובלי. כמו מדינות רבות אחרות, גם אנחנו רוצים להקטין את כמות הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה. יש המון רעיונות היום להטמין פסולת באדמה, תת־הקרקע בשפה המקצועית – בין שזה עודפי פחמן דו־חמצני ובין שזו פסולת גרעינית. אפשר להשתמש בתת־הקרקע לאחסן גז לשעת חירום או לאחסן אנרגיה משעות שיא, כשיש שמש ורוח, לשעות שפל. אחת הטכניקות היא לדחוס אוויר לחללים בתת־הקרקע בשעת שיא ואחר כך לתת לו להתפשט ולהפיק אנרגיה בשעות שפל".
אתה חולם בלילה על רעידת אדמה קשה?
"יש לי חשש כמו לכל תושבי המדינה מהרעידה הבאה שתבוא ותעשה נזקים גדולים. אנחנו נערכים בכל דרך שאפשר. עיקר ההיערכות שלנו היא מבעוד מועד. אם יתברר ביום מן הימים שהמידע שהפקנו עבור תקן הבנייה ועבור תכנון מושכל של תשתיות הקטין נזקים והציל חיים – והיה זה שכרנו".
המדינה מתייחסת לנושא ברצינות?
"לא יודע לענות על זה, זה לא במגרש שלי. תקרא עיתונים ותראה מה אומרים".
התקציב של המכון הגיאולוגי מושפע מהמוּדעות שיוצרים אירועים כאלה?
"תראה, מערכת תרועה שהפכה למבצעית לפני יותר משנה, לא תוקצבה כהלכה בזמן הקמתה. עכשיו אנחנו במגעים מתקדמים עם האוצר, ואני מקווה שאכן נתוקצב".
לא שמענו את משרד האנרגיה יוצא בהצהרות על הגדלת תקציב כמו שאר המשרדים.
"כל שאר הגופים שנמצאים איתנו בסיטואציה הזאת – רח"ל, מל"ל ומשרד האנרגיה – מודעים לסיטואציה ופנינו יחד לאוצר, כמו הרבה גורמים שפונים אליהם בתקופת סגירת תקציב המדינה. יש הרבה דברים בוערים ואני מקווה שנקבל את התקצוב שלנו, אחרת המערכת תדעך".
נפגשת כבר עם שר האנרגיה החדש ישראל כ"ץ?
"אפגוש אותו בהמשך השבוע, בינתיים נפגשתי עם מנכ"ל המשרד. הכול עוד חדש ובדיוני תקציב. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא איתם".
יש חשש למינוי פוליטי במכון, במקומך?
"אנחנו לא חוששים ממינוי פוליטי פה. במכון הגיאולוגי מעולם לא קרה שהגיע מינוי כזה. זה לפי ועדת איתור. המנהל צריך להיות בעל תואר דוקטור במדעי כדור הארץ. העבודה שלנו עם משרד האנרגיה היא מאוד הדוקה ומסודרת ומעולם לא חששתי מזה
