כשבועיים לאחר שכמעט איבדה את חייה בפיגוע דקירה בעפולה, חזרה היום הנערה שובה מלכה (18) לבית החולים רמב"ם בחיפה. היא הספיקה לשהות בביתה שלושה ימים מאז שחרורה בתחילת השבוע, בתום תקופת האשפוז הראשונית. היא הובהלה לחדר המיון בשל עליית חום, כאבי ראש וקוצר נשימה, ואחר הצהריים נלקחה לחדר הניתוח בניסיון לאחות קרע נרחב בריאתה, שלא התאחה מעצמו.
לקראת היציאה לחדר הניתוח ערכו היא והוריה, גבי ומיכל, מעין "התוועדות" בבית החולים: הם שרו יחד והתפללו להצלחת הניתוח. "מחזק אותנו לראות כמה עם ישראל מתפלל על שובה", אומרת מיכל. "אתה מרגיש שאתה לא לבד, ושלא אתה נפגעת אלא עם ישראל נפגע. אנחנו פה פשוט שליחים צמודים לנציגה של העם שנפגעה, שהיא הבת שלנו. ברור לנו שזו שליחות ציבורית, ואנחנו מאוד מחוברים וחזקים".
שעות ספורות קודם לכן, בבית המשפט המחוזי בנצרת, הוגש כתב אישום חמור נגד נור א־דין שינאוי, המחבל בן ה־20 מג'נין שדקר את שובה במטרה לרצוח אותה. כתב האישום כולל עבירות של ניסיון רצח בנסיבות מעשה טרור, הכנה לרצח בנסיבות מעשה טרור, החזקת סכין, וכן ריבוי מקרים של שהייה בלתי חוקית בישראל. מחקירת שב"כ עולה כי שינאוי נכנס לישראל בפברואר 2018 באישור כוחות הביטחון, כדי לבלות בחיפה ובטבריה עם חבריו. הוא נשאר בישראל ללא אישור וללא מעקב, והחל לעבוד באזור נצרת־עילית ואיכסאל. בשלב מסוים החליט לבצע פיגוע נגד חייל או אדם דתי, ולשם כך הצטייד בשתי סכינים גדולות. הוא התכוון לבצע את הפיגוע ולברוח מיד לביתו בג'נין.
שינאוי הבחין בשובה, צעירה תושבת מגדל־העמק, כשהמתינה בתחנת האוטובוס בעפולה וקראה ספר. בחקירתו סיפר שהיא נראתה לו בעלת חזות יהודית דתית ("מתנחלת" כלשונו), והחליט שזו ההזדמנות לבצע את הפיגוע שתכנן. הוא המתין שתישאר לבדה, ניגש אליה מאחור ודקר אותה שוב ושוב בפלג גופה העליון.
לאחר שחשב שגרם למותה, נמלט שינאוי מהמקום. כשהבחין שרודפים אחריו שוטרים, תכנן לרצוח אחד מהם בסכין השנייה, אך עוד לפני שעלה בידו לבצע את זממו הוא נוטרל בידי השוטרים ונעצר.
בבית המשפט סירב שינאוי להביע חרטה או להשיב לשאלות העיתונאים. סנגורו, עו"ד סאלח מחמיד, אמר: "נפגשתי עם הנאשם, המפגש לא אומר הרבה. בהמשך, כשאראה את חומרי החקירה, ייבדקו דרכי החקירה ונושא כשירותו הנפשית בעת המעשה".
שובה והוריה לא קראו את כתב האישום הקשה. הם העדיפו להשאיר את הזיכרונות הקשים מאחור, ולהתמקד בחום ובאהבה שמעניקים להם קרוביהם ומכריהם. "זה היה נס גמור, היא הייתה לבד והמחבל היה יכול להמשיך לדקור אותה עד בלי די. ברגע אחד היא הצליחה לברוח והוא לא רדף אחריה", מתארת מיכל.
לדבריה, שובה זוכרת לחלוטין את פרטי התקרית, ובזמן שהותקפה הבינה את המתרחש ולא איבדה את עשתונותיה. "היא אמרה לנו שהיה ברור לה שהטרור יכול לפגוע בכל אחד ואחת, וגם היא עלולה לפגוש בו. היא מיד זרקה את הספר וחיפשה כל דרך להציל את חייה, ולברוח למקום שבו יבחינו בה ויצילו אותה".
