"ישראל זקוקה לרפורמה משפטית – אבל איך?", תוהה הבוקר (ב') כותרת של מאמר דעה שהתפרסם בוול סטריט ג'ורנל, הנחשב שמרני. הטור, שעליו חתומה מערכת העיתון, מבהיר כי ניתן לזנוח את האיומים לפיהם ישראל תפסיק להיות דמוקרטיה. "הדמוקרטיה הישראלית לא גוססת. גם אם הרפורמות היו מבטלות את הביקורת השיפוטית על החקיקה, הדבר היה משיב את ישראל חזרה ל- 1995. זו הייתה אז דמוקרטיה. פרלמנט ריבוני הוא הנורמה בדמוקרטיות פרלמנטריות שאין להן חוקה כתובה", נכתב.
לגבי המחאה כנגד הרפורמה, המאמר קובע כי היא הגיעה לשלב "ההתנגדותי", וזה "רע למדינה, אבל זו פוליטיקה אופוזיציונית טובה: זורעים כאוס, ואז צועקים, 'תראו כמה ישראל הפכה כאוטית'". אף שמדובר בעיתון כלכלי, הטור מתייחס לאספקט הכלכלי רק במשפט דוגמה אחד, מקרב כמה משפטים המתארים את הכאוס המדובר שנזרע בכוונה בישראל, וגורם בין היתר למשקיעים לחשוב על משיכת ההון מהמדינה.
"הנשיא ביידן אומר שישראל זקוקה לקונצנזוס, אבל לא הייתה הסכמה לגבי 'המהפכה השיפוטית' שבה בית המשפט העליון של ישראל, החל משנות השמונים, הפך את עצמו לבורר הסופי בכל עניין", נכתב. כולל מינויי הקבינט, הקצאת תקציבים, החלטות על מלחמה ואפילו האם ראש הממשלה "לא כשיר" לתפקיד. "זה גם מסמיך את היועץ המשפטי לממשלה, עובד מדינה, להטיל וטו מראש על מדיניות ממשלתית עם חוות דעת מחייבות מבחינה משפטית", מבהיר הטור את נקודת מבטם של דורשי הרפורמה.
עם זאת, הוא טוען כי התהליך בישראל נעשה באופן שגוי. "רוב הישראלים מקבלים כעת שמערכת המשפט זקוקה לרפורמה – הישג גדול של הימין. אבל ממשלת נתניהו לא שכנעה את הישראלים שתוכנית הרפורמה שלה היא הנכונה. במקום לתת מקום למשא ומתן, ההצעות האגרסיביות מאוד שלה הקשיחו את האופוזיציה והרחיקו את הבוחרים".
לדברי כותב הטור, רוב השינויים המקודמים הם הגיוניים: "הממשלה צריכה להיות חופשית לטעון את עמדותיה המשפטיות. עילת 'הסבירות' של בית המשפט עבור מחיקת פעולות שאינו אוהב הייתה בלתי סבירה. צודקת הממשלה שיש להסיר את סמכותו של בית המשפט בבחירת שופטים חדשים, אשר נוצלה לרעה כדי להוציא משפטנים מוסמכים ומתנגדים".
עם זאת, הוא מתייחס אל פסקת ההתגברות כאל שנויה במחלוקת, שכן "הבעיה כאן היא לא לתת לנבחרים את המילה האחרונה ברוב ענייני החוק. אלא שהעקיפה היא מתכון לסכסוך חוקתי בלתי פוסק. עדיף הרבה יותר להגן על תחום פוליטי על ידי החזרת ההגבלות הסטנדרטיות באילו תיקים בית המשפט יכול לדון, ואז לתת לבית המשפט לפסוק בתחומי סמכותו. ישראל תהפוך לדמוקרטית יותר, לא פחות, ואמצעי ההגנה השיפוטיים יישארו. המערכת הישראלית עשויה אף להפוך לפונקציונלית יותר, לשם שינוי. כיום אין הגבלה על מקרים שבית המשפט העליון בישראל יכול לדון בהם, בניגוד לארה"ב, שבה לבעל דין חייבת להיות פגיעה קונקרטית כדי שתהיה לו זכות עמידה לתביעה".
הוא מתאר כי בעלי דעה מימין ומשמאל בישראל מבינים כבר שיש להגיע לפשרה כדי להחזיר את אמון הציבור ולהעביר רפורמה יציבה, וכי על הימין יהיה להסתפק בניצחון חלקי. וכדי להגיע אל הפשרה הזו – "ישראל תזדקק למר נתניהו שישתמש בכל ערמומיותו הפוליטית כדי לחלוץ את הפקק. יש בעיה אחת: התובע הכללי (כלומר היועמ"שית, הכ"ח) אסר על ראש הממשלה מעורבות ברפורמה בבתי המשפט, בטענה לניגוד עניינים עם המשפט הפלילי שלו. זה הנושא מספר 1 במדינה בה הוא נבחר להוביל, נושא שהקואליציה שלו מקדמת, ובכל זאת מערכת המשפט – שיש לה ניגוד עניינים משלה – ציוותה לסכור את פיו של ראש הממשלה. איך זה דמוקרטי?"
