שבע שנים אחרי הקמת הפקולטה לרפואה בצפת, שנועדה לשקם את מערכת הבריאות בצפון, סיימו לפני כשבועיים 107 רופאי המחזור השלישי את תקופת הסטאז' וההכשרה וקיבלו את תואר הדוקטור ברפואה. הם צעדו מהפקולטה להיכל התרבות המקומי, כשבני המשפחה הגאים מריעים להם.
אך הצעדה הזאת הייתה גם במובנים רבים צעדת הפרדה של הרופאים הטריים מהגליל לטובת עולם הרפואה המתקדם של מרכז הארץ, שם מחכות להם הצעות להתמחות בבתי החולים הטובים בישראל. רק שלושה מהבוגרים יישארו באזור ויתמחו בבית החולים 'זיו' בצפת. היתר ייפרדו מהגליל, וספק רב אם ישובו אליו בעתיד כדי לעזור בקידום הרפואה המקומית, המוחלשת.
כמה שבועות לפני כן עמד בכיתת הלימוד שלו ד"ר בשארה בשאראת, מרצה בכיר בפקולטה לרפואה בצפת וחבר "הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל", ושאל מי מהסטודנטים חושב להישאר בגליל להתמחות. כמעט לא הונפו ידיים. "היה עצוב לראות שאנחנו מאבדים אותם אחרי ההכשרה לטובת מרכז הארץ", אומר בשאראת ל'מקור ראשון'.
מאז הוקמה הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן בצפת סיימו את לימודיהם 256 רופאים, וקיבלו תואר MD בשלושה מחזורים שונים. לבוגרי המחזור הנוכחי, כמו לקודמיו, צפויה תקופת התמחות בת כמה שנים בתחומי רפואה ספציפיים. מבדיקה שערכנו מול שלושת בתי החולים שבהם למדו הרופאים – 'זיו' בצפת, 'גליל מערבי' בנהריה ו'פוריה' שבטבריה, עולה כי עד כה רק תשעה בוגרים של הפקולטה נשארו להתמחות אצלם. כל היתר נפוצו לבתי חולים גדולים, משגשגים ועתירי תקציבים ותקנים.
"אם המציאות הזאת תימשך, המוטיבציה בבתי החולים להשקיע בסטודנטים תלך ותפחת", אומר בשאראת בכאב. "ככה אמרו לי מנהלי מחלקות בבתי חולים כאן, שהתלוננו בפניי שהם מלמדים את הסטודנטים, והללו בורחים מתי שהם יכולים לבתי חולים במרכז הארץ. משקיעים בהם והם הולכים. יש מחסור במתמחים וברופאים, והמנהלים חשבו שההשקעה תשתלם להם והרופאים החדשים יישארו כאן". ד"ר בשאראת מוסיף: "אנחנו צריכים בגליל גם בוגרי בית ספר לרפואה. לא יכול להיות שכולם יעבדו במרכז, ובגליל יהיו רק סטאז'רים. השארתם בגליל צריכה להיות יעד לאומי".
הסיבות לכך שהרופאים החדשים עוזבים את הגליל ומעדיפים להעביר את תקופת ההתמחות בבתי חולים אחרים הן רבות. בנוסף לרצון להתקרב למשפחה ולגוש דן השוקק, הם פוגשים בבתי החולים הגדולים צוותי רפואה רחבים, מטפלים במקרים מורכבים, ונהנים מהיוקרה שבעבודה לצד מנהלי מחלקות ורופאים עתירי שם וניסיון.
עמרי כהן (32), סטודנט שנה שנייה במסלול השלמת הדוקטורט, הוא יו"ר אגודת הסטודנטים של הפקולטה לרפואה בצפת. לאחר שלוש שנות לימוד בצפון איטליה הוא שב לישראל להשלים את לימודי הרפואה בעיר הגלילית. לדבריו, הוא מבין את הרצון להשאיר רופאים צעירים בגליל, אך סבור שזה לא חלק ממהות המוסד האקדמי ללימודי רפואה. "אני חושב שהפקולטה עושה את התפקיד שלה. המטרה שלה בסוף היא להכשיר את הרופאים הטובים ביותר שהיא יכולה. העובדה שפתחו אותה כאן בצפון כבר מעלה את הרמה הרפואית, כי הרופאים באזור, שהפכו למרצים בפקולטה, נדרשים לייצר בחינות ולשדרג את רמת הידע שלהם.
"מעבר לכך, פתאום יש תקנים אקדמיים והרופאים יכולים לקבל מינויים, מה שיכול למשוך הנה אנשים שבמרכז היו תקועים וכאן יכולים לקבל פרופסורה. סטודנטים לרפואה הם מאוד איכותיים. הם מגיעים מכל הארץ כדי ללמוד בגליל וחלקם חוזרים אלינו מחו"ל, ובסופו של דבר צריך להודות שזה פרויקט ציוני גדול מאוד".
האם לא מדובר בהחלטה אנוכית מצד בוגרי הפקולטה, שממהרים לברוח למרכז הארץ ולא לתת כתף למערכת הבריאות המקומית?
"אם אתה בוחר במסלול הכשרה טוב יותר ובעל פוטנציאל גדול ואיכותי יותר, זו לאו דווקא מחשבה אנוכית. מתמחה ברפואת ילדים יעדיף להתמחות ב'שניידר', שהוא בית חולים ענק וייעודי לילדים שיש בו הרופאים הטובים ביותר ומחלקות ענקיות ואתה רואה שם את מגוון המקרים הכי גדול, על פני מחלקת ילדים בבית חולים מקומי בגליל. ברפואה, כמה שאתה נחשף ליותר מקרים אתה טוב יותר. זו לא רק החלטה אגואיסטית אלא גם מחשבה אלטרואיסטית, כי בסוף אתה רוצה להיות הרופא הכי טוב בעולם למען המטופלים שלך.
"אני נמצא עכשיו בסבבים בבתי החולים, ופתאום כובד האחריות נופל עליך, ואתה מבין שכשאתה רופא יחיד במשמרת יש עליך במקרים רבים אחריות של חיים ומוות. אתה רוצה להשיג את הידע הכי טוב שאתה יכול לקבל. איכות הקריירה שלנו תלויה במידה רבה ברמת ההוראה שאנחנו מקבלים. ככל שיהיו פה יותר מומחים ברמה גבוהה ויותר רופאים רציניים, אנשים ירצו להישאר יותר, גם כי כיף כאן ויפה כאן ואיכות החיים טובה יותר מאשר במרכז".
ד"ר סלמאן זרקא, מנהל בית החולים 'זיו', מכיר את האמירות הללו. בניגוד לכהן, הוא טוען בתוקף כי "הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן הוקמה בצפת במטרה להעלות את מספר הרופאים שעובדים בצפון, בקהילה ובבתי החולים". מבין כלל בוגרי הפקולטה, ארבעה רופאים עושים כיום את התמחותם בבית החולים שלו. "נאמתי בטקס של מסיימי התואר בסוף השבוע שעבר, ובירכתי את הפקולטה על עמידה ביעד המשותף – להוציא רופאים מצוינים. מגיע להם שאפו גדול, כולל לצוות בית החולים שמאוד משקיע בסטודנטים. אבל בעניין הייעוד השני של הפקולטה, שיותר בוגרים יתאהבו וימצאו את עצמם בצפון, וכך יביאו לשיפור הרפואה גם בקהילה וגם בבתי החולים – יש לנו עוד כברת דרך לעשות".
אתה שומע את הסיבות שהסטודנטים מעלים לנטישה שלהם. כיצד אפשר להתמודד עם התופעה?
"קודם בוא ונראה את חצי הכוס המלאה: מאז 2010 בתי החולים בצפון התפתחו והשתפרו וקלטו מומחים, ואין ספק שיכולת ההתמחות בבתי החולים כאן טובה יותר מאשר בעבר. יותר ויותר מחלקות אצלנו למשל מוּכרות כבר להתמחות מלאה, והרופאים המתמחים לא צריכים להשלים את ההכשרה בבתי חולים אחרים.
"יחד עם זאת, אני חושב שהבעיה הרווחת שיש בבתי החולים בפריפריה, וגם ב'זיו', היא שמספר התקנים והרופאים במחלקות קטן באופן מובהק ממספר הרופאים במחלקה דומה במרכז הארץ. אם במחלקה כירורגית ב'זיו' יש עשרה תקנים למתמחים, במחלקת זהה ב'איכילוב' תמצא 20 תקנים. כך שעומס העבודה על מתמחה במרכז הארץ פחוּת משמעותית מאשר בפריפריה, מבחינת מספר התורניות והמשימות שצריך לעשות. ההתמחות בצפון היא אפוא קשה ותובענית יותר.
"מצד שני, אפשר גם לראות יתרון בכך שמתמחה בפריפריה זוכה לעשות יותר פעולות בפועל, 'בידיים', ולא רק לעמוד ולהסתכל על הרופאים שסביבו בבית החולים הגדול במרכז".
המרכז מושך תמיד
לא קל היה לנו להשיג את מספר הרופאים החדשים שנשארו בגליל. בפקולטה לרפואה בצפת טוענים כי הם אינם עורכים כל מעקב אחר הנתונים, וכך טוענים גם במשרד הבריאות. רק דוברי בתי החולים ידעו להעיד על מספר הבוגרים שנותרו להתמחות במוסדות שבאחריותם.
העיסוק בסוגיית ההישארות של בוגרי הפקולטה בגליל אינו נוח לפרופ' רן טור־כספא, דיקן הפקולטה הגלילית. "הפקולטה הוקמה להכשרת רופאים, ובחזון שלה מעולם לא נאמר שהיא מכשירה רופאים לגליל, והיא גם אינה נבחנת בכך. שזה יהיה ברור חד־משמעית", הוא מבהיר בפתח שיחתנו. "המטרה שלנו היא להקל על המחסור ברופאים במדינת ישראל כולה. אנחנו לא בית ספר אזורי אלא לאומי. אנחנו מביאים את הסטודנטים לכל בתי החולים בגליל ולכל שירותי הרפואה בקהילה כאן, אבל אין לנו שום אפשרות להשפיע על בחירת הסטודנטים בסיום הלימודים, כמו שאף אחד לא שואל את הפקולטה לרפואה בירושלים כמה מבוגריה נשארים בירושלים. אף אחד בכלל לא מתעניין בזה".
פרופ' טור־כספא מוסיף כי "יש תחרות גדולה מאוד. כל אחד יודע שבבתי החולים במרכז הארץ יש תנאים טובים יותר ותקנים רבים יותר. בנוסף, לרוב האנשים אטרקטיבי יותר לגור במרכז הארץ, ולא משנה מה תחום עיסוקם. הפתרון למשיכת הרופאים לכאן לא יכול לצאת מהפקולטה, אלא מהרבה גורמים שצריכים לדאוג לכך ולעודד את זה".
אילן שוחט, ראש עיריית צפת שבה שוכנת הפקולטה, מנסה בכל כוחו למצוא דרכים להשאיר את הצעירים המשכילים בעירו המתחרדת ובאזור בכלל. גם במשרד לפיתוח הנגב והגליל מפעילים שלל תוכניות לעודד רופאים מקצועיים מחו"ל לחיות ולעבוד בגליל, ולגייס רופאים מתמחים ומקצועיים לעבודה בבתי החולים המקומיים כאן. "ברור שיש בתוך מערכת הבריאות בישראל בעיה מובנית שהסטודנטים מעדיפים להיקלט בבתי החולים החזקים והמובילים במרכז הארץ. הצלחתי לפני כמה שנים, יחד עם אנשי המשרד לפיתוח הנגב והגליל, למצוא תוכנית אטרקטיבית שתעודד אותם להתמחות כאן, אבל התוכנית עדיין בבדיקה ולא הצליחה לרדת לפסים מעשיים", הוא מספר.
לדברי ראש העיר, התוכנית שהוא ניסה לקדם הייתה להוציא סטודנטים שסיימו את הלימודים בצפת לשנת התמחות בארה"ב, בבתי חולים יוקרתיים מאוד, במימון המדינה ועם מלגה, וזאת בתנאי שבסיום שנת ההתמחות בחו"ל הם יחזרו להמשיך את ההתמחות בבתי החולים בפריפריה, תוך התחייבות לגור בגליל חמש שנים לפחות. "התוכנית נותנת להם יוקרה של התמחות בבית חולים מהשורה הראשונה, וגם סוגרת אותם לחזור לגליל בחוזה עם הסכם. לא מדובר בהרבה כסף אלא במלגה לשנת לימודים לכמה סטודנטים, וככה נוכל לבנות כאן עתודת רופאים ולהשאיר אותם פה".
שוחט מספר כי המדינה רק פוגעת במהלך. "לצערי הרב מדינת ישראל לא שמה בסדר עדיפות עליון את השארת הרופאים הללו בפריפריה הצפונית. ההחלטה הפופוליסטית להקמת הפקולטה לרפואה באריאל היא סטירת לחי לפקולטה לרפואה שהוקמה בגליל. הסטודנטים יעדיפו ללמוד שם ולא בפריפריה, ובטח שלא יגיעו להתמחות בבתי החולים כאן", הוא מוחה. "הקמת פקולטה נוספת לרפואה לא מוסיפה למיקוד המאמצים הזה, ופוגעת בתשומות שהיה צריך להשקיע כאן להשארת הרופאים באזור".
גם במשרד לפיתוח הנגב והגליל מקדמים כאמור תוכניות לחיזוק מערך הרפואה בצפון, בדגש על טיפוח ההון האנושי. הילה שדה־קטן היא האחראית לקידום תוכניות הבריאות השונות במשרד הממשלתי. "יש לנו תוכניות לתלמידי תיכון, לסטודנטים לרפואה, לסטאז'רים, למתמחים, ואפילו תוכניות שנועדו להעלות רופאים לארץ שיבואו להתיישב בגליל", היא מספרת.
כדי שהסטודנטים הלומדים רפואה ישתקעו בגליל גם לאחר הלימודים מפעיל המשרד את תוכנית "בוחרים גליל", שמטרתה לחבר את הסטודנטים והסטאז'רים לקהילה בגליל שבה הם חיים. התוכנית כוללת מלגת לימודים ומחיה, השתתפות בתוכנית לחיזוק הקשר עם הגליל, ייזום של פרויקטים קהילתיים, ואפילו סיוע במציאת עבודה לבני זוגם. אולם עדיין, התוכנית בוסרית והמציאות בשטח עוד רחוקה מלהראות סימני שינוי.
ללמוד מבולטימור
ואולי הפתרון הוא אחר. פרופ' ריאד אגבריה, ראש בית הספר לרוקחות באוניברסיטת בן־גוריון, הגיע לפקולטה הדרומית לרפואה וחולל בה מהפך כאשר הגה את מיזם "ניצני רפואה", שנועד לעודד את האוכלוסייה המקומית לבחור בלימודי מקצועות הבריאות. "כשהגעתי לאוניברסיטה לפני 20 שנה ראיתי שבמגזר הבדואי היו כמעט אפס סטודנטים ב־7 מחלקות שונות, ולא הייתה שום רופאה בדואית ולא אחות. תנאי הקבלה היו בלתי אפשריים, ולא מצאנו לא בירוחם ולא ברהט שום אדם שמתאים לרפואה. באתי עם רעיון לנשיא האוניברסיטה דאז, ופתחנו בתוכנית 'מצטייני רפואה'. באמצעותה חשפנו תלמידים מצטיינים עוד בכיתה י' למקצועות הבריאות, וקיבלנו בתנאים מועדפים את אלו שהוכיחו התמדה והשיגו ציון פסיכומטרי של 450 נקודות לפחות".
מדובר בצעד תקדימי, משום שכדי להתקבל ללימודי רפואה נדרש המועמד לציון סף (המשולב מציוני הבגרות והפסיכומטרי) של יותר מ־750 נקודות, "אני רוצה שניקח את אלו שנמצאים על הסף ונשריין להם מקומות", הוא מסביר.
פרופ' אגבריה משוכנע ששווה להשקיע בתושבי המקום, ושאם יאפשרו להם ללמוד רפואה בהצלחה, הם יעדיפו להתמחות ואף לעבוד באזור המגורים שלהם ושל הקרובים להם. "בבולטימור, עיר שרוב תושביה הם שחורים, פועל מכון מחקר מתקדם שאחוז זוכי הנובל במדעי הבריאות מקרב בוגריו הוא הגבוה ביותר. בדקו וגילו שהתושבים בבולטימור נמצאים בתחתית הסולם הבריאותי בארה"ב. יום אחד הם עשו הפגנה עם לפידים וצעקו 'או שאתם תשרתו ותרימו את המצב אצלנו, או שתצאו מכאן ונשרוף אתכם'. היום המצב הבריאותי שם הוא מהטובים בארה"ב. בנו תוכניות אסטרטגיות לתושבי בולטימור, והפקולטה התגייסה כדי להרים את האזור ולשלב בתוכה סטודנטים מהעיר".
לדבריו, "אם כל המחקרים מראים שבגליל מצב התמותה והתחלואה הוא הכי גבוה בארץ, כולל תמותת תינוקות, ותוחלת החיים היא הכי נמוכה – הפתרון הוא לחזק את הצוות הרפואי המקומי. הקימו את הפקולטה לרפואה כדי לשרת את הגליל, אבל לא ייתכן שרוב הבוגרים ככולם באים ללמוד בצפת וחוזרים למרכז. לא ייתכן שאנחנו, בכסף ציבורי, לא נשרת את הנגב והגליל. זה עניין פוליטי, ומי שיכול להשפיע בזה יושבים בכנסת".
ראש בית הספר לרוקחות מציע פתרון נוסף לבעיה: "צריך להכשיר קאדר רופאים מצטיינים מהגליל. המדינה תשלח על חשבונה תלמידים להתמחות, נניח ב'שניידר', בתנאי שיחזרו לעבוד בצפת. כך הם ייהנו מהתמחות במקום נחשב שרבים נלחמים כדי להתמחות בו. אתה תראה שהם יחזרו, אם יחכו להם כאן מחלקות עם ציוד משוכלל וכדומה. ראשי המועצות בגליל חייבים להקים פורום פוליטי בכנסת שילחץ, ואז הם יקבלו תקציבים ותקנים לעודד סטודנטים להתמחות ולקבל הכשרה טובה גם בגליל.
"ואולי במקום שתביא את הסוס לבאר, תביא את הבאר לצפת והסוס ישתה שם. כלומר: תביא את המומחים הכי טובים ותפתה אותם עם משכורת, והם יבואו לגליל ויביאו איתם את המתמחים שיבקשו ללמוד מהם".
