מאות מתושבי עמק יזרעאל יצרו לפני שבוע מיצג מחאה מחבילות קש נגד הקמת שדה תעופה אזרחי בבסיס חיל האוויר ברמת־דוד. 150 חבילות, במשקל 350 קילוגרם כל אחת, יצרו את הכתובת "לא לשדה תעופה בעמק", ולצידם יצרו מאות תושבים לוגו אנושי של סמל המאבק. התושבים בעמק טוענים שעבודות התשתית לקראת הקמת השדה ורעש המטוסים יהרסו באופן בלתי הפיך את החיים האזרחיים והחקלאיים באזור. הקריאה שלהם מופנית כבר למעלה משנתיים לממשלת ישראל, והיא כוללת גם הצעת אלטרנטיבה – הקמת שדה התעופה בסמוך לבסיס חיל האוויר בנבטים שבנגב. בניגוד לאופציה הצפונית, באזור נבטים אין התיישבות צפופה ולא חקלאות שעלולים להיפגע משדה תעופה.
למאבק נגד הקמת שדה התעופה הנוסף בעמק יזרעאל ובעד הקמתו בנגב, שותפים הן ראשי הרשויות בצפון והן ראשי הרשויות בדרום, שמנהלים את המאבק בהובלת מועצת הנגב. שדה תעופה בסדר גודל של נתב"ג בנבטים יוכל להיות מנוף אדיר להתיישבות, לכלכלה, לתעסוקה ולתיירות בדרום הארץ. ההערכות מדברות על אלפי משרות ישירות שיספק שדה תעופה כזה, ועל עוד עשרות אלפי מקומות עבודה במעגלים רחבים. מעבר לראשי הרשויות בצפון ובדרום, גם רוב שרי הממשלה תומכים בחלופה הדרומית. שר התחבורה ישראל כץ כבר התבטא בעבר בעד הקמת השדה בנבטים. בשבוע שעבר התייחס לנושא גם השר אורי אריאל. כממונה על ההתיישבות הבדואית בנגב, הזכיר אריאל שהפוטנציאל התעסוקתי האדיר בשדה תעופה חדש עשוי לתרום רבות גם למגזר הבדואי.
המתנגדים היחידים לאופציה הדרומית הם אנשי משרד הביטחון. הבעיה היא שבדרך כלל הם אלו שעמדותיהם מתקבלות במדינת ישראל, כמעט ללא דיון. בעבר טענו במשרד הביטחון שאי־אפשר להקים שדה תעופה אזרחי בנבטים, משום שהדבר עלול לפגוע בפעילותו של בסיס חיל האוויר שכבר ממוקם שם. אנשי מטה המאבק דחו את טענת חיל האוויר שאי־אפשר לקיים שדה תעופה אזרחי וצבאי זה לצד זה, והצביעו על שדות תעופה משולבים שפועלים בשלום במקומות אחרים בעולם. נוסף על כך, הם הזכירו שהתב"ע (תוכנית בניין עיר) החוקית של נבטים יועדה מלכתחילה בעבור פעילות צבאית ואזרחית. בשונה מהחלופה הצפונית, בנבטים כבר קיים היום מסלול המראה שהותאם מראש גם לשימוש אזרחי. במהלך הקמפיין גויסה חוות דעת של מפקדי חיל האוויר לשעבר הרצל בודינגר, אליעזר שקדי ויעקב טרנר, התומכים גם הם בחלופת נבטים.
כעת מדברים במערכת הביטחון על חשש מהקִרבה של מסלולי הטיסה בשדה התעופה העתידי בנבטים לקריית המחקר הגרעינית בדימונה. בתגובה מזכירים במועצת הנגב שכבר כיום יש מסלולי טיסה של מטוסים שיוצאים מנתב"ג וחולפים קרוב לקמ"ג. לדבריהם, גם מנהלי הקמ"ג אינם שותפים לחשש של אנשי משרד הביטחון.
מדינת ישראל מחפשת כבר כמעט עשרים שנה מקום ראוי להקמת שדה תעופה נוסף על שדה התעופה בנתב"ג, שמתקרב לקצה גבול הקיבולת שלו. על פי גורמים המעורבים בנושא, סוגיית מיקומו של שדה התעופה הזה מגיעה בימים אלו לישורת האחרונה. בקרוב מאוד יכריע ראש הממשלה האם להיענות לבקשת ראשי הרשויות ורוב שרי הממשלה ולבחור בחלופת נבטים, או לקבל את עמדת משרד הביטחון ולבחור בחלופת עמק יזרעאל, למורת רוחם של התושבים.
מוטב מאוחר
לפני כשבוע וחצי נחנכה במצפה־רמון כיכר החלוצים, כיכר חדשה בעיירה הקטנה המבקשת לשאת על נס את פועלם של המתיישבים הראשונים על שפת מכתש רמון. רוני מרום, ראש מועצת מצפה־רמון, דיבר בטקס על תרומתם של ראשוני העיירה ואמר שאינו אוהב לכנות אותם 'חלוצים בעל כורחם', כפי שנהוג בשנים האחרונות. "חלוצים בעל כורחם זו הגדרה פטרונית, המעצימה את הפסיביות לכאורה של אותם מאות אלפי חלוצים", אמר מרום. "החל מהערב נכתיר את אותם גיבורים בתואר הראוי להם – 'חלוצים עם שחר'. באישון ליל, היישר מסיפונן של אוניות, הם הובאו לכאן. לכאורה סיפור אפור, סביל, רחוק מאקטיביזם חלוצי. אולם זהו סיפור שארך רק כמה שעות בודדות. הוא הסתיים כבר בבוקר שלמחרת, עת עלה השחר על יישוב קטן, נטול תשתיות בסיסיות, מרוחק, מכותר מכל עבריו ברכסיו החשופים מלאי ההוד של המדבר". על לוח האבן שבכיכר החדשה נחרתו המילים: "חלוצים מעלות השחר. בזכות נחישותם והתמדתם הרחק הרחק מן העין".
חנוכת כיכר החלוצים במצפה־רמון, שהייתה חלק מיום שלם של הוקרה לדור מייסדי העיירה, היא חוליה נוספת בשרשרת של אירועים דומים שהתקיימו בחודשים האחרונים, כולם במטרה להוקיר דור שעד לאחרונה לא זכה להערכה ראויה. בוועידת הנגב שהתקיימה לפני שלושה חודשים בדימונה, חולקו לראשונה, על ידי השר אריה דרעי, אותות הוקרה מיוחדים לעשרה ותיקות וותיקים מהנגב על פועלם למען עיירת הפיתוח שבה הם מתגוררים. לפני שבועיים, במסגרת יום הוקרה לערי הפיתוח שהתקיים בכנסת, הוענקו תעודות הוקרה לוותיקי ירוחם שהופיעו בסדרה 'סאלח, פה זה ארץ ישראל'.
ההוקרה הפשוטה הזו, שאיננה כרוכה בהשקעה כלכלית גדולה אלא בעיקר בתשומת לב, היא צעד חשוב ומשמעותי. במשך עשרות שנים לא זכו ראשוני העיירות שיתייחסו אליהם כאל כותבי פרק בסיפור הציוני. גם היום, אם תבקשו מבני נוער לתאר חלוצים שהפריחו שממה בעשורים הראשונים של המדינה, הם יתארו קיבוצניקים ומושבניקים ממוצא אירופי ולא עולים ממרוקו, מתוניס או מפרס שיישבו ערים חדשות בפריפריה. במבחן המפה, תרומתן של העיירות, שבהן מתגוררים היום עשרות אלפי תושבים, איננה נופלת מתרומתם של הקיבוצים והמושבים הקטנים. טוב מאוד שהוקרת חלוצי העיירות נעשית כעת, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. ראשוני עיירות הפיתוח היו לפני 65 שנה הורים צעירים. אם עכשיו לא נזכור להוקיר את תרומתם ליישוב הנגב והגליל, בעוד מספר שנים כבר לא נוכל לומר להם תודה.
