אם עד כה המרוץ לראשות עיריית ירושלים לא היה צפוף גם כך, בתחילת השבוע שעבר הצטרפה אליו מועמדת נוספת. ח"כ רחל עזריה, מי שהקימה את סיעת 'ירושלמים' בעיר ובעבר שימשה סגנית ראש העיר, ועזבה את העירייה לקראת בחירות 2015 לטובת כהונה בכנסת מטעם מפלגת 'כולנו'. היא מבחינתה מגדירה את הצעד הנוכחי שלה כטבעי וכחזרה לכור מחצבתה, אך מתנגדיה טוענים כי היא בסך הכול מחפשת את הג'וב הבא אחרי שמקומה ברשימת 'כולנו' לכנסת הבאה מוטל בספק. כך או כך, ארבעה חודשים לפני יום הבוחר, הזירה המקומית הירושלמית גועשת ותוססת. זה הזמן לנסות לשרטט את מפת המועמדים והסיכויים, כפי שהיא נראית נכון לעכשיו.
משה ליאון, מי שראה עצמו כראש העיר הבא אחרי עידן ברקת, והמתין לשם כך חמש שנים בזירה המקומית, הספיק לנחול אכזבה ראשונית. מתברר שבניגוד לציפיותיו, הבחירות אינן מונחות בכיסו. מאחורי ליאון עומדים שני אישים בעלי כוח פוליטי משמעותי – יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, ויו"ר ש"ס אריה דרעי – אך מתברר שזה לא מספיק. ליאון הגיע לירושלים רק לפני הבחירות המקומיות הקודמות והפסיד בהן לברקת, בין היתר משום שנתפס כמישהו מוצנח מבחוץ. בשנים האחרונות הוא עבד קשה כדי להגיע לתושבי השכונות ולבסס את מעמדו בעיר.
בניגוד למה שהיה אפשר לצפות ממי שניהלו מערכת בחירות מתוחה ולעומתית, כחבר עיריית ירושלים לא היווה ליאון אופוזיציה לברקת ולא הקשה עליו. מקורבים לשניים טוענים כי הסיבה לכך היא התחייבות לא כתובה ביניהם על כך שעם עזיבתו לזירה הארצית ולהתמודדות בליכוד, יתמוך ברקת בליאון כמחליפו. אלא שאם התחייבות כזו ניתנה, היא לא כובדה. באופן מפתיע החליט ברקת לדחוף בכל הכוח את מועמדותו של השר זאב אלקין, ולפני שבוע השניים אף פרסמו סרטון משותף, שבו קורא ראש העיר הנוכחי לתמוך בבחירות המקומיות בשר לענייני ירושלים (והגנת הסביבה). ליאון שמר על שתיקה נוכח המהלך.
ברקת אינו עושה זאת ממניעים אלטרואיסטיים. ראשית, אם אלקין ייבחר הוא יפנה מקום בצמרת הליכוד הצפופה ממילא, והדבר עשוי לשחק לטובתו של המתמודד ברקת. אך חשוב מכך, בתמורה לתמיכתו של ברקת בזירה המקומית, הוא יקבל בפריימריז הבאים בליכוד את תמיכתה של קבוצת המתפקדים הגדולה העומדת מאחורי אלקין, זו שהביאה אותו למקום התשיעי המכובד.
עם זאת, וחרף הסקרים המחמיאים, זאב אלקין סופג פגיעות ביתיות שמקשות עליו. ראש הממשלה בנימין נתניהו מתמהמה מלהעניק לו את תמיכתו, וגם חברי סניף הליכוד בעיר מסרבים להתייצב מאחורי מועמדותו. מקור ההתנגדות הוא בשניים מפעילי הליכוד המקומיים, המוצבים ברשימה לעירייה: ישראל יהושע, המקורב לליברמן, ואיציק קויפמן, המקורב למועמד החרדי הלא מוכרז יוסי דייטש ולח"כ דודי אמסלם. בשבוע שעבר שלחו חברי רשימת הליכוד המקומית מכתב לראש הממשלה נגד מועמדותו של אלקין, ודרשו ש"לא יאפשר למועמד כלשהו המזוהה עם הליכוד להתמודד בירושלים לראשות העיר והמועצה שלא בתיאום ובהסכמת הסניף המקומי".
ההתנגדות המקומית איננה מרתיעה את אלקין, שבינתיים מתכוון לעמוד בראש רשימת 'ירושלים תצליח' של ברקת וליצור חיבורים עם סיעות אחרות בהמשך. הבעיה הדרמטית יותר של אלקין היא תזרים המזומנים הנדרש להתמודדות. ללא הגב הכלכלי של הליכוד, זו תהיה משימה מורכבת במיוחד. עד עתה המתין אלקין לנתניהו, אך הזמן קצר והבחירות מתקרבות, וכדי להתמודד ברצינות יש צורך להקים מטה ולהתחיל בקמפיין. לשם כך נדרשים סכומים לא מבוטלים, ואנשיו של אלקין כורעים תחת הלחץ.
בסיעת הליכוד בכנסת לא החמיצו השבוע הזדמנות נוספת להפעיל לחץ על ראש הממשלה בישיבה השבועית. הפעם היה זה סגן השר ירון מזוז שביקש מנתניהו להביע תמיכה באלקין, ואליו הצטרפו ח"כים נוספים. נתניהו ממסמס שוב את הדרישה, בעיקר בשל המתח מול ליברמן ודרעי אבל לא רק. ליאון נטוע היטב גם בליכוד, והיה ראש לשכתו של נתניהו כראש ממשלה בשנות התשעים. למרות התחמקותו העקבית של נתניהו, אלקין עודנו אופטימי וסבור שבסופו של דבר ראש הממשלה יכריז על תמיכה בו. עם זאת הוא לא ממתין לו, והשבוע כבר החל לגייס ערבויות שיאפשרו לו לקבל הלוואות לצורך ההתמודדות. בינתיים הוא מקיים חוגי בית ברחבי העיר מול קהלים שונים, פעילות שאיננה דורשת מימון חריג.
המפלגות הגדולות בחוץ
עופר ברקוביץ, יו"ר סיעת 'התעוררות' המתמודד גם הוא לראשות העיר, נשען בינתיים על הקולות החילוניים בבירה ומחזר במרץ גם אחרי הציבור הדתי־לאומי. הסקרים שערך עד כה מנבאים לו טובות, ועד כניסתה של עזריה לזירה נחשב אחד משלושת המועמדים המובילים. עזריה וברקוביץ, שבעבר השתייכו לסיעה עירונית אחת, "התפצלו אידאולוגית" (כהגדרתם) כבר ב־2010, ומאז הם יריבים פוליטיים מרים המתחרים על אותו נתח קולות חילוני־דתי, מה שנהוג לכנות "הציבור הפלורליסטי". השבוע התרחש ביניהם פיצוץ נוסף, לאחר שברקוביץ תקף את עזריה על רקע כניסתה למרוץ ואמר כי "היא רצה לג'וב הבא, אחרי שנזרקה מסיעת כולנו".
ואולם, מי שהסתובב בקרבת עזריה בשנים האחרונות יודע שעיריית ירושלים תמיד הייתה עסק לא גמור מבחינתה. לא מעט מהחוקים והדיונים שהובילה בכנסת נגעו באופן ישיר או עקיף לבירה ולקהלים שהיו מזוהים איתה בעיר – נשים, אימהות ומשפחות צעירות. כאשר נשאלה בחודשים האחרונים האם תתמודד על ראשות העיר, היא לא שללה את הרעיון והותירה תמיד פתח לחזרה. נשארה אפוא רק שאלת התזמון: מה היה הטריגר שהוביל אותה לעשות זאת דווקא עכשיו?
התשובה לכך נמצאת אולי במעמקי הקלחת הפוליטית של מפלגת כולנו. קובי כחלון, מי ששידך בין אחיו משה ובין עזריה לקראת הצטרפותה למפלגה, טיפח גם הוא שאיפות להגיע לקומה השישית בכיכר ספרא. לשם כך ביקש כחלון האח, בעבר סגן ראש העיר ויו"ר ועדת התכנון והבנייה, להביא לאיחוד של שתי סיעות עירוניות – 'ירושלמים' ו'התעוררות' – שיריצו אותו מטעמן לראשות. לפני כמה שבועות פנה מטעמו ליאור חורב לעזריה באולטימטום: או שתיצור בעבורו את החיבור עם 'ירושלמים', הסיעה שהקימה, או שאין לה מקום בכנסת הבאה מטעם כולנו, המפלגה של אחיו שיש לו בה השפעה רבה. במקביל פתח כחלון במגעים גם עם עופר ברקוביץ, שחורב מייעץ לו, אך יו"ר סיעת 'התעוררות' דרש תחילה את הסכמת 'ירושלמים'. לעזריה ניתנו שבועיים ליצור את החיבור, אך ב'ירושלמים' לא נלהבו מהרעיון. בעקבות הכישלון גנז קובי כחלון את התוכנית, אך בינתיים מעמדה של עזריה בכולנו התערער.
במקום להביא לכחלון את 'ירושלמים', לאחר שהבינה שלמרות יחסיה הטובים עם יו"ר המפלגה, ייתכן ו'כולנו' לא תהיה הבית הפוליטי שלה בבחירות הבאות, החליטה עזריה לקפוץ למים בעצמה. היא הייתה בטוחה ביכולתה לעמוד בראש 'ירושלמים' אחרי שתזיז למקום השני את יו"ר הסיעה הנוכחית, פלר חסן־נחום, אך נתקלה בבעיות מבית. כדי לבצע את המהלך המדובר זקוקה עזריה להסכמתם של 75% מחברי הסיעה, והרוב הזה מתברר כקשה להשגה. אך נראה שהמכשול הזה איננו מרתיע את עזריה, והיא מבחינתה בטוחה שתצליח לחזור הביתה ולעמוד שוב בראש 'ירושלמים'. עזריה הביאה לסיעה בעבר שלושה מנדטים, והיא משוכנעת שחבריה יבינו כי כדאי להם להעמידה שוב בראשם וליהנות מהפרופיל הציבורי הגבוה שלה. היא מאמינה גם שתוכל לגבור על המועמדים האחרים, וקבלת הפנים התקשורתית הצוננת איננה מרתיעה אותה. "גם על טראמפ אמרו שאין לו סיכוי. הפוליטיקה החדשה מנערת את המציאות", היא אומרת למקורביה.
עם זאת, במערכת הפוליטית העירונית יש המעריכים כי בסופו של דבר עזריה תחבור לאלקין. השניים ינהלו את ההתמודדות מהכנסת ומהממשלה, ואם יצליחו – האחד יהפוך לראש העיר והשנייה לסגניתו. חיבור אפשרי כזה, סמוך לבחירות, יהיה כאב ראש גדול מבחינת ליאון וברקוביץ.
נכון לעכשיו, 120 יום לפני הבחירות, המפלגות הגדולות אינן שותפות בקלחת הירושלמית. כלומר, התקציבים הגדולים בחוץ. נתניהו כאמור דוחה את ההכרעה, וגם מפלגת העבודה איננה מתייצבת מאחורי ח"כ נחמן שי שהכריז על התמודדות, אולי משום שאבי גבאי עסוק בצרות גדולות יותר מבית. המפלגות היחידות בזירה בינתיים הן מרצ, עם פחות ממנדט, והבית היהודי עם מנדט אחד.
מול שלושה מועמדים המגיעים מהציונות הדתית – אלקין, ליאון ועזריה – הציבור הדתי־לאומי, המוערך בכשליש מקולות המצביעים בעיר, הוא כר מנדטים פורה שאיננו משויך למועמד מסוים. אלקין, שיזם הצעת חוק לחלוקה מוניציפלית של ירושלים וסביבתה במטרה להבטיח רוב יהודי בעיר, מוחרם על ידי הרבנים צבי טאו ושמואל אליהו. למרות זאת, הזיהוי של אלקין עם הציונות הדתית בעיר מובהק. "נפגשתי עם כל רבני הציונות הדתית וקיבלתי את ברכתם", אמר בתחילת הדרך. גם ליאון, שמייחס למצביעים הדתיים והמסורתיים ובעיר את יכולת ההכרעה בבחירות, משוכנע כי הם יתמכו בו. עזריה מצידה אהודה בציבור הדתי הליברלי המרוכז בשכונות דרום העיר, והיא תנסה להתרחב למחוזות נוספים.
עופר ברקוביץ, שאיננו ממתין לתמיכת הפוליטיקאים מהליגה הארצית, כבר שועט קדימה במלוא הכוח. בעזרת הטיקט הירושלמי־שורשי שלו, שהוא מדגיש שוב ושוב במהלך הקמפיין, הוא מצליח לבדל את עצמו מהמועמדים האחרים. אף שנלחם בעירייה נגד הבריתות וההסכמות הפוליטיות של ברקת עם החרדים, כדי לנצח במאבק הזה הוא יזדקק בעצמו לדיל כזה. הדרך השנייה שלו לנצח היא בהשגת רוב מוחלט של קולות הציבור החילוני והדתי־לאומי בעיר – מהלך שלא נראה אפשרי כרגע לנוכח ריבוי המועמדים.
קולות חופשיים
הבחירות לראשות עיריית ירושלים מזכירות את ההתמודדות לראשות מפלגת העבודה לפני שנה. בשני המקרים מדובר בשורת מתמודדים ארוכה שחלקם עושים זאת רק כדי להגביר חשיפה, וסיכוי לא מבוטל לסיבוב שני אם יהיה פיצול בקולות החרדים האשכנזים. הנעלם הגדול כרגע, שעשויה להיות לו השפעה מכרעת על התוצאות, הוא מה יאמרו החרדים וכיצד יצביעו.
הקול החרדי בירושלים מתורגם לכ־100 אלף פתקים בקלפי. מתוכם, 30 אלף קולות של ש"ס נתונים כרגע למשה ליאון בהסכמה לא מוצהרת. אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית מפוצלות ביניהן וגם בתוכן – בין החצרות והפלגים השונים – בשאלת התמיכה ביוסי דייטש, סגן ראש העיר מטעם אגודת ישראל, שטרם החליט אם להתמודד. בפגישה עם רבנים הבהיר דייטש שיעשה זאת רק אם יצליח להביא את כל קולות החרדים כמקשה אחת, באופן שיבטיח לו ניצחון בבחירות.
בעידן של פיצול חרדי הולך ומעמיק, המשימה הזאת נראית כרגע רחוקה: ש"ס איננה הולכת עם דייטש נכון לעכשיו, וגם ח"כ משה גפני מדגל התורה נוטה לתמוך בליאון ומתעמת על כך עם פטרונו הפוליטי של דייטש, סגן השר מאיר פרוש. פרשנים חרדים מסבירים כי גפני איננו מעוניין להעניק לפרוש ניצחון בזירה מוניציפלית נוספת (בנו של פרוש, ישראל, הוא ראש עיריית אלעד, ומאיר רובינשטיין ראש עיריית ביתר־עילית אף הוא בן חסותו), ולפיכך מנסה לשכנע את הרבנים שמועמד חרדי אינו בהכרח האפשרות המועדפת מבחינת צורכי הציבור החרדי. לטענתו, דווקא באמצעות הסכמים עם מועמד אחר שאינו מעורר התנגדות בציבור הכללי בעיר, יוכלו החרדים לקדם טוב יותר את האינטרסים שלהם. הרבנים שמעו, אך בינתיים הם ממתינים להחלטתו של דייטש.
המתחים בין החרדים בעיר משרתים את יתר המועמדים, שעשויים לגרוף אליהם את הקולות המפוצלים, אבל זה נכון גם להפך: ריבוי המועמדים הכללי, והיעדר מנצח צפוי שהחרדים יכולים לשאת ולתת איתו מראש – עוד עשוי לשלוח את דייטש לזירה ולטרוף את הקלפים. שינוי נוסף שמתרחש בחברה החרדית בעיר הוא עלייתם של הקולות החופשיים והעצמאיים. מבחינת עזריה למשל, השינוי באחידות הקול החרדי הוא אחת הסיבות לקפוץ למים.
מסקר שערכה עזריה וגם מסקרים שערכו מועמדים אחרים, עולה כי בין 10 ל־20 אחוזים מהציבור החרדי בעיר אינם מצביעים על פי החלטת הרבנים. הקולות הללו, שמספרם אינו מבוטל, עשויים לנדוד בין המועמדים השונים ואולי גם לנחות אצל מועמדת אישה – כך לפחות מאמינה עזריה. אם בעבר אמר מי שאמר שלראשות העיר ירושלים לא נבחרים אלא מתמנים – על ידי החרדים כמובן – ייתכן שכעת המגמה משתנה.
