"חשבו שיהיה פה זול יותר, אבל מחלקת הרווחה כאן מפוצצת במקרים"

רועי קוריאל־סטון, סטודנט

על המפה: אני סטודנט שנה ג' לקולנוע והוראה בסמינר הקיבוצים. קוריאל זה שם המשפחה של אמא שלי, אילן היוחסין שלה מגיע משנת 1,400 אז רצינו לשמר אותו. יש כפר בספרד שנקרא קוריאל וגם פיראט יהודי שקראו לו כך. הוא הפך להיות רב, ואמא שלי היא נצר למשפחה הזו.

אשתי ואני גרים בחריש כבר שלוש שנים. עברנו מתל־אביב בקורונה כי לא הצלחנו להסתדר כלכלית. עבדתי בקבלה במלון ואנחנו היינו הראשונים שפוטרו. גרנו בדירת 2.5 חדרים ושילמנו 4,500 שקל. פה אני משלם 2,900 על דירת ארבעה חדרים מ־2017. חשבתי שאהיה תל־אביבי לנצח אבל אנחנו נהנים מאוד פה. יש לנו חברים בבניין, יש לנו שכנים ערבים, יהודים, פורטוגזים, חרדים. קיבוץ גלויות בקטע טוב.

המצפן: הצבעתי לעבודה ובבחירות האחרונות ליש עתיד. באתי ממשפחה שמאלנית. אבא שלי עלה לארץ מצרפת בגיל 18 והלך לצנחנים. הוא אוהב את המדינה. היו לו חיים טובים בפריז והוא היה יכול להישאר שם. קשה לו מאוד וגם לי עם הקרע הזה שיש בעם. זה מבאס. זה מעיק. אבל אני אופטימי. אני מקווה שנעבור את המהמורה הזו. המצב הכלכלי הוא חלק מהסיפור, אבל יותר קשה לי לשמוע איך שאנחנו מדברים זה על זה.

עול כלכלי: קשה. זול כאן יחסית, ועדיין אתה מרגיש שאתה נחנק. אשתי עובדת בסופר ואנחנו חיים רק על המשכורת שלה ועל חסכונות. אני לא יכול לעבוד, עם הנסיעות ללימודים בתל־אביב, המבחנים והכול. אין עבודה שנותנת שתיים־שלוש משמרות בשבוע. אנחנו מרגישים את זה כשיוצאים לסופר: צריך לחשב, וזה מבאס. אני לא רוצה להגיד שרע לי פה, אבל מחניק קצת.

אלקנה שבתאי, מהנדס בניין

על המפה: אני גר בחריש שנה וחצי. אחלה מקום, אנשים צעירים וגם הרבה אנשים שמוכנים לצאת מעצמם בשביל הקהילה שמתפתחת. במקור אני מזכרון־יעקב. אני עובד שם במשרד תכנון. חצי שעה נסיעה, סביר יחסית ונגד הפקקים.

המצפן: בפעם האחרונה הצבעתי לבן־גביר. אני מחזק את ידיו וחושב שהקול שלו מייצג הרבה אנשים מהעם. עד שהוא נבחר לא הרגישו אותו, פתאום הוא בפרונט. אני מקווה שלא יעשה טעויות.

עול כלכלי: יש לי שלושה ילדים. מרגישים את ההתייקרות כמעט בכל התחומים. אתמול דיברתי עם חבר סטודנט שעובד במשרה מלאה במקביל ללימודים קשים, וזה לא פשוט.

אני לא יודע אם זו גזרת גורל, אבל צריך ללמוד לחיות נכון. הבסיס כמובן זה לא להוציא מעל מה שמכניסים, אבל גם לקנות ולהשקיע בצורה חכמה יותר. את רוב בני גילי לא כל כך מעניין להשקיע בנדל"ן או שוק ההון. זה כלי שחשוב ללמוד אותו. לא רק ללכת לסופר זול יותר ולהסתכל רק על התזרים של החודש הקרוב אלא שלושים שנה קדימה.

רפאל אמסלם, נהג אוטובוס

שושנה אמסלם, סייעת בגן

על המפה: רפאל: אנחנו גרים בחריש כבר שלוש שנים. הגענו ממודיעין. מכרנו שם במחיר גבוה וקנינו פה יחסית בזול. חתכנו את המשכנתא ב־50 אחוז. אני נהג אוטובוס באלעד, אז אני חי על כביש 6 כדי להגיע לעבודה. זה לא תענוג גדול, כביש 6 הוא אחד הגרועים והעמוסים בארץ.

אם אתה גר בעיר חרדית אין למה לצפות, אבל כשיש מגוון עם דתיים־לאומיים וחרדים אז אתה יכול לתפוס שיעור עם השקפה כזו או השקפה אחרת ונהנה מכל היתרונות. וגם לחילונים יש כאן פעילויות. זה בדיוק מה שחיפשתי.

שושנה: זה יפה שגרים יחד. הם מכבדים ואנחנו מכבדים והכול בסדר. התקשורת מראה צדדים לא יפים כדי לעשות מזה רווח. יש לנו שבעה ילדים יחד. שנינו פרק ב' בנישואים.

המצפן: רפאל: הצבעתי ליהדות התורה, לפי דעת תורה. הרב שלי אמר ג', אז ג'. זה שהם עומדים ברפורמה, זה מצוין. אם הם ייסוגו אפילו צעד אחד אחורה – הלך עלינו. יש להם תמיכה ענקית. בתקשורת מראים את השוליים הרעשניים. את הרוב הדומם לא יראו לך, כי הוא היה בקלפי – והם יפגשו אותו שוב בקלפי.

שושנה: אני הצבעתי לבן־גביר. אני מקווה שהוא יעלה על הגל ויעשה את מה שהבטיח.

עול כלכלי: רפאל: הכול התייקר. בדקתי השבוע את הטופס של המשכנתא וגיליתי שאני משלם 200 שקל יותר. ברוך השם שנינו עובדים, יש עומס אבל זה עדיין לא חונק – בחגורה לא הגענו לחור האחרון. אבל אם המגמה תמשיך, נצטרך לקצץ. יש לי אוטו חדש שלקחתי הלוואה בשבילו, אז הדבר הראשון יהיה למכור את האוטו. פעם היינו נכנסים לסופר קונים מה שרוצים, היום קונים מה שצריכים, עושים רשימות.

שושנה: הארנונה יקרה. הבטיחו לנו שהיא תרד כשיהיו עסקים, וגם עכשיו עם כל העסקים שנפתחו פה ברחוב, זה לא קורה.

ענבל וונונו, פקידת גבייה

על המפה: אני בחריש שנתיים וחצי, ועובדת במחלקת גבייה במועצה האזורית חוף הכרמל. אני פה כי זכיתי במחיר למשתכן – עד אז לא היה לי בית. באתי מאלעד אחרי שגרתי שם עשרים שנה בשכירות. האוכלוסייה פה מעניינת, יש הכול מהכול.

המצפן: עזוב. לא מדברת פוליטיקה. רק אגיד שימין השם עושה חיל.

עול כלכלי: המשכנתאות עלו, הארנונה מטורפת. אני עובדת בארנונה אז אני יודעת שזה לפי משרד הפנים ואין כל כך ברירה. צריך לפרנס חמישה ילדים ולדעת להתכלכל נכון. לא להוציא על מותרות. קונים בגדים רק כשצריך לקנות בגדים, לא כי בא לי. להגיד שאני מקיימת? לא בטוח.

גם בחריש יש אנשים שחיים ממש בדוחק. אנשים חשבו שיהיה פה זול יותר, אבל מחלקת הרווחה כאן מפוצצת במקרים. השכירות פה זולה יחסית, אבל גם פה התחילו להרים את האף. יש אנשים שחוזרים חזרה, כי כביש 6 והדלק למרכז עולים להם כמו הפער בשכירות. יחד אנחנו מצליחים להחזיק את הראש מעל המים.