שופטי בג"ץ, יצחק עמית, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין דחו היום (ד') את עתירת ארגוני הימין נגד מעורבות היועצת המשפטית לממשלה בחקיקה הנוגעת לצמצום סמכויותיה. הארגונים העותרים – ארגון לביא, איתן-מדיניות הגירה לישראל, אם תרצו, התנועה למשילות ודמוקרטיה וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי – טענו כי בעיסוקה בחקיקה זו נגועה היועצת בניגוד עניינים אישי ומוסדי, אולם השופטים דחו טענה זו.
בפסק הדין כתב השופט גרוסקופף, "ניגוד העניינים הלכאורי עליו מצביעות העותרות לאו ניגוד עניינים הוא. ראשית, אין מדובר בניגוד עניינים מוסדי, שכן הסוגיות המועלות בהצעת החוק נוגעות כולן לתפקידה של היועצת בכובעה זה. זאת, להבדיל ממצב בו עובד הציבור ממלא שני תפקידים שונים באופן העשוי להביא לכך ששיקולים הקשורים לתפקיד האחד יזלגו להחלטות המתקבלות במסגרת התפקיד האחר. שנית, כמובהר לעיל, נושא משרה ציבורית הנדרש לשאלת תוכן סמכויותיו שלו עצמו אינו מצוי בניגוד עניינים. שאלות מסוג זה מתעוררות חדשות לבקרים, ואם ייקבע כי עובדי הציבור מנועים מלדון בהן הדבר ייצור קושי ממשי בביצוע תפקידם. אף אין קושי בהצגת עמדתה העקרונית של היועצת בעניין זה במסגרת העבודה על הצעת החוק. כמובן, שבכל פעולה שמבצע נושא משרה ציבורית, גם בפעולה המערבת שאלות מהסוג האמור, עליו להיות מונע תמיד משיקולים ענייניים הנוגעים לטובת הציבור עבורו הוא משמש נאמן".
"לשון אחרת, האינטרסים שלתפיסת העותרים מתנגשים, הם אינטרסים שמרכיבים אינהרנטית את תפקיד היועצת כמי שאמונה, בין היתר, על ייעוץ לממשלה בעניינים משפטיים בתחומים נרחבים, וביניהם, מן הסתם, על הליכי החקיקה האמורים. ודוק, לא רק שאין כל סיבה לסבור כי היועצת מנועה מלהביע עמדתה ביחס להליכי החקיקה, אלא שזוהי אף חובתה מתוקף תפקידה; אלמלא הייתה עושה כן – הייתה מועלת באחריותה", הוסיף גרוסקופף.
את הטענות לניגוד עניינים אישי דחה השופט באופן כמעט אגבי, "העותרות טענו בלשון רפה גם לכך שהיועצת מצויה בניגוד עניינים אישי ביחס להליכי החקיקה. ואולם, לביסוס טענה זו הן מציגות רק ספקולציות רחוקות שלא די בהן כדי לקבוע כי קיים ולו 'חשש סביר' לניגוד עניינים".
מארגון לביא נמסר בתגובה כי "פסק הדין ממחיש את הסטנדרטים הכפולים בעניין ניגודי העניינים, מה שמותר לשופטים וליועצים המשפטיים אסור לנבחרי הציבור. כך לדוגמא ביצוע הרפורמה המשפטית בעניין הסניוריטי או מניעת הרפורמה בעניין זה תשפיע באופן וודאי על מעמדו של השופט עמית, אם יהיה נשיא בית המשפט העליון או לא, ובכל זאת דווקא השופט עמית הוא זה שישב בראש ההרכב שדן בעתירה זו".
עו"ד ד"ר יונה שרקי שייצג את הארגונים שעתרו, מסר כי "כהרגלו בעתירות המוגשות מטעם ארגונים מימין של המפה הפוליטית, העתירה לא רק שנדחתה על הסף ללא נימוק מניח את הדעת לבד מסיסמאות מעורפלות, אלא גם באופן חריג, הוטלו על העותרות הוצאות משפט בגובה אלפי שקלים, זאת על אף שהמשיבה (היועצת המשפטית לממשלה) כלל לא נדרשה להגיש תגובתה. כל זה, אחרי שעברו שבועות ללא כל התייחסות לעתירה, כשמוגשות בקשות בעניין, שאף הן נותרות ללא מענה. קשה לדמיין התייחסות מוטה כל כך של בג"ץ. זו עוד דוגמא לצורך ברפורמה משפטית כדי לקבל בישראל משפט צדק שחל על כל צידי המפה הפוליטית באופן שווה".
מטעם ארגון המרכז למדיניות הגירה ישראלית נמסר כי "בהתנהלותו המופקרת, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ממשיך להפלות לא רק בין פוליטיקאים (כביכול מושחתים) מימין לפקידים משפטיים (כביכול טהורים) משמאל אלא אף דוחה פעם נוספת עתירה מבוססת ומנומקת ביותר שעה שהוא מקבל עתירות הטרלה. השאלה המשפטית הפכה לפחות רלוונטית, השאלה המהותית היא זו של זהות העותר" .
מהתנועה למשילות ודמוקרטיה נמסר בתגובה כי "בזמן שנקבע כי על ראש הממשלה אסור לעסוק כלל ברפורמה המשפטית – מטעמי ניגוד עניינים עקיפים – הרי שכלפי היועצת המשפטית לממשלה קובע בית המשפט כי אין ניגוד עניינים בעיסוקה בסמכויותיה שלה עצמה. ישנם אזרחים רגילים בישראל, הכפופים לכללי ניגוד עניינים, וישנם מלאכים, שעצם המושג זר להם".
