"כשהתחלתי לקרוא את התביעה הייצוגית שקיבלתי, הבנתי את גודל האבסורד"

כאשר אהרן (שם בדוי), בעל משרד לתיווך נדל"ן, קיבל לידיו לפני כשנה מעטפה ובה "בקשה לאישור תובענה ייצוגית" נגדו על סך שלושה מיליון שקלים, הוא חשש שעולמו חרב עליו. "הגיע שליח וביקש למסור את המעטפה ישירות לידי", הוא משחזר. "ברגע שפתחתי אותה חשכו עיניי. אני מתווך כבר לא מעט שנים, וכמעט לא הייתי צד להליכים משפטיים. אני לא אדם של סכסוכים, ובכל מקרה שבו עמד להתפתח סכסוך משפטי מצאתי את הדרך להגיע לעמק השווה, גם אם זה אומר לוותר ולהתפשר. בחיים לא חשבתי שאקבל תביעה על סכום כזה.

"כשהתחלתי לקרוא את התביעה, הבנתי את גודל האבסורד", ממשיך אהרן, "המשרד שלנו נגיש לבעלי מוגבלויות כבר לא מעט שנים, וזו הייתה משימה לא פשוטה כי אנחנו לא ממוקמים בבניין חדש. עשינו שיפוץ רציני ויקר בשביל זה, אבל מתברר שזה לא מספיק. מתברר שלפי החוקים בנושא הזה הייתי חייב לפרסם את הסדרי הנגישות, כלומר איך אפשר להגיע באופן נגיש עד לתוך המשרד, גם באתר האינטרנט שלנו. את זה לא עשיתי, והנה אני עומד מול תביעה של שלושה מיליון שקלים. מאיפה אביא סכום כזה, ועוד על שטות כזאת? הרמתי טלפון לעורך הדין שלי, והתברר שהסכום שרשום שם זה סתם, פשוט עבודה בעיניים. בסך הכול מדובר בניסיון להוציא ממני כסף".

עו"ד אפרת סעד־סונא, פורום קהלת: "מכנים את השיטה הזו 'תביעות קופיקס'. כמו שקופיקס מוכרת המון כוסות קפה, מרוויחה מעט על כל אחת אבל בסוף זה משתלם, כך עורך דין מנהל המון תיקים ייצוגיים ומרוויח קצת על כל אחד"

ואכן, ימים ספורים לאחר שעורך דינו של אהרן נכנס לתמונה, הושגה הסכמה: אהרן יפרסם באתר את הסדרי הנגישות באתר, ובתמורה לתשלום 1,500 שקלים לתובע המייצג ועוד 7,000 שקל כשכר טרחה לעורך הדין שלו, עורכי הדין יגישו "בקשה להסתלקות" מהתביעה והסיפור ייסגר.

אהרן לא לבד. תביעות ייצוגיות, בעיקר בנושאי נגישות, הפכו לתופעה. "לפני כשנה משרד המשפטים ארגן שולחנות עגולים בכל מיני נושאים, אחד מהם עסק בנושא של תביעות ייצוגיות", מספרת עו"ד אפרת סעד־סונא מפורום קהלת. "היה שם עורך דין שסיפר שמבחינתו זו שיטה, שאותה הוא כינה 'תביעות קופיקס'. כמו שקופיקס מוכרים המון כוסות קפה, מרוויחים מעט על כל כוס אבל בסוף זה משתלם, כך הוא מנהל המון תיקים בשנה, מרוויח קצת על כל אחד, אבל זה הרבה פחות עבודה מהשתיים־שלוש תביעות גדולות בשנה שהוא היה מנהל פעם, והרווח מנגד גדול יותר".

תביעות מהסוג שקיבל אהרן, מבוססות על ההנחה שהנתבע יעדיף לשלם סכום של עד כעשרת אלפים שקלים ולסיים את הסיפור מאשר לכלות את זמנו ומשאביו בבית המשפט. לכן, בניגוד לכוונת המחוקק ולפסיקת בית המשפט העליון, נוצר מצב שבו מרבית התביעות הייצוגיות שמוגשות בישראל כלל אינן צפויות להתברר בבית המשפט.

תחושה של פרוטקשן

המסלול שבו מתנהלת על פי חוק תביעה ייצוגית הוא כזה: בשלב הראשון מוגשת "בקשה לאישור תובענה ייצוגית", מטעמו של תובע מייצג שיש לו עילה לתביעה אישית בנושא. בית המשפט דן בבקשה, ואם לדעתו היא עומדת בתנאים החוקיים וקיים סיכוי טוב שהשאלות העיקריות שהיא מעלה יוכרעו לטובת הכלל – הוא מאשר את הבקשה. מכאן והלאה הבקשה הופכת לתובענה, וזו עשויה להסתיים בפסק דין או בפשרה, שבמקרה הזה, כיוון שמדובר בתובענה ייצוגית, חייבת להיות מאושרת על ידי בית המשפט. בפועל, מה שקורה בתחום תביעות הנגישות הוא מצב משונה. מרביתן כלל אינן מגיעות למצב שבו בית המשפט מכריע אם יש להן בסיס ראשוני או לא.

כיצד זה קורה? לאחר שהבקשה לאישור תובענה ייצוגית מוגשת, מתנהל בין הצדדים משא ומתן קצר, ובסיומו הנתבע מתחייב לתקן את התנהלותו ולעמוד בדרישות החוק, ואילו התובע "מסתלק" מהתביעה. אולם ההסתלקות הזו אינה נעשית בחינם אלא תמורת תגמול מסוים בעבורו (בין 700 ל־2,000 שקל) ושכר טרחה לעורך הדין (בין 5,000 ל־10,000 שקלים). כדי להפוך את השיטה לכדאית, עורכי הדין בתחום פועלים לרוב בשיטה שאותה תיארה עו"ד סעד־סונא, ומגישים תביעות סיטונאיות. במקרה אחד, שהגיע לפני כמה שבועות לבית המשפט העליון, הוגשה בשם אדם עם מוגבלות 53 תביעות נגד 53 רשויות מקומיות, בטענה שהן לא פרסמו באתר האינטרנט שלהן את רשימת הגנים הציבוריים הנגישים לנכים. פעילים בתחום יודעים לספר על עורכי דין שהגישו גם מאות תביעות זהות ממש.

מה הביא לכך שחלק ניכר מהתביעות הייצוגיות הסדרתיות המוגשות בשנים האחרונות מתמקדות דווקא בהפרת חוקי הנגישות? הסיבה פשוטה למדי. לאחר שבמגזר העסקי ובקרב משפטנים התגבשה ההכרה בכך שהכלי של תובענות ייצוגיות מנוצל לא פעם בצורה בעייתית, יזמה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד שינוי בנושא. מרבית מגישי הבקשות חויבו  בתשלום אגרה משמעותית, שנועדה לסנן תביעות סרק ותביעות בשיטת מצליח. ואולם סוג אחד של תביעות זכה לפטור מאגרה, מטעמים חברתיים: התביעות בנושא נגישות.

לשינוי הזה, על פי הבדיקה שנערכה במשרד המשפטים, הייתה תוצאה מעניינת אם כי צפויה. מחד גיסא, חלה ירידה משמעותית במספר הכולל של הגשת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות. מאידך גיסא, חל זינוק במספר הבקשות בגין עבירה על חוקי הנגישות. בעוד שבשנה שקדמה להטלת האגרה על הגשת תביעה ייצוגית היו תביעות הנגישות רק 1.4% מסך הבקשות, בשנה שלאחר הטלת האגרות האמיר שיעורן ל־30%. בהמשך אף חצה שיעורן את קו ה־40% מתוך כלל התביעות, שיעור מדהים לכל הדעות.

בפורום קהלת גיבשו מתווה שנועד לצמצם מצד אחד את תופעת "יזמי התביעות", ומצד שני לא לוותר על היתרון שבאכיפה אזרחית של חובות הנגישות. "המציאות הנוכחית לא טובה", אומרת עו"ד סעד־סונא. "היא מטילה הוצאות גדולות על בעלי העסקים, שלפעמים חשים שנפלו קורבן לסחיטת פרוטקשן, ויוצרת עומס מיותר על מערכת המשפט. הרעיון שאנחנו מציעים הוא מנגנון מסודר של 'חדילה', בדומה למנגנון שכבר קיים כיום בחוק בתביעות ייצוגיות נגד רשות. על פי ההצעה, בתביעות מהסוג הזה, שאותו אנחנו מגדירים, הנתבע יוכל לתקן את הפרת החוק ולשלם לתובע ולעורך הדין סכום שייקבע מראש ולא יהיה תוצאה של משא ומתן, ובזה ייגמר האירוע. בכך נאפשר את סיום ההליך בדרך מהירה וזולה, ונחסוך את ההתדיינויות שעולות הרבה כסף לצדדים וגם למערכת".

תרומתה העיקרית של ההצעה היא בכך שהנתבע כלל לא יזדקק לשירותיו של עורך דין וכך יחסוך עלויות רבות. "אנחנו מציעים שיהיה נוסח קבוע, ברור ומובן, שייתר את הצורך של הנתבע להיעזר בעורך דין", מסבירה סעד־סונא. "לבעל עסק קטן שמקבל תביעה אין באמת מושג מה לעשות. הוא ישר כותב בגוגל 'עורך דין לתביעות ייצוגיות', לוחץ על התוצאה הראשונה ועוד לפני שהוא ממצמץ הוא משלם בין אלפי לעשרות אלפי שקלים. אנחנו רוצים לייתר את הצורך הזה, לכתוב בצורה ברורה לבעל העסק שהוא יכול לשלם סכום מוגדר מראש, ובכך לסגור את התביעה".

בפורום קהלת נמנעים מללכת בדרך של העלאת אגרות, אף שמהלך כזה הוכיח את עצמו בהפחתת מספר התביעות במרבית תחומי התובענות הייצוגיות. "הטענה היא שהטלת האגרות הייתה מהלך מאוד מוצלח, אבל קשה לדעת אם זה נכון. אנחנו לא יודעים כמה מתוך התביעות שנחסכו היו באמת תביעות שיטתיות כאלו. יכול להיות שאלו היו תביעות מוצדקות, שבהן התובעים החליטו שבשקלול הרווח האפשרי והעלויות שנוצרו כתוצאה מהטלת האגרות, לא בטוח שכדאי להגיש אותן".

תביעות בסרט נע

עו"ד מתן פריידין, העוסק  לפרנסתו בתביעות ייצוגיות משני צידי המתרס, מציע מבט שונה על הסוגיה: "העובדה שבקשה לאישור תובענה ייצוגית מסתיימת בהסתלקות מתוגמלת, לא מעידה בהכרח על בעיה. יש סוג שלם של תביעות, כמו נגישות או סימון מוצרי מזון, שאין באמת מה לברר בהן, אבל הן לא תביעות סרק. הן מוגשות כי באמת יש כאן הפרה של החוק. לפעמים ההפרה באמת מינורית, אבל אין פה שאלות ממשיות – עובדתיות או משפטיות – שצריך לברר בבית משפט. המטרה לא צריכה להיות להפחית את המספר של תביעות כאלו, אלא באמת לייצר הסדר גמול ברור וידוע מראש, ובזה לסיים את העניין".

עו"ד מתן פריידין: "בפועל גורמי האכיפה לא עושים מספיק, ורק בזכות האכיפה האזרחית, באמצעות הגשת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, חוקי הנגישות נאכפים באופן משמעותי"

עו"ד פריידין מסכים שיש צורך במסלול מובנה לניהול תביעות נגישות, אך גם במצב הנוכחי הוא לא מוכן לקבל את הדה־לגיטימציה שנעשית לתביעות הללו. "לטעון שיש כאן בעיה בעקבות השיעור הגבוה של תביעות מסוגים מסוימים שמסתיימות בהסתלקות – זאת קביעה מלאכותית. אם רשות מקומית לא ביצעה הנגשה של מבנה ציבור או לא פרסמה הסדרי נגישות, ובעקבות התביעות הנושא הוסדר, מה אכפת לי שזה נכה אחד ועורך דין אחד שהגישו 300 תביעות? מה ההבדל בין זה ובין פקח שנותן קנסות למאות מקומות? שניהם כלי אכיפה טובים. בפועל גורמי האכיפה לא עושים מספיק, ורק בזכות האכיפה האזרחית, באמצעות הגשת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, חוקי הנגישות נאכפים באופן משמעותי".

עו"ד פריידין איננו דוחה על הסף את הביקורת הנמתחת על חלק ממגישי התביעות ועורכי הדין. הוא מזכיר את סיפור התובע הסדרתי נגד 53 הרשויות המקומיות, ומציין כי "השופטת ברון מתחה ביקורת מוצדקת מאוד על התובע, כי התברר שהוא בכלל לא בדק האם הרשויות שהוא רצה לתבוע באמת עברו על החוק. בפועל התברר שבערך בחצי מהן לא הייתה עילה לתביעה. מי שסתם הולך בשיטת סרט נע, לא בודק ולא מוודא שיש עילה לכל תביעה, זה באמת ראוי לביקורת".

לעומת זאת, "אם יש תביעה מוצדקת, שמגלה הפרה של החוק ומביאה לתיקון שלה, אני לא רואה שום בעיה בזה שהנוסח של התביעה הזו דומה מאוד לתביעות אחרות. לא מדובר גם בסכומים אסטרונומיים. כמה אלפי שקלים זאת אכיפה שבעיניי היא בסדר גמור. חלק גדול מהתלונות בעניין הזה מגיעות מבעלי עסקים, וזאת באמת שאלה טובה אם המדינה פעלה באופן הוגן כשהיא הטילה עליהם את נושא ההנגשה. אני לא יודע מה התשובה הנכונה לשאלה הזו, כי זו אכן עוד מעמסה שהמדינה מטילה על בעלי העסקים, שגם ככה לא קל להם. מצד שני, אם יש הוראות חוק אז צריך לעמוד בהן".

ובכל זאת, גם עו"ד פריידין סבור שנדרשת רפורמה בנושא: "המצב הנוכחי ללא ספק בעייתי, ויוצר גם אבסורדים. עורך הדין מגיש תביעה, ואז הוא צריך לציין סכום. אם הוא מעוניין למשל שהתביעה תתברר בבית המשפט המחוזי, הוא צריך לציין סכום של למעלה מ־2.5 מיליון שקל, אף שכולם יודעים שהיא לא תיגמר בסכום כזה ואפילו לא קרוב. אבל אין מנגנון חלופי לתהליך הזה של הגשת תביעה, הגעה לשופט, תיקון והגעה להסדר הסתלקות, אף שזה מאוד מסורבל וגם מכביד מאוד על המערכת. נכון, צריך במקום זה איזשהו מנגנון שמסדיר את הפעולות שצריך לעשות מי שגילה הפרת חוק בנושא נגישות, את התגמול שהוא זכאי לו, ובזה העניין יסתיים".

במשרד המשפטים מודעים לתופעה ומבטיחים כבר זמן רב לפעול בנושא, אך בפועל הנושא טרם הוסדר. בתגובה שקיבלנו מהמשרד נאמר כי "מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי), במשרד המשפטים  עוסקת רבות בהסדרת וייעול תחום התובענות הייצוגיות. במסגרת זו הוקם צוות ייעודי בראשות המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, גב' כרמית יוליס. עבודת הצוות נמצאת לקראת סיום, והמלצותיו תתפרסמנה להערות הציבור.

"אין מחלוקת כי נושא ההסתלקויות המתוגמלות מטריד ומצריך טיפול מעמיק. כפי שציינתם, אחד התחומים הבולטים שבהם קיימת תופעת ההסתלקויות המתוגמלות הוא תחום הנגישות, וזאת גם לאור הפטור מאגרה שניתן לתביעות אלו. בהקשר זה יצוין כי משרד המשפטים פעל לביטול הפטור המדובר, לאור השימוש לרעה שנעשה בו. בעקבות התפזרות הכנסת ה־24, התיקון שהוצע לא קודם.

"מדובר בתחום מורכב, על רקע הרצון להפחית את התופעות הבעייתיות אשר מביאות לשימוש לרעה בכלי חשוב זה, ומן הצד השני להמשיך ולעודד הגשה של תובענות ייצוגיות ראויות. מדובר במלאכת מחשבת עדינה שדרשה עבודה רבה לאור היקפי הנושאים ומורכבותם. כאמור, הצוות הבין־משרדי צפוי לפרסם את המלצותיו בקרוב".