ארבעה ביקורים מדיניים קיים ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך השבועות האחרונים בבירות אירופה. פריז בתחילת פברואר, רומא לפני שבועיים, ברלין בשבוע שעבר, ואל לונדון קבע להמריא בלילה האחרון, בין חמישי לשישי. מלבד הנסיעה אל ברלין, שלוש הנסיעות האחרות כללו גם שהייה בשבת מעבר לים.
נדמה כי לנתניהו נמאס מהקונספירציות שהופרחו סביב עילת ביקוריו, אך הוא הרים ידיים והתייאש מהניסיונות לשכנע אחרת. לא באמת משנה מה היא המציאות, הוא אומר, ומה היא האמת – התקשורת הישראלית הרי תוציא את דיבתו ממילא, אז למה לטרוח. אם תהיינה תוצאות חיוביות ומועילות למפגשים, הן ייוחסו לאחרים, את התקלות יצמידו אליו.
על הביקורת כי הנסיעות מתקיימות בסופי השבוע, נוטים בסביבת ראש הממשלה להשיב כך: הנסיעה לצרפת נקבעה בחופזה באותו שבוע בעקבות הזמנת הנשיא עמנואל מקרון, וזו הייתה נקודת הזמן שהתאפשרה. הנסיעה לאיטליה התקיימה בשבוע של פורים, שבו ימים שני-שלישי-רביעי לא באו בחשבון מבחינת ישראל, ופגישה ביום שישי הייתה מה שנותר. ולגבי לונדון, כאן הבקשה לפגישה ביום שישי הגיעה מכיוון ישראל, בשל לו"ז ההצבעות בכנסת שנתניהו לא יכול היה להיעדר ממנו.
מבחינת ראש הממשלה, הסיבה העיקרית לנסיעות האירופיות ולפגישות האישיות עם המנהיגים היא האיום האיראני. "איראן, איראן, איראן", כהגדרתו. נקודת הזמן הנוכחית היא משמעותית. המשא ומתן על שיבה להסכם הגרעין – שהממשל האמריקני, בעידוד מדינות אירופה, סבר כי יסתיים מזמן – תקוע כבר חודשים. שיבה אל שולחן הדיונים נראית, למעשה, כאופציה בלתי סבירה. אמנם הגישה האמריקנית הרשמית תומכת עדיין ב"דיפלומטיה" מול איראן, אבל הנשיא ג'ו ביידן כבר צוטט בשיחה שהתקיימה בנובמבר כמי שאמר כי ההסכם מת.
חוסר הסבירות לשיבה להסכם רק גובר על רקע העובדה כי אירופה מביטה בחשש על הכטב"מים האיראניים המשמשים את רוסיה להתקפות קטלניות על אזרחים באוקראינה, ועל רקע הדיכוי ביד קשה של טהרן את גלי ההפגנות שפרצו אצלה. שתי עילות שמורידות מאוד, עד כדי מעלימות, את הרצון האירופי לשאת ולתת עם איראן. "מחלחלת באירופה ההבנה שדיאלוג זה לא מספיק", אומר גורם דיפלומטי. הרצון למו"מ הגיע גם כך לנקודת תחתית בספטמבר האחרון, אז פרסמו צרפת, גרמניה ובריטניה, שלוש המדינות האירופיות שהיו שותפות להסכם הגרעין שנחתם ב-2015, הודעה שבה הטילו "ספקות רציניים" לגבי רצינות הכוונות האיראניות לשוב להסכם הגרעין.
כעת, באין הסכם ובהינתן ההתקדמות האיראנית לקראת התגרענות, יש לגבש עם האמריקנים והשותפות האירופיות נתיב פעולה מחודש. "כרגע אין לקהילייה הבינלאומית שום רעיון מסדר איך לפעול מול איראן", אומר גורם דיפלומטי ישראלי. ואל הוואקום שנוצר – מנסה נתניהו ליצוק את נקודת המבט הישראלית, ולגייס את מי שהיו שותפות להסכם הגרעין למה שמכונה "סנאפבק" – הטלה מחודשת של עיצומי ההסכם על איראן, כולל אמברגו למכירת נשק כמו זה שפג באוקטובר 2020. אז ארה"ב של טראמפ ופומפאו התנגדה להסרת האמברגו, אבל סין ורוסיה, שרצו ליהנות מהיכולת למכור לאיראנים נשק, תמכו.
יש לומר, בשלוש הנסיעות שנתניהו קיים כבר לא התרחשה פריצת דרך משמעותית מבחינה ישראלית בנושא הטלה מחודשת של סנקציות, אבל היה בהחלט "דיאלוג טוב", כהגדרת גורם המעורה בתוכן השיחות. דיאלוג שקידם הבנה טובה יותר של נקודת המבט הישראלית, שמניחה על השולחן את התובנה כי ללא הנתיב הזה של עיצומים רציניים, לא באמת תיוותר לישראל אפשרות פעולה מול מדינה המתקדמת לגרעין ומאיימת על קיומה – זולת זו הצבאית.
בלי קהילה הפעם
לצד הניסיון לבלום את איראן, נתניהו נסע גם כדי לבסס את הקשרים עם מנהיגי אירופה, ששניים מהם הוא פגש לראשונה. את נשיא צרפת עמנואל מקרון הוא מכיר משכבר, את קנצלר גרמניה אולף שולץ נתניהו פגש כשר האוצר של אנגלה מרקל, אך לא כמנהיג מדינה. עם ראשת ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני, שנכנסה לתפקידה באוקטובר החולף, הייתה זו פגישתו הראשונה של נתניהו הוותיק, וכך גם עם רישי סונאק, ראש ממשלת בריטניה בן ה-42 בלבד. דור חדש של ראשי מדינות שיש לבסס עימו קשרים.
"זו תחילתה של ידידות מופלאה", ציטט בכיר מדיני במשלחת ראש הממשלה את משפט הסיום של הסרט "קזבלנקה" לאחר הפגישה עם מלוני, כדי להמחיש את האווירה ששררה בפגישתם של השניים. איטליה אינה נמנית על שלוש המדינות האירופיות שהיו חתומות על הסכם הגרעין, ולכן כאן עילת ההיכרות הייתה משמעותית יותר: לוודא שמלוני הימנית רואה עין בעין עם ממשלת נתניהו נושאים העומדים במחלוקת בין ישראל לאיחוד האירופי, ושבמקרה הצורך אף תתייצב לצד ישראל.
על פוטנציאל הידידות עם מלוני עמלו גורמים דיפלומטיים ישראלים עוד בשבתה באופוזיציה, טרם היבחרה לראשות הממשלה. סנונית לשינוי המדיניות האיטלקית, הם אומרים, נצפתה כבר בהצבעה במליאת האו"ם לגבי ההצעה שקידמו הפלסטינים, שתבעה חוות דעת מבית הדין הבינלאומי לצדק על "הכיבוש הישראלי". הצבעה שהתקיימה לאחר כניסת מלוני לתפקידה, ואיטליה התנגדה בה להצעה הפלסטינית.
ולצד כל זה, אל צפרדע ההצהרה על הצורך בהקמת מדינה פלסטינית שנוטים מנהיגים זרים לציין בפגישות עם ראש ממשלת ישראל, הצטרפה בחודש החולף הביקורת על הרפורמה במערכת המשפט. בפריז של לפני שבועות אחדים, עוצמת הקול הייתה עדיין מתונה יותר. מקרון העיר בתוך החדר הערת דאגה על הערכים הדמוקרטיים, אולם לא אמר דבר מחוצה לו. נתניהו השיב לו בפגישה כי לא מדובר באיזו תפנית דיקטטורית אלא בעניין פנימי במהותו, שעוסק בהשבת האיזון שהופר בין שלוש הרשויות ורק יחזק את הדמוקרטיה.
אולם מאז, הדברים הלכו והתלהטו. במקביל להתחממות בארץ ולניסיון של חלק ממתפעלי המחאה לגרור אל תוך הקלחת את מנהיגי העולם, תפסו ענייני הרפורמה והמחאה נגדה נתח נכבד יותר מתשומת הלב העולמית. אל המטוס לאיטליה שהמריא מנתב"ג לפני שבועיים, כבר הגיעו כידוע בני הזוג נתניהו במסוק, לאחר שעוצמת ההפגנות גברה וכללה עיכוב התנועה בנמל התעופה בניסיון להפריע לו לצאת לדרכו.
שולץ בגרמניה לא הסתפק בחדר הסגור, ואמר מול כלי התקשורת בברלין כי "כחברים" הם מציעים לשקול את המתווה שהציע הנשיא יצחק הרצוג, וכי דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. "דמוקרטיה היא איזון בין שלטון הרוב וזכויות הפרט", ענה אז נתניהו. "האיזון הזה הופר בישראל בשנים האחרונות. הרפורמה נועדה להשיב את האיזון".
לגבי סונאק, ניסו בירושלים גם אתמול לבחון אם גם הוא מתכוון למתוח ביקורת פומבית על הרפורמה, בתקווה שלא יעשה זאת, אך לא ידעו מראש מה יאמר בפועל. בסביבת נתניהו קיוו כי סונאק יתמקד בהסכם הסחר המחודש בין המדינות, שהוא אינטרס בריטי. נתניהו צפוי להיפגש, בנוסף לסונאק, גם עם השרה הבריטית לביטחון הפנים סואלה ברוורמן. לדברי גורמים המעורים בלוח הזמנים של ראש הממשלה, זאת על רקע דיווחי מודיעין בבריטניה כי יש איומים איראניים ספציפיים על בכירים בריטים (וגם על רקע העובדה כי המקביל הישראלי לשרה, השר איתמר בן-גביר, לא רצוי בקרב מנהיגים בריטים, ולא צפוי להיפגש עימם).
נכון לאתמול, לא נקבעה לנתניהו פגישה עם גורמים בקהילה היהודית הבריטית, שביקורתית מאוד בנוגע לשינויים במערכת המשפט. גורמים המעורים בהכנת הביקור טוענים כי מדובר בענייני לוח זמנים שלא הותירו לפגישה כזו מקום. הם דוחים את הטענה כי מדובר במסקנה ישראלית מהביקור באיטליה, שם ניצלה נשיאת הקהילות היהודיות את נאומה כדי לכלול בו את דאגתה מהרפורמה.
האם מול הביקורת הזו במהלך המפגשים יצא שכרו של נתניהו בהפסדו בנסיעות? גורמים דיפלומטיים סבורים, באופן לא מפתיע, כי חשוב שהוא קיים אותן בכל זאת. לדבריהם, ראש הממשלה ביסס את ההיכרות עם מנהיגיה העיקריים של אירופה וחידד את הדאגה בנוגע לאיראן.
ומעל כל אלו, ניצבת ההחרפה השבוע ביחסי ישראל-ארה"ב, שכללה את זימון השגריר הישראלי מייק הרצוג לשיחה בלתי נעימה בעליל במחלקת המדינה לצד פרסום רשמי לדבר קיומה של השיחה – על רקע ביטול חוק ההתנתקות. זאת, תוך היתלות בעילת המחויבות הישראלית שניתנה לכאורה במכתב לנשיא ג'ורג' בוש ב-2004, אף שהמחויבות האמריקנית הנגדית, הנוגעת לגושי התיישבות, לא אומצה כמדיניות אמריקנית רשמית.
עוד לפני זימון השגריר, שיחת טלפון בת כמחצית השעה התקיימה השבוע בין נתניהו לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, מכרו רב השנים, אולם הזמנה לא הייתה בה. כדי לבצר באמת חזית מול איראן, וכדי לנסות לקדם בריתות אזוריות מחודשות, במיוחד מול מה שנראה היה כמו החרפה ביחסים השבוע – נתניהו זקוק לביקור בוושינגטון.
