בית העלמין הצבאי בהר הרצל, יום רביעי, 16:00
מילה לפתיחה: בגוש ד' של החלקה הצבאית בהר הרצל קבורים חללי צה"ל שנפלו בעשורים האחרונים. יחד עם המשפחות שערכו אזכרות ליקירהן בערב ראש חודש ניסן הציפו את ההר מאות מבקרים, צוערים בבה"ד 1 ותלמידי בתי ספר. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה יתקיים בעוד כחודש. כל נציגי המשפחות שדיברנו איתם הסכימו שלא טוב לערב בין מחאה לזיכרון, אך שרון אמרה שאם כבר כלו כל הקיצין אז היא מבינה את המחאה, ויחזקאל אמר בכאב שאם יראה שהמחאה נכנסה לבית העלמין, הוא פשוט לא יעלה לקבר. את הפערים סיכם נחום: "אם הם יחללו את היום הזה, זה יעשה את הקרע הכי גדול".
אורה לימואי, יועצת בתיכון
על המפה: אני עובדת בבית הספר מעלה לנוער בסיכון, פה בירושלים. אני אחותו של אבי לימואי, לוחם אגוז, שב־1998 יצא למארב עם כוח לוחמים והופעל עליהם מטען והוא נהרג.
המצפן: הצבעתי לליכוד. לא ירדתי לרזולוציות של הרפורמה, אין לי מספיק כלים כדי להבין אם זה טוב או לא. אני לא סומכת על הליכוד בעיניים עצומות בעניין הזה ולא בחרתי בו בשביל הרפורמה המשפטית, אלא כדי שיביא ביטחון למדינה.
מחאה וזיכרון: אנחנו מגיעים לפה ביום הזיכרון אבל לא הולכים לטקס המרכזי. אני פעילה בעמותת "האחים שלנו", ואנחנו משתדלים לא להכניס פוליטיקה. יש פעיל בעמותה שהוא אח שכול, מתנגד לרפורמה, שהפגין בכל יום שישי בכניסה להר הרצל. זה קצת עורר דיון. אני חושבת שזה לא קשור. זה קודש קודשים. אסור לגעת בזה, זה הרבה מעל הפוליטיקה. במדינה הזאת יש דברים שהם קונצנזוס, ואת הצבא והשכול צריך להוציא מהוויכוח. בקבוצת ואטסאפ של אחים שכולים, שלא קשורה לעמותה, העלו הצעה שיהיה סיור של אח אחד שהוא בעד הרפורמה ואחד שנגד. גם שם אמרנו שזה לא קשור. באמת, מה הקשר?
יחזקאל יוסף, נהג מונית
על המפה: אנחנו גרים בפסגת זאב בירושלים. הבן שלי, רז יוסף, שירת במודיעין בפיקוד מרכז. הוא טבע בכנרת בפסח לפני 11 שנים כשהיה חייל. הוא היה אוהב ישראל גדול.
מחאה וזיכרון: כדאי לתת להורים השכולים להתייחד עם הנופלים. זה דבר אישי, וקשה מאוד לבוא לפה אם יהיה בלאגן. זה לא נעים, לא מכבד ולא מכובד. אם אראה שיש פה בלאגן, אני לוקח את הרגליים והולך. אנחנו מגיעים לכל הטקסים, גם לטקס של יד לבנים, ולפעמים אנחנו גם הולכים לטקס במשרד הביטחון. אני מסכים עם מי שאומר לפוליטיקאים שלא יבואו, אבל אם יבטיחו שלא יהיו בעיות אז מובן שהפוליטיקאים יבואו.
נחום נאור, איש מכירות
על המפה: אני גר ביישוב רימונים בגב ההר, מנהל מכירות של חברה למוצרי בניין. אני דוד של רז – אח של אמא שלו, נאווה. רז מת שלושה ימים אחרי שאבא שלנו נפטר, בתוך השבעה. היא לא הספיקה להתאבל על אבא שלנו ואז קרה מה שקרה.
המצפן: אבא שלנו היה באצ"ל, בגין היה בבר מצווה שלי. כשהתגייסתי הוא שלח לי אגרת ברכה. הוא ואבא שלי היו חברים, אז אתה מבין שאני כל החיים מצביע ליכוד. אני מגיע לקלפי ולא רואה שום אופציה אחרת.
מחאה וזיכרון: בכל שנה ביום הזיכרון המקום עמוס. יש סמלים קדושים שאסור לערב אותם בוויכוח הזה. יום הזיכרון הוא קדוש אסור לחלל אותו בשביל שום דבר. אם הם יחללו את היום הזה, זה יעשה את הקרע הכי גדול. אני גם נגד להכניס את הצבא ונגד כל סירובי הפקודה האלה. שירתי בגולני בלבנון, ביש"ע, הייתי בכל המקומות. אף פעם לא חשבנו לסרב פקודה, ותמיד היו פה ויכוחים במדינה.
שרון קמחי, מעצבת פנים
על המפה: אני גרה בירושלים ואוהבת את העיר הזו. אחי רונן נפל בלבנון לפני 24 שנים. הוא היה חובש קרבי בגדוד צבר בגבעתי. חצי שנה לפני סיום השירות, במוצב ברקן בצפון, חייל מהיחידה שלו השתגע, ירה באחי שלושה כדורים ומיד אחר כך התאבד.
המצפן: הצבעתי ללפיד. רק לו, לא למשהו יותר גרוע.
מחאה וזיכרון: כל המשפחה שלנו הם אנשי צבא, וגם אחי התנדב בכל מאודו. אני לא חושבת שזה לחינם, אבל כשאני חושבת על הילדים שלי אני לא יודעת לאן זה הולך, ועל מה אני אחנך אותם. אני חוששת מאוד. אני לא חושבת שהחיבור בין המחאה לשכול נכון, אבל נשברו ומוצו כל המחסומים ונשחטו כל הפרות הקדושות. אם יש משפחות שדואגות כמוני, שחושבות שאולי הילדים שלהן מתו לשווא, שקוראים להן פריבילגים ושמות גנאי אחרים, אז אני חושבת שהכול כבר מותר.
מוטי יוגב, פעיל קליטת עלייה
על המפה: אריה שלנו היה בחור עדין מאוד וטוב מאוד. הוא נפטר בה' בניסן, אז עלינו לאזכרה שלו בערב ראש חודש. עד לפני עשרים שנה, כמפקד בצבא, הייתי מתרוצץ ביום הזיכרון בין קברי הנופלים שפיקדתי עליהם בקרב. פתאום מצאנו את עצמנו מהצד השני של המטבע, וזה היה קשה ומשונה.
בשנתיים וחצי האחרונות עבדתי מטעם עיריית נוף־הגליל להבאת כל יהודי שאפשר לעיר. העיר זכתה לקלוט יותר מאלפיים חרדים ואלפיים עולים חדשים. היום אני עובד בהתנדבות עם בני המנשה בארץ – 5,500 איש ב־15 קהילות בכל הארץ. העצמת מנהיגות, הכוונה חינוכית, צה"ל ועוד. קליטת העלייה הטובה בארץ היא המפתח לעלייה, והעלייה היא המפתח לריבונות שלנו, בגליל, בנגב וגם ביו"ש.
המצפן: הצבעתי לציונות הדתית כי היא מבטאת הכי טוב את הערכים ואת הקשר שלנו לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל. לא בכל דבר אנחנו רואים עין בעין, אבל זה הכי קרוב לדרך שאני רוצה שמדינת ישראל תלך בה.
מחאה וזיכרון: צריך איזונים ובלמים במערכת המשפט, אבל צריך באהבה לחפש כל מכנה משותף אפשרי ולמנוע קדיחת חורים בספינה המשותפת. הרצון לפגוע ביום הזיכרון הוא דבר חמור. בימים האלה אנחנו צריכים להיות מאוחדים. המחיר הנורא ששילמנו הוא מחיר של כולם. מי שמדבר על פגיעה כלשהי בצבא, על אי התייצבות או סירוב פקודה, שוגה או שונא או פושע. ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל צריכים לטפל בזה, בהתחלה בהידברות ובהסברה, במאמץ לאחדות ושיתוף פעולה, אחר כך באזהרה ואחר כך גם בענישה. צריך לזכור שזה מיעוט שבמיעוט, כמו אלו שעשה טקסים בשיתוף עם משפחות מחבלים מעזה. למשפחה שכולה לא מותר לעשות הכול.
