ערב פסח תש"ך, 1960, ערך כתב העיתון הבוקר יוסף חריף ריאיון חג עם מפקד ההגנה בירושלים בתש"ח, האלוף דוד שאלתיאל. טענות חריפות הוטחו בשנים ההן בשאלתיאל: לפי התשאול העיתונאי, הוא מסר מרצון את השליטה בירושלים העתיקה לליגיון הירדני במלחמת השחרור.
אלה טענות בלתי מבוטלות. מי שלימים ניסח זאת במפורש, שנים רבות אחרי ששאלתיאל הלך לעולמו, היה מפקד הרובע היהודי בתש"ח משה רוסנק ז"ל. בריאיון שהעניק לאלידע בר־שאול ב־2006, שעות ספורות לפני מותו, התבטא רוסנק: "לא הייתה כל כוונה אמיתית לכבוש את העיר העתיקה. בכל ניסיון פריצה שנעשה, המאמץ היה לא להצליח".
רוסנק הוסיף ותיאר בהזדמנות הנדירה ההיא כיצד כבר פרץ הפלמ"ח כמעט ללא קרב אל העיר העתיקה דרך שער ציון עוד בי' באייר תש"ח (19 במאי 1948) בהובלת דדו (דוד אלעזר) ועוזי נרקיס, אולם שב ונסוג ביוזמתו כעבור שעות בהוראת שאלתיאל, שמיהר להודיע למפקד הלגיון הירדני באזור עבדאללה א־תל שאין בכוונת היהודים לכבוש את ירושלים העתיקה ואף הפציר בו להשיב את אלפי התושבים הערבים שפתחו במנוסה עם כניסת הכוחות היהודיים.
ניסיון פריצה נוסף לעיר העתיקה נערך רגע לפני כניסת ההפוגה הראשונה לתוקף, ב־16 ביוני 1948, כשהרובע היהודי כבר חרב ומגיניו היו בשבי הירדני. הגרסה הרשמית טוענת שלמרבה התדהמה, כוח הפריצה שפוצץ את החומה סמוך לשער ציון גילה שמקום הפריצה נמוך מפני הקרקע מצידה השני של החומה, וכך ירד המאמץ לטמיון והעיר העתיקה נותרה בידי ירדן לעוד 19 שנים ארוכות.
עם זאת, היו מי שפקפקו בגרסה הזו וראו ב"פעולה הכושלת" מאמץ סרק שנועד למראית עין בלבד, בלי כל כוונה לצעד ממשי בעניין. נדב שרגאי מביא בספריו כמה ציטוטים שמעידים שהעיר העתיקה, ובפרט הר הבית, נתפסו כבר אז בידי מנהיגותה החילונית של המדינה הצעירה ככאב ראש דתי וכתסבוכת שאין כל עניין בה. שרגאי מצטט פקודה ששיגר בן־גוריון לשאלתיאל ביולי 1948, "למקש את הכניסות למקומות הקדושים כדי למנוע כל פגיעה בהם". הוא התכוון לפגיעה מהצד היהודי.
אחרי שנים של חיפושים איתר מורה הדרך הירושלמי אביחי אברהם באתר עיתונות יהודית היסטורית את הריאיון מ־1960 ובו התייחסותו הראשונה כמדומה של שאלתיאל לטענות בנושא, שהיה אז פצע מדמם בלב החברה הישראלית. שאלתיאל היה איש צללים שככלל מיעט בדיבור, אולם הוא מתנער שם מכל וכל מההאשמות הללו.
לגבי פריצת הפלמ"ח לרובע ב־19 במאי 1948 מסר שם שאלתיאל שהלוחמים הפרו את פקודתו המפורשת ויצאו מהעיר העתיקה כלעומת שבאו בלי רשותו – מה שזירז את נפילת הרובע. האלוף במיל' נשאל גם לגבי ניסיון הפריצה הכושל בחודש הבא. האם יש יסוד לשמועה כאילו היו מניעים פוליטיים מאחורי ההשלמה עם כיבוש העיר העתיקה בידי הירדנים, נשאל שאלתיאל. "כאן בפעם הראשונה נזעק שאלתיאל", נכתב בהבוקר: "שקר וכזב", טען הקצין במיל'. "זהו זיוף בזדון. בן־גוריון הודיע לנו שיש להתבצר בעיר העתיקה ולהניף דגל ישראל על מגדל דוד. שני כבשים נשמרו כל ימי המצור כדי שנוכל לזבוח זבח תודה על הר הבית עם כיבוש העיר העתיקה".