בית החולים לניאדו, נתניה, יום שני, 12:00
מילה לפתיחה: החג הקרב מורגש מכל עבר. בשתי הכניסות לבית החולים, משני צידי הרחוב, בולטים שלטים גדולים המסבירים לבאים את המדיניות בהתאם לחוק החמץ החדש: אין להכניס כלל דברי אוכל או משקה לבניין, מלבד פירות וירקות שלמים ובקבוקי מים וסודה. בבית החולים אומרים שיש להם חוות דעת משפטית שמתירה להם לאסור את כניסתו של מבקר שיסרב להפקיד את החמץ שברשותו. מחוץ לכניסות הוצבו אוהלי ענק לטובת הסועדים, ובהם מקררים. השומרים מבקשים להשאיר את דברי המזון והשתייה שם. איש מהמבקרים לא הביע אי שביעות רצון מהמדיניות בלניאדו, כן שמענו אי־הבנה או אי־הסכמה באשר לנחיצותו של חוק בעניין.
אורי ארזי, עיתונאי לשעבר
על המפה: באתי למיון בשביל כמה בדיקות.
המצפן: הייתי איש שמאל הרבה שנים, ואחרי אוסלו עברתי לימין. כשראיתי איך התקשורת עבדה כדי שביבי לא ייבחר וביבי בסוף נבחר, הבנתי שיש א־לוהים.
חוק החמץ: כל חוק בנושא דת הוא לא טוב, אבל במקרה הזה בג"ץ אילץ את המחוקק להתערב כדי לא לפגוע בשומרי הכשרות, שהם רוב העם. לניאדו הוא בית חולים דתי, מעולם לא הייתה כאן בעיה בנושא החמץ, ואנשים התחשבו זה בזה. סיקרתי את כל בתי החולים באזור השרון בשביל מעריב – את בילינסון, את מאיר בכפר־סבא ואת לניאדו – ומעולם לא הייתה בעיה בנושא החמץ, עד שבג"ץ החליט להתערב בעקבות ארגוני השמאל. לא צריכה להיות התערבות של בג"ץ בנושאי דת.
אורי פאר, פנסיונר, מרגלית פאר, פנסיונרית
על המפה: אורי: אנחנו מכפר סבא. עבדתי בעבר בעסק פרטי.
מרגלית: אני הייתי גננת. היום אנחנו נהנים מהחיים וברוך השם בריאים. באנו לפה בשביל מרפאת השיניים.
המצפן: אורי: אנחנו מרכז־שמאל.
חוק החמץ: אורי: אם החוק הזה לא היה, זה היה יותר טוב. לי אישית זה לא מפריע, אבל זה נראה כמו "אצבע בעין", שיהיה חוק בכוונה שיפריע לאנשים שזה באמת מפריע להם. כישראלי לא דתי אני שומר על כשרות, ולא הייתי מכניס חמץ לבית החולים גם אם לא היה חוק. כל חוק מגזרי יוצר אנטגוניזם, וזה חבל. גם חוקים מגזריים לטובת החילוניים הם לא טובים.
מרגלית: גם לי החוק לא מפריע. ידענו שיבדקו לנו את התיק, וזה לא משנה לי.
ציפי ויזן, פנסיונרית
על המפה: אני גרה ברמת־אפרים, שכונה ותיקה בנתניה. מלידתי אני כאן. עבדתי ברשות האוכלוסין, במחלקת אשרות – לתת מעמד לעולים חדשים, לנישואים מעורבים ועוד.
המצפן: אני שמאל כל השנים. לא חשוב איזו מפלגה.
חוק החמץ: הרגשות מעורבים. אני חושבת שאנשים מכבדים ויודעים לא להביא חמץ לבית החולים. באים לפה גם אנשים מדתות אחרות, הם לא יכניסו חמץ. החוק נראה לי מיותר.
מאור משה כמיסה, מוהל
על המפה: מוהל זה לא פרנסה. כרגע אני מחפש עבודה באבטחת מידע. למדתי במכללת סמרט קולג' בתל־אביב. אשתי עכשיו בחדר לידה, בעזרת השם תיוולד בת. בבן הקודם עוד לא הייתי מוהל, אז לא מלתי אותו. אבל את הבן הבא, בעזרת השם, בוודאי.
המצפן: הצבעתי לש"ס. אנחנו עושים מה שהרב עובדיה וגדולי ישראל אמרו לעשות.
חוק החמץ: הצביון של המקום חרדי וזה גם בית חולים פרטי, ורוב האוכלוסייה פה חרדית. בהלכה כתוב שאם כולם עומדים, אל תשב. הרוב פה עומדים, אז אני לא חושב שצריך "לשבת", כלומר להתנגח. אפשר לכבד את האופי של המקום. זאת הלידה החמישית שאנחנו באים לפה, דווקא בגלל הצביון. במקום שלא שומרים בו אפשר לקבוע מדיניות אחרת, וזה הגיוני. אנשים נכנסים למסעדה ורוצים לעשן, אז למה אוסרים עליהם? כי זה מפריע לאנשים. תכבד את זה ולא תעשן.
רפאל גיגי, עוזר נהג
על המפה: אני בן 24, עובד בחברת צבי כהן על המשאיות שמפנות את הגזם ברחובות נתניה. לפני שבוע עברתי שני ניתוחים, כיס מרה ובקע. גם סבא שלי מאושפז פה.
המצפן: הצבעתי לביבי.
חוק החמץ: אני בעד החוק. אני לא דתי, אבל אנחנו מקפידים. לא צריך ללכת נגד זה דווקא. בסך הכול שבוע שצריך לשמור על דבר מסוים.
ד"ר אשרף אליאס, מתמחה
על המפה: למדתי רפואה באיטליה. הייתי סטאז'ר פה, עבדתי כתורן חוץ, ועכשיו התקבלתי כמתמחה ברפואה דחופה.
המצפן: אני לא רוצה לעורר ויכוחים. בוא נגיד שהצבעתי למפלגה ציונית.
חוק החמץ: דווקא כשאני בבית חולים שמשרת את האוכלוסייה הדתית, אני חושב שזה הוגן. כשאני במסגרת, אני צריך לכבד. עברתי פה ארבעה חגי פסח. אם אני רוצה אני יכול ללכת לאכול באוהל שהקימו. השנה אני פחות אוכל כי אני בדיאטה, הורדתי כבר ארבעים קילו. לא שמעתי תלונות על החוק.
ירון לוי, פעיל חברתי
על המפה: אני גר בתל־מונד. באתי לבקר חבר ורציתי לצלם את השלט כדי להעלות לפייסבוק. אני נכה 17 שנה. עברתי שתי תאונות דרכים קשות. התאונה השלישית הייתה כשעבדתי במעון לנכים "נעורים", עוד לפני שהייתי נכה. היום אני יו"ר מטה "קולם" של הנכים, ואני עוזר למי שיש לו בעיות עם ביטוח לאומי.
המצפן: הצבעתי לליכוד. הם מחורעים, המפגינים. הייתי בהפגנות הנכים, אבל לא מאלה שחסמו את פסי הרכבת. הפגנו פעם בעזריאלי, באתי לקצין משטרה ואמרתי לו: "כפרה עליך, אנשים רוצים לרדת לאיילון". הוא אמר: "אם אתם יורדים אני סוגר אותך". עשיתי לו קפה באוטו, אמרתי לו: "נרד לעשר דקות, קצת שירים ונחזור". אנשים רקדו איתנו והיה שמח. אני אשבור בלוקים? אני אגע בשוטר עם האצבע? הם לא נורמליים. אני נכה, זה נתן לי איזו פריבילגיה? על מה הם משתגעים ככה? אפילו פרצו לאיזה בית והרסו אותו. אבא שלי ז"ל, אם הוא היה רואה אותי מתנהג ככה הוא עצמו היה אומר למשטרה להכניס אותי לכלא.
חוק החמץ: אני מכיר את לניאדו מאז שאני ילד. עד שבא בג"ץ לא היו בעיות. שאלתי חבר שלי מטייבה: "קח פיתה ותיכנס לבית החולים, אתה מוכן?". הוא אמר לי: "חראם, אסור". הערבים מכבדים את הדת שלנו יותר ממה שאנחנו מכבדים את הדת שלנו. יאיר לפיד עושה מזה חגיגה, הוא אוהב את החארטות האלה.
