איום המערכה הרב־זירתית מונח על שולחנם של גורמי הביטחון בישראל זה זמן רב. גופים הנאמנים לטהרן מתבססים סמוך לגבולות ישראל כבר יותר מעשור. בחג הפסח, החופף השנה לחודש רמדאן, האיום מומש. באופן חסר תקדים ספגה ישראל ירי מלבנון, מסוריה ומרצועת עזה, ובו בזמן היא מתמודדת עם גל פיגועים מבית.
הפלסטינים מצידם מפנימים את המתרחש, ומוכנים להצטרף למתקפה נגד ישראל. בזמן ירי הרקטות לעבר הצפון, בעיצומו של החג הראשון של פסח, ביקרו בכירי הנהגת חמאס בלבנון. ראש הלשכה המדינית של הארגון אסמאעיל הנייה נפגש עם גורמים מהג'יהאד האסלאמי כחלק מתיאום המערכה נגד ישראל. מאוחר יותר נפגש הנייה גם עם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה.
במערכת הביטחון בישראל טענו שחמאס הוא העומד מאחורי הירי מלבנון, ללא מעורבות ממשית של חיזבאללה, אך מבחינת חמאס הפעילות הייתה בשיתוף ארגון־השלוחה של איראן. ברשתות התקשורת המזוהות עם חיזבאללה פורסם כי "שני המנהיגים דנו בהתפתחויות במסגד אל־אקצה". השימוש בהר הבית היה המשכו של קמפיין שמניב לארגוני הטרור הישגים לא מעטים ומסייע לגייס עוד ועוד מחבלים לפיגועים נגד ישראל.
ד"ר מיכאל מילשטיין: "הרשות הפלסטינית חלשה באופן חסר תקדים, ויש כר פורה ל'התנגדות'. ג'נין ושכם הן אב־טיפוס של קיני טרור שהולכים ומתפתחים בטול־כרם וביריחו"
"פתגם צבאי מפורסם אומר 'תקוף את האויב שלך היכן שהוא לא מוכן, והופע היכן שהוא הכי פחות צפוי'", ציטט הפרשן הפלסטיני שרחביל אל־גריב בערוץ אל־מיאדין המזוהה עם חיזבאללה, בטור שכותרתו "ישראל: נגמרה תקופת הניצחון". לפי אל־גריב, "ירי הרקטות מחזית לבנון והתזמון של אלמנט ההפתעה היה מכת מופת. לאחר מכן, שיגור שלוש הרקטות מסוריה סיפק את ההוכחה לכך שציר ההתנגדות החליט לשנות את כללי המשחק עם ישראל".
ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה, איננו משתכנע שאיראן היא שעומדת מאחורי כל המהלכים באזור. "המציאות הוכיחה שלחמאס יש אמירה עצמאית ומרחב פעולה אישי", הוא טוען. "באופן היסטורי, היחסים בין חמאס והפלסטינים לאיראנים הם מתוחים".
עם זאת, בין הצדדים הללו בהחלט מתקיים קשר. היום, הוא מזכיר, יציינו השיעים את יום ירושלים האיראני: "זה יום שחמאס והפלסטינים לא חוגגים בדרך כלל, אך הפעם ייתכן שיהיה מאמץ פלסטיני להוציא ביום הזה פיגועים ביהודה ושומרון כמחווה לאיראנים".
מילשטיין היה היועץ לעניינים פלסטיניים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. לדבריו, "ההערכות שהשב"כ משחרר בעת האחרונה, המבוססות על מספרים בשטח, ברורות מאוד. הפעילות של חמאס בלבנון, בעזה וביהודה ושומרון גוברת, כמות תשתיות הטרור שנחשפות עולה, ומספר הפיגועים של פעילים המזוהים עם חמאס מטפס. במחנות הפליטים בלבנון חמאס דוחק את רגלי אש"ף, שהיה בעל הבית שם. חמאס מבסס תשתית צבאית ואזרחית בצור ובצידון, ומסוגל היום בהחלט גם לירות משם רקטות לעבר ישראל".
ישראל במבחן
ההפגנות בישראל נגד הרפורמה המשפטית מסוקרות בעולם הערבי כביטוי לחולשתה של ישראל, בהתאם לתפיסת נאום "קורי העכביש" שנשא חסן נסראללה אחרי נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000.
"חמאס רואה בעת הנוכחית חלון הזדמנויות היסטורי", אומר מילשטיין. "ישראל מדשדשת באופן לא הגיוני במשבר שלה, הרשות הפלסטינית חלשה באופן חסר תקדים, ויש כר פורה ל'התנגדות'. ג'נין ושכם הן אב־טיפוס של קיני טרור, שהולכים ומתפתחים גם בטול־כרם וביריחו. גם מדינות המפרץ מאוכזבות מהיחלשות מעמדה של ארה"ב באזור ובוחנות את העמדה הישראלית. הן נמצאות בתהליך של חימום יחסים עם איראן, ורוצות לראות איך ישראל תשמור על ההרתעה ועל הלכידות הפנימית בעימות הנוכחי. תגובה ישראלית שתקרין חולשה תשכנע אותן להמשיך במהלך ההתקרבות לאיראן".
הפלסטינים קושרים את הטרור לנעשה בהר הבית, באמצעות הסתה שיטתית שמשלבת ערוצים רשמיים, רשתות חברתיות והטפות במסגדים. "רמדאן הוא חודש של ניצחונות. החזק לא יישאר חזק לעולם. החלש לא יישאר חלש לעולם", צייץ השבוע השייח' כאמל ח׳טיב, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, אחרי רצף הפיגועים. "זה ממלא אותנו בביטחון שהישועה תגיע בקרוב".
תא"ל במיל' סימה ואקנין־גיל: "אתה מתייחס לאירוע כפיגוע טרור, והרשתות החברתיות מסתכלות עליו כהתנגדות לכיבוש וכמאבק פוליטי"
"אנחנו מכירים ברשתות החברתיות שיח קיצוני של הסתה, שעובר בשלב מאוחר יותר לקריאה לאלימות", אומרת תת־אלוף במיל' סימה ואקנין־גיל, בעבר הצנזורית הראשית ומנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים. "תוסיף לכך את החינוך לאנטישמיות ולשנאה יוקדת של ישראל בבתי הספר הפלסטיניים, והנה מתכון למעגל דמים. צריך להבין שהנרטיב הפלסטיני שולט בתקשורת הבינלאומית בכלל וברשתות החברתיות בפרט, תוך בורות מוחלטת בנוגע למה שקורה בישראל ולמורכבות הסכסוך. הדוברים נבחרים בקפידה, והם מתמודדים מול דוברים מעטים מצד ישראל שמבינים איך להציג אותה באופן קוהרנטי".
ואקנין־גיל, שחיברה תוכנית פעולה מקיפה למאבק במסע הדה־לגיטימציה נגד ישראל, מציינת שכיום אין מטה הסברה לישראל ואין מי שייאבק בנרטיב הפלסטיני. "אין לי הוכחה לכך, אבל אני מתרשמת שהרשתות החברתיות מרשות לעצמן להשאיר תכנים מסיתים נגד ישראל, תכנים של אנטי־ציונות ואנטי־ישראליות שהיא האנטישמיות החדשה", היא אומרת. "הן לא היו מעיזות לעשות זאת למישהו אחר, אבל כלפי ישראל, שנתפסת ככובשת מרושעת, מותר.
"אתה מתייחס לאירוע כפיגוע טרור, והן מסתכלות עליו כהתנגדות לכיבוש וכמאבק פוליטי. אנחנו מכנים מישהו שדוקר חייל 'מחבל', אבל הפרשנות הזאת לא מתקבלת בעולם. אני לא בטוחה שאנשים בעולם מתייחסים לפגיעה במתנחלים כטרור".
התכנים המסיתים ברשת מחוללים הקצנה מהירה בקרב רבים שנחשפים להם: "החשיפה להסתה, בצירוף תפיסת השהיד החזקה מאוד בחברה הפלסטינית, מעודדת ביצוע פעולות טרור. בכל פעם שהמתיחות עולה גם האנטישמיות ברשתות גוברת והפגיעה ביהודים בעולם עולה. במרכז המחקר של התנועה למאבק באנטישמיות אנחנו עוקבים אחרי מפלס האנטישמיות, והזיהוי הוא חד־ערכי. מה שמתרחש בארץ בינינו ובין הפלסטינים הוא מנבא כמעט ודאי להקצנה גם בשיח האנטישמי באירופה".
התנועה למאבק באנטישמיות ברשת (CAM) חוקרת את התנהלות הרשתות החברתיות כדי לאתר התבטאויות שנאה. "בשנים האחרונות אנחנו עושים עבודת ניטור בעשר רשתות שונות", אומר מנהל העמותה תומר אלדובי. "יש פוליטיזציה של הרשתות החברתיות. הן לא מסירות שום דבר כמעט שקשור לישראל, חמור ככל שיהיה".
במדינות רבות הבינו את הכוח המשחית של הרשתות החברתיות, והחליטו לעשות מעשה. בחלק ממדינות ארה"ב סגרו את רשת טיקטוק הידועה כאכסניה להסתה. גם ירדן חסמה את היישומון.
האם זו הדרך הנכונה להתמודד עם התופעה? "אני לא בטוחה שסגירה הרמטית של רשתות חברתיות תהיה יעילה, כי באופן טבעי סגירת פלטפורמה אחת תביא לעלייה בשימוש ברשתות אחרות", משיבה ואקנין־גיל. "אני חושבת שנכון יותר לדרוש מהרשתות לגלות אחריות ולהתעקש על הכללים שקבעו בעצמן. בסופו של דבר לרשתות יש מניע כלכלי. אין פה שום אלמנט אלטרואיסטי של חופש ביטוי. אבל סגירת רשת תתלבש יפה על טענת הפגיעה בזכויות אדם ואפרטהייד שמושמעת כלפי ישראל, ולכן ייתכן מאוד ששכרנו יצא בהפסדנו".
