היום (ג'), יום הזיכרון לשואה לגבורה, הוזמנו חברי הכנסת ובאי הבית להדליק את נר היזכור עם כניסתם למשכן הכנסת, בין השעות 08:00-11:00. יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה הדליק נר יזכור בשעה 09:15.
נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר בטקס: "אנחנו איננו זוכרים מספרים, אנחנו זוכרים את החיים, את בני האדם. כי שם של כל יהודי שעלה באש ושמונים שנה אחר כך עדיין נקרא בקול רם בירושלים, בבית המחוקקים של מדינת הלאום היהודית והדמוקרטית שלנו, הוא הניצחון הגדול. אני מבקש להזכיר כאן את דבריה המרגשים של שורדת השואה שושנה וייס אמש ביד ושם שקראה לכולנו להתלכד ולהתאחד לשמור על עמנו ומולדתנו כי אין לנו ארץ אחרת. בואו נקשיב לה".
בשעה 11:00 נפתח בטרקלין שאגאל הטקס הממלכתי "לכל איש יש שם". הטקס מתקיים בכנסת זו השנה ה-34 ונערך בסימן "התנגדות יהודית בתקופת השואה – בסימן 80 שנה למרד גטו ורשה".
הטקס נפתח בהדלקת שישה נרות זיכרון ע"י ניצולי שואה ובני משפחותיהם: ניצולת השואה פליציה לייס, ניצול השואה בנימין בשן, ניצולת השואה סופי זקס מלווה בביתה ח"כ יסמין פרידמן, ניצולת השואה פאולינה דוידסון מלווה בבנה ח"כ סימון דוידסון, דור שני לניצולי שואה חיה ניר מלווה בכלתה ח"כ שרון ניר ודור שני לניצולי שואה מיכאלה אקוניס מלווה בבנה השר אופיר אקוניס.
לאחר מכן, יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה, נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה יאיר לפיד, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שרים, חברי כנסת ויו"ר הנהלת "יד ושם" דני דיין – קראו משמות נספי השואה.
יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, סיפר את סיפורו של ויקטור פרץ, בן למשפחה יהודית מטוניס שהיה לאלוף העולם באגרוף בשנות השלושים של המאה הקודמת. "עם פלישת הגרמנים לצרפת, בשנת 1942, נעצר ויקטור ונשלח לאושוויץ. במחנה המוות חיפשו הנאצים מתאגרפים לצרכי בידור וצירפו אליהם את ויקטור, שהפך למתאגרף מרכזי. הוא השתתף ב-133 קרבות וניצח בכולם. במחנה המוות גונן ויקטור על יהודים רבים והציל עשרות אנשים. כשהזהירו אותו כי ימות בתלייה, אמר 'אין זה חשוב, האדם נועד לעזור לאחר'. לאחר שפינו את המחנה, ויקטור הלך להביא לחם לחבריו, ואז נתפס ע"י חייל נאצי, שהוציאו להורג לעיני חבריו. מקום קבורתו לא נודע, אך סיפור גבורתו לא נשכח".
ראש הממשלה בנימין נתניהו סיפר על חמיו, שמואל בן ארצי ז"ל, סופר ומחנך שזכה בפרס לספרות השואה. "למיטב ידיעתי", אמר נתניהו, "הוא מן הבודדים, ואולי היחיד, שקיבל הן את אות ההגנה והן את אות האצ"ל". בן ארצי אמנם ברח מפולין ב-1933 ועלה ארצה, אך "המשפחה שנשארה מאחור כללה עשרות נפשות, כולן הושמדו", אמר נתניהו. "ביניהן הייתה גם אחותו התאומה היפהפייה יהודית. כל חייו, כולל ממש בימיו האחרונים, כשהוא היה מזכיר את השם של יהודית הוא היה פורץ בבכי. כשפרצה המלחמה הוא איבד קשר עם משפחתו. ב-1942, כשעדיין לא ידעו את ממדי האסון, הוא חלם חלום והוא כתב על כך שיר", שאותו נתניהו הקריא.
