ניצול השואה, פרופסור בנימין אנגלמן, אביו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, סיפר בשיחה עם מקור ראשון על המסר שלו מהמלחמה הנוראית, מתרגש מהתפקיד של בנו ומבקש מבני הנוער לא לשכוח גם את אלו שלא שרדו, בהם אביו ויתר משפחתו.
"אני עליתי ארצה ב-1961", הוא מספר את קורות משפחתו. "עברנו בדרך בארה"ב, באנגליה ובבודפשט אחרי ששרדתי את השואה. אבי, דודי, דודתי ובני דודים שלי לא זכו לגורל שלי, לצערנו הם כולם מצאו את מותם בדרך אחת או אחרת". מתניהו אנגלמן מספר כי אביו היה נער בן 14 כשהגרמנים נכנסו לבודפשט. "סבתי ז"ל הייתה חכמה מספיק להפריד את המשפחה לשלוח אותו ואת אחיו הצעיר, בן 12, מחוץ לגטו להתחבא, והוא ניצל אחרי שמצאו מחבוא בבית הזכוכית שהיה תחת השלטון השוויצרי".
בנימין אנגלמן מבקש להעביר מסר. "מדברים על שישה מיליונים, זה קצת מטעה מפני שאנחנו צריכים לחשוב פחות על המספר אלא על הבודדים ועל כל אדם מתוכם. איך הייתי חושב ברגעים האחרונים, מה הייתה המחשבה האחרונה שלי אילו הייתי שם?"
אנגלמן הבן משתף אותנו בסיפורים ותובנות ששמע מאביו. "אנחנו לוקחים את זה לימינו אנו: כשהוא היה ילד הם ביקשו לאפיקומן אופניים, אבא שלהם אמר שבשנה הראשונה הוא יעניק להם את הגלגל הראשון, בשנה השנייה את הגלגל האחורי, בשנה השלישית את הכידון ובשנה הרביעית שהם קיבלו את האופניים, הגרמנים החרימו לכל הילדים היהודים את האופניים".
ודבר נוסף, "אבי נוהג הרבה פעמים להגיד שמעניין לחשוב מה היה קורה אילו לנאצים היה יום כיפור, יום אחד בשנה שעוצרים וחושבים, האם זה היה משנה משהו? התשובה שלו היא שלא בטוח. אני לקחתי מזה שזה החשיבות של יום השואה, שאנחנו עוצרים ומלווים את אלו ששרדו אבל גם זוכרים את ששת המיליונים שלא שרדו. איך אנחנו במדינת ישראל חייבים היום לעשות את העצירה, לחשוב ולהוקיר הרבה הערכה ותודה על קיום המדינה ולחשוב על איך לשמור על עצמאותנו וצלם אדם".
