כאשר תעמוד יהודית נגוסה, אשת החינוך וראש מכינת "הזדמנות לשינוי", על בימת טקס המשואות בהר הרצל ותכריז "לתפארת מדינת ישראל" – עשרות חניכי מכינות שעברו תחת הכשרתה וכיום לובשי מדים, ירגישו כי המשואה הזאת היא גם שלהם וכי הבחירה בה מייצגת כמה שהם אסירי תודה כלפיה.
כשהתבשרה נגוסה, פעילה חברתית ומוכרת בעיר מגוריה קריית מלאכי, כי תשיא את המשואה, ברך אותה ראש העיר ללו זוהר ואמר כי מדובר ברגע מיוחד עבור כלל תושבי העיר שמכירים אותה: "גאים בך על שנבחרת להשיא משואה בטקס המיוחד והמרגש. אכן השאת המשואה לכשעצמה הינה כבוד גדול אך לא לשכוח שהיא מבטאת את פועלך ויוזמותייך החברתיות. פילסת דרכך המיוחדת בכוחות עצמך ובזכות הורייך שהכינו אותך לנתיבי הנתינה וההצלחה. הבאת כבוד גדול לעיר ולתושביה ואת מודל לכולנו".
נגוסה היא ראשת המכינה הקדם-צבאית "הזדמנות לשנות", אותה יסדו היזם ואיש העסקים אביחי סטולרו עם קבוצת חברים. המכינה פועלת בקיבוץ עין השלושה, הסמוך לגבול עזה. המכינה פונה לנערים שקיבלו פטור מגיוס על רקע אי-התאמה ועבר פלילי ומוכנים לעבור תהליך שינוי אינטנסיבי, ומעניקה להם הזדמנות שניה לשירות צבאי משמעותי. בכל שנה בני נוער שהצבא כבר וויתר עליהם מקבלים אפשרות לשפר את נתוניהם ולעבור מחדש הליך מיון וללבוש מדים.
יהודית, גרה כיום בקריית מלאכי, בת למשפחה יוצאת אתיופיה, שירתה בעבר בשירות הביטחון הכללי ואחרי שחרורה פנתה לחנך בעולם המכינות הקדם-צבאיות. כבר בגיל 28 מונתה נגוסה לעמוד בראש המכינה הקדם צבאית ארז, לאחר עשיה ביטחונית משמעותית. ראש המועצה האזורית חבל אשכול, גדי ירקוני אמר ההכרזה כי "המכינה שהקימה ובראשה היא עומדת היא מיזם חברתי חינוכי פורץ דרך, במסגרתו נערים אשר קיבלו פטור מגיוס על רקע אי התאמה ועבר פלילי מקבלים הזדמנות שניה לשינוי מסלול חייהם, להתגייס ולמלא שירות צבאי משמעותי".
כאמור, נגוסה החלה את דרכה בעשיה ביטחונית ועבדה במשרד ראש הממשלה, אך כמי שגדלה בעדה האתיופית ראתה צורך לגשר על הפערים החברתיים בין צעירים מהעדה דווקא דרך עולם החינוך. לפני כארבע שנים, עוד לפני שהייתה ראש מכינה ספרה כי מותו של הצעיר סלומון טקה, בתקרית אליה נקלע לעימות מול שוטרים, היה מה שהניע אותה לפעולה. אז לא יכולה להשתתף בהפגנות יוצאי העדה כי הייתה בתפקיד רשמי, אך סברה כי מחאה היא צעד אחד בדרך לתיקון וכי עולם החינוך יכול להוות היסוד לשינוי משמעותי.
"מצאתי את עצמי בקושי גדול באותה תקופה", אמרה בראיון לידיעות אחרונות, "כעובדת מדינה לא יכולתי לצאת ולהפגין. המוות שלו היה מרכיב מרכזי בהחלטה לעזוב את עבודתי הקודמת ולעסוק בחינוך, כי לדעתי הדרך האמיתית למגר גזענות מכל סוג לדורות הבאים היא על ידי תרומה לחברה הומוגנית בחינוך".
