לכאורה, קשה למצוא אויבים מושבעים גדולים יותר מאשר יבגני פריגוז'ין, מייסד צבא שכירי החרב הרוסי כוח ואגנר, ואיגור גירקין, המכונה "סטרלקוב", לאומן קיצוני שמילא תפקיד בולט בשלב הראשוני של הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2014. השניים החליפו ביניהם את סוג העלבונות הפומביים – ומצד פריגוז'ין גם איומים גלויים – שמונעים התפייסות. עם זאת, הם חולקים חשש ותקווה שמשפיעים ישירות על עתידה של רוסיה ביום שאחרי שלטונו של ולדימיר פוטין.
יש סוגים של חופש ביטוי ששרדו ברוסיה של פוטין. התומכים בפלישה לאוקראינה נהנים מהחופש לבקר את המפקדים הבכירים של "המבצע הצבאי המיוחד", ובמקרים מסוימים אף את פוטין עצמו, ולהתלונן על כישלונות בשדה הקרב ועל ההתקדמות האיטית של המלחמה. הרצף המחשבתי הזה כולל "פטריוטים זועמים" סביב סטרלקוב, נאמנים מוצהרים של פוטין כמו פריגוז'ין, וכל מי שביניהם – מנעד רחב של דמויות קודרות. מבחינתם, פוטין מתון מדי: קרוב לבוגד בעיני הקיצונים, ורך לב מבחינת נאמנים תוקפניים. הקהל המשולב שלהם בטלגרם מונה מיליונים. יחד, לשירות העיתונות של פריגוז'ין ולערוץ האישי של סטרלקוב יש יותר ממיליון מנויים.
לאחרונה, גם פריגוז'ין וגם סטרלקוב שיתפו עם עוקביהם את חששם שהמלחמה באוקראינה עלולה להסתיים בהסכם מדיני מהיר מדי. ב"מניפסט הפטריוטים הזועמים", שפורסם בערוץ הטלגרם שלו, כתב סטרלקוב: "בממשל ובעסקים הגדולים יש מי שהעבירו את הונם ואת נאמנויותיהם למערב. הם מתכננים לחבל בנו ולעשות עסקה עם האויב – כלומר, לבגוד. איננו שוללים את האפשרות שהם עלולים לתכנן הפיכה פרו־מערבית, כניעה ולכן גם את פירוקה של רוסיה".
מייסד כוח ואגנר, שלפי דיווחים מחזיק בשאיפות פוליטיות, פרסם מאמר ארוך המצביע על כך שגם הקרמלין וגם רוב הרוסים יתפתו לסיים את המלחמה כבר עכשיו, אם רוסיה תקבל לידיה את השטח שכבשה כבר.
לטענתו, זו הסיבה לכך שהצבא האוקראיני אינו פותח במתקפת נגד, אף שצבר את המשאבים והכשיר את הכוחות הדרושים לכך. לפי פריגוז'ין, ארה"ב מעכבת את האוקראינים כדי שרוסיה לא תנצח ולא תפסיד. המדינה המוחלשת שתיווצר כתוצאה מכך, "הדיפ־סטייט" הלא פטריוטית, הפרו־מערבית ואוהבת התענוגות, תסייע לאמריקנים לפרק את רוסיה – מטרה שלא תושג באמצעים צבאיים. "הדיפ־סטייט", כתב פריגוז'ין, "מוכנה לאחד כוחות עם כל בעל ברית או אויב למען האינטרסים שלה".
האויבים המושבעים לא רואים עין בעין בנקודות אחרות. לדעתו של סטרלקוב, תבוסה צבאית באוקראינה עלולה לגרום גם ל"פירוק" של רוסיה. מנגד, פריגוז'ין טוען שפיאסקו כזה לא יהיה קטלני, מכיוון שליבת רוסיה עדיין מוגנת היטב ומכיוון שתבוסה עשויה למעשה לאפשר לה "לקום בחזרה מהתחתית" ולהנחית מכה אנושה על ה"דיפ־סטייט" האינטרסנטית: "כמו אחרי כל תבוסה צבאית, הרגש הלאומי הקיצוני יתחזק והתעשייה הביטחונית הרוסית תתחיל לעבוד בקצב גדול פי עשרה מהנוכחי. יעילות כלכלית תדחק את ההון הרופס והלא יעיל. המדינה תיפטר מהבירוקרטיה, הנהלים שלה יהפכו לשקופים, וצעד אחר צעד תהפוך רוסיה למפלצת צבאית אימתנית שהקהילה הבינלאומית תיאלץ להתחשב בה".
תקוותם המשותפת של פריגוז'ין וסטרלקוב היא שהמשך הלחימה יחזק את רוסיה, ידיח את העילית הפשרנית שניהלה את המדינה במשך כרבע מאה לאורך שלטונו של פוטין, ויבסס גלגול פטריוטי יותר – כלומר, אנטי־מערבי לחלוטין. כל משא ומתן לסיום הסכסוך פירושו חזרה לסטטוס־קוו, והמחשבה על כך בלתי נסבלת למגוון ה"פטריוטים" הרעבים לחלקם, שישולם בדם. סטרלקוב ופריגוז'ין לא יקבלו זה את זה כחלק מאותה אליטה חדשה, אבל זה נורמלי באופוזיציה הרוסית: בין שהיא ליברלית ובין שהיא אולטרה־לאומנית, היא מעולם לא הצליחה להסכים כיצד לחלק את השלטון אם תצליח לשים עליו את ידה.
אחת הסיבות הברורות לכך שמשטרו של פוטין עוד לא טיפל בסטרלקוב ופריגוז'ין, אף ששאיפותיהם הפוליטיות הולכות ונעשות פומביות, היא שחוסר האמון והזלזול שלהם בעילית הוותיקה, וכן החשש שלהם שמוסקבה תסכים לפשרות משפילות, משחק לידיו של פוטין בשעה שהוא מנסה להכניס את מקורביו בעילית לעולם הלאומני החדש שיצר. כמו פעמים רבות בעבר, האופוזיציה הלאומנית מספקת לו דלק תעמולתי שהוא יכול לשרוף בחינם.
המנגנון של פוטין עסוק בהמרת המסגור התעמולתי הראשוני של המלחמה באוקראינה ממתקפת בזק לקרב קיומי ממושך נגד המערב. לפי כמה משקיפים נבונים, רוסים ומערביים, המהלך הזה מצליח. כפי שכתב הפרשן הפוליטי אנדריי קולסניקוב במאמר שפרסמה קרן קרנגי: "הקרמלין הצליח להפוך את 'המבצע המיוחד' ל'מלחמה עממית', משימה משותפת שאמורה לאחד את האומה. יש להילחם נגד כל מי שמתנגד לקרמלין – 'בוגדים לאומיים', כדברי פוטין".
יש עוד צדדים למסגור מחדש: ניסיון לערב כל רוסי במלחמה. "הגל הנוכחי של לאומיות־אימפריאליזם רוסי שואף להגדיר מחדש את המלחמה הזו כלידה של אומה רוסית חדשה – נקייה מכל השפעה מערבית", צייץ לאחרונה אנדרו מיצ'טה מהמרכז האירופי למחקרי ביטחון, "אם רוסיה אכן נמצאת בנקודת הכרעה, יש מגבלות אינהרנטיות לכל הבנה עם מוסקבה מצד האליטות המדיניות שלנו. פוטין רוצה לא רק להביס את אוקראינה – הוא מחפש ניצחון ציוויליזציוני על המערב. אנחנו מוכרחים להכיר בכך".
ל"פטריוטים הזועמים" ומעריצי שכירי החרב של פריגוז'ין תהיה סיבה לחשוש מפשרה בוגדנית כלשהי מצד פוטין אם יחל להשתיק אותם, יחסום את הטלגרם המרדני של סטרלקוב ויאפשר לצבא הסדיר להחליף את פלוגות הסער של פריגוז'ין, כפי שהפיקוד העליון רצה לעשות זה מכבר. פוטין הוא חולה שליטה שלא יסבול את ההתססה שלהם אם הוא מתכנן להתפשר עם המערב. אך קריאה של המצב כיום מעידה שהוא דווקא מתבצר, ומקווה אם רק ייתנו לה את הזמן – העילית הכלכלית של רוסיה תתאים את עצמה לסדר החדש, כפי שעשתה שוב ושוב בעבר.
המחויבות של פוטין ל"הכרעה ציוויליזציונית" גדולה בהרבה מזו של פריגוז'ין או סטרלקוב: הוא הטיל עליה את מלוא כובד משקלו, והוא יאפשר לקולות אחרים להצטרף אליו רק אם הם שרים בהרמוניה זה עם זה, ובסופו של דבר גם איתו. רק תבוסה צבאית אדירה תוכל, אולי, לשנות את המגמה.
לאוניד ברשידסקי הוא עיתונאי רוסי ובעל טור בבלומברג
