דרך העצמאות, חיפה, יום רביעי, 17:00
מילה לפתיחה: מסיור ברחוב העצמאות בחיפה הצלחנו, בלי להתכוון, לספר על קצה המזלג על מדינת היהודים אחרי 75 שנות עצמאות: עולה מברזיל הגיעה לכאן בעקבות גיוסו של בנה, עולה מרוסיה הגיע בזכות מפגש מקרי עם נציג הסוכנות, חב"דניק חוזר בתשובה שהיה בלהקה צבאית, ומוכר ספרים שמצטט ריאיון עם הרב כהנא במגזין פלייבוי. ביקשנו מהם לבחור אירוע אחד גדול בתולדות המדינה ולציין מהו בעיניהם האיום הגדול ביותר על קיומה.
גדעון גלעדי, מוכר ספרים
על המפה: אני בן שבעים, וכל חיי מתעסק בספרים. אנחנו כבר שמונה שנים בחנות, אבל לפני כן מכרנו באינטרנט. במקור אני מרחוב שבטי ישראל בירושלים.
המצפן: הצבעתי ללפיד או לגנץ. אני כבר לא זוכר. לא רואה הבדל גדול ביניהם.
חוגגים עצמאות: האירוע הכי גדול הוא משפט נתניהו. הוא שינה את כל החברה הישראלית. לא המשפט עצמו אלא מה שמסביב. לא היה כזה שסע חברתי עד המשפט. הימנים יגידו שההתנתקות היא האירוע הכי גדול, אבל בגלל המשפט הזה משפחות מפורקות. אני יודע על בני משפחה שלא מדברים. אם אתה לא קורא רק ישראל היום, אתה רואה שנאה. אף פעם לא הייתה לי שנאה לימין, והיום יש לי שנאה לימין הקיצוני. יש מגמה של מדינה יותר דתית־משיחית. האיום הכי גדול הוא השסע.
אראה לך משהו. יש פה מגזין פלייבוי, אל תדאג, אני לא אראה לך שום דבר שאסור לך לראות. יש פה ריאיון עם הרב מאיר כהנא, שנערך אחרי שהוא נעצר בידי ה־FBI. הוא נשאל למה ברחוב אתה סוער ומסית, אבל בראיונות אתה מנומס. הוא ענה שברחוב אין ביקורת ויש רגש ואפשר להסית את ההמון מהר. המראיין אומר לו שזו שיטת התעמולה הנאצית, אז הוא אומר שאם צריך אז כן. כל הדמגוגיה של השנים האחרונות עובדת על רגש ולא על עובדות.
רוזלין רוטשטיין, כלכלנית
על המפה: אני עולה חדשה מריו דה־ז'ניירו. עליתי לפני שנתיים וחצי ואני עובדת בחברת טכנולוגיה ככלכלנית. יש לי בן אחד בן 21 בצבא, בחיל האוויר. ישראל זה מקום יפה ומיוחד: במקום אחד יש שלג ותוך שעתיים נסיעה יש שמש. יש פה הכול, ודברים קורים פה כל הזמן. הסיבה שעליתי היא שהבן שלי רצה לבוא לפה כדי להתגייס ואחר כך ללמוד באוניברסיטה, ולא רציתי שהוא יהיה לבד. אבל עכשיו יש לי הרבה סיבות משלי: יש לי עבודה וחברים ונהדר פה.
המצפן: בפעם האחרונה הצבעתי ללפיד. את נתניהו אהבתי כשבאתי, אבל עכשיו יש לי ספקות לגביו.
חוגגים עצמאות: המלחמות היו דרמטיות. אבא שלי השתתף במלחמת יום כיפור. גם הכרזת העצמאות היא כמובן אירוע חשוב.
יבגני שבלין, חייט
על המפה: עליתי לארץ ב־2007 מוולדיווסטוק. הייתי בן 18 כשעליתי, ושירתי כטכנאי בחיל האוויר. הייתי רתך קודם. אשתי הייתה תופרת, אז היא לימדה אותי את המקצוע ועכשיו אני עובד איתה: תופרים וילונות, בגדים, תיקונים. יש מספיק פרנסה בשביל לחם, ברוך השם.
האמת היא שבכלל לא התכוונתי לעלות. עבדתי בחלוקת פלאיירים אחרי הלימודים, ונכנסתי לאיזה מקום שהיה בו אדם שקשור לסוכנות. הוא אמר לי: אתה יהודי. ידעתי שסבתא שלי יהודייה, אבל לא היה לנו קשר ליהדות בכלל. הוא התחיל לדבר איתי על ארץ ישראל, התייעצתי עם אמא והיא אמרה שהגיע הזמן.
המצפן: בבחירות לפני האחרונות הצבעתי לביבי, אבל בבחירות האחרונות הסתכלתי על הפתקים ואמרתי חאלס. בסוף הצבעתי לש"ס. נשבע לך בא־לוהים. אני לא בקבוצה שלהם, אבל עם כל מה ששמעתי – זה גנב וזה בבית משפט וזה שקרן – אז אמרתי יאללה, שיהיו הדתיים.
חוגגים עצמאות: האירוע שאני הכי זוכר הוא שהייתי ילד בכיתה ב' ברוסיה, וראיתי את דנה אינטרנשיונל מנצחת באירוויזיון והייתי מבסוט מזה, אני אפילו לא יודע למה. חוץ מהאויבים שלנו בגבולות, הכי מסכן אותנו שאנחנו לא מחליטים הרבה דברים לבד. יש לנו אבא בארה"ב והוא אומר לנו מה לעשות. אנחנו צריכים להיות חזקים ולהיות ביחד.
קרן יוזבגי, עובדת מכס
יערה זמיר, סטודנטית
על המפה: קרן: אני עובדת בעמילות מכס, אנחנו משחררים את המכולות מהנמל.
יערה: אני בת 24, גרה בתל־אביב ובמקור מהצפון. סטודנטית לתקשורת וקולנוע. אני עובדת כמארחת בבית קפה שכונתי. באתי לאזכרה של סבתא שלי. קרן היא הבת זוג של אבא שלי.
המצפן: קרן: הצבעתי לליכוד. אני שלמה עם הבחירה שלי אבל לא מרוצה ממה שקורה עכשיו. לא אבחר בשמאל, אבל אני מקווה שהדברים יסתדרו בעזרת השם.
יערה: הצבעתי לגנץ אבל לא קרה עם זה שום דבר. אנחנו אוהבים להתלונן על ביבי ובסוף הוא תמיד נבחר.
חוגגים עצמאות: קרן: האירוע שלי הוא מלחמת יום הכיפורים. נולדתי בשנה הזו, אבא שלי נלחם ברמת הגולן בשריון, יחד עם קהלני. זה מרגש אותי מאוד בכל פעם שאני מדברת על זה. האיום הכי גדול הוא המלחמה בינינו, והאויבים שלנו משתמשים בזה ורואים איך אנחנו נחלשים בעקבות זה. גם איראן היא איום, אבל זה הולך ביחד כי הם רואים שאנחנו נחלשים מבחינה פנימית.
יערה: אני רק בת 24 אז חוויתי רק כמה מלחמות: לבנון השנייה, צוק איתן ושומר החומות. האירוע שהכי כואב לי הוא שלקחו את הכרזת המדינה ומגילת העצמאות וקצת הרסו אותה עכשיו. מגילת העצמאות היא כמו הסכם בין האזרחים לממשלה, ונורא ואיום להרוס אותה. אני גם חושבת שהפילוג בינינו הוא הכי מסוכן.
דוד זגה, מורה ומוזיקאי
על המפה: אני גר בקריית־חיים, מורה בתלמוד תורה, ומלמד עברית באולפן. אני גם מוזיקאי: שר, מלחין, כותב. אני בוגר הלהקה הצבאית של אט"ל, וחזרתי בתשובה דרך חב"ד אחרי הצבא.
המצפן: הצבעתי לבן־גביר. אני מאוכזב אבל לא ממנו, אלא מזה שלא נותנים לו לקדם את ההשקפה שלו, ושמציגים אותו לא נכון. בחב"ד אין לנו עניין בפוליטיקה. הרבי אמר שזה טמא, אבל אנחנו הולכים להצביע כי אם לא – הקולות שלנו ילכו לצד השני.
חוגגים עצמאות: קשה לי לבחור אירוע. אני חושב שמלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים. התחלת הגאולה, אפשר להגיד. האיום הכי גדול הוא הניתוק מהשורש הרוחני. ברגע שמתנתקים אין חיות יותר. הדברים שמסביב – איראן, רפורמה וכאלה – הם רק תפאורה. הניתוק שלנו מהשורש ומהקב"ה הוא הסכנה הכי גדולה שלנו. בעזרת השם יהיה בסדר.
