"אל המוות הישרנו מבט, והוא השפיל את עיניו": את המשפט הזה נשא מי שהיה מפקד חטיבה 7 של חיל השריון, אלוף שמואל גונן "גורודיש", בנאום "אחיי גיבורי התהילה" המפורסם שלו בסופו של אחד מהקרבות ההרואיים של החטיבה במלחמת ששת הימים, במבואות אל־עריש. המשפט הזה הפך למעין צוואה שלאורה ילכו מפקדי החטיבה לדורותיה, ובהם גם תא"ל אביגדור קהלני בקרב עמק הבכא, שחולל את התפנית במלחמת יום הכיפורים.
ואכן, כאשר שומעים את המילים "חטיבה 7", קהלני הוא השם הראשון שקופץ לראש. "זה כבוד גדול", הוא אומר לנו כשאנו משוחחים איתו השבוע במלאת 75 שנה בדיוק להקמתה, יומיים אחרי שנבחר להשיא משואה בטקס יום העצמאות. "נלחמתי בכל המלחמות שחטיבה 7 נלחמה מאז שנת 1962. מחייל פשוט התקדמתי להיות מפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד גדוד (עוז 77 המפורסם – מ"ט) ומפקד החטיבה בזמן כל הפעילות המבצעית בגולן. לבסוף הייתי מפקד האוגדה שהחטיבה נמצאת תחתיה. אולי הצירוף הנדיר הזה הופך אותי לשם המזוהה עם החטיבה. גם מספר הטלפון שלי הוא שבע פעמים שבע", הוא צוחק.
חטיבה 7 הוקמה ביום שבו הוכרזה המדינה. יש לה היסטוריה מפוארת של קרבות ולחימות שבהם הכריעה את גורל המלחמה והמדינה כולה, וקבעה את מעמד חיל השריון. במלחמת העצמאות, בהיותה בת שבוע, הצליחה החטיבה לפרוץ את דרך בורמה, ובכך הבקיעה את המצור על ירושלים. במלחמת סיני (1956) ניהלה קרבות ששינו את תפיסת השריון והפכו אותו לחיל מכריע. במלחמת ששת הימים (1967) הובילה את הפריצה באל־עריש, וסיפורה של החטיבה במלחמת יום הכיפורים בקרב עמק הבכא, שעצר את ההתקדמות הסורית, הפך למיתוס המסופר מאב לבן. החטיבה השתתפה גם במלחמות לבנון (1982 ו־2006), ובמבצע "צוק איתן" איתרה והשמידה מנהרות טרור.
קהלני אומר כי חטיבה 7 היא זו שבנתה את כל חיל השריון. דרכה עברו כל סוגי הטנקים, הצנטוריונים, השרמנים, הפטונים והמרכבות, וגם כל הנגמ"שים, המשוריינים וכלל ותיקי השריון. "היא בנתה לעצמה מורשת מיוחדת במינה, להיות חוד החנית הנוגעת באש. במקום שהחטיבה נעצרה – שם היה גבולה של מדינת ישראל. גם הסמל של החטיבה מיוחד מאוד. כשהייתי מפקד חטיבה לקחתי טרמפ חייל שענד את הסמל. שאלתי אותו מאיזה גדוד הוא, והתברר שהוא בכלל מיחידה אחרת. שאלתי אותו למה הוא עונד את תג חטיבה 7, והוא ענה: 'כך עוצרים לי יותר טרמפים'".
בימים אלה השלים קהלני, העומד בראש "העמותה לחטיבה 7" להנצחת מורשתה וחלליה, את כתיבתו מחדש של המנון החטיבה "דרך לוחם", שהוא חיבר לראשונה בהיותו מפקד החטיבה: "שֶׁבַע – אַתְּ פְּלָדָה רוֹגֶשֶׁת, שֶׁבַע – סַעַר בָּרָמָה, שֶׁבַע – אַתְּ אָדָם עַל עֶשֶׁת, אַתְּ הַחֲטִיבָה!". "המלצתי לכל חייל ללכת עם ההמנון בכיס, ומי שנמצא בלי ההמנון היה חייב לשיר אותו מבלי להתבלבל לו במילה אחת", הוא מספר.
אלוף במיל' אורי אור, לשעבר אלוף פיקוד הצפון וחבר כנסת, החל את דרכו בחטיבה כנהג טנק ב־1958, ומשם סלל את דרכו במעלה הפיקוד. הטנקים היו צנטוריונים מהדגם הישן, לא מרכבה סימן 4 בעלת מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח". בפברואר 1974, אחרי מלחמת יום הכיפורים, החליף אור את אלוף אביגדור (יאנוש) בן־גל כמפקד החטיבה, שעדיין ספרה את נפגעיה מהקרבות ש"הצילו את עם ישראל", כלשונו של אור. "התחלנו להקים אותה מחדש ברמת הגולן, ובחודשים הראשונים עדיין התנהלה מלחמת התשה עם תקריות אש יומיומיות, עד שהושגו הסכמי הפרדת הכוחות של הנרי קיסינג'ר".
בימיו של אור החלו להגיע טנקי המרכבה הראשונים. "זו חטיבה שהלכה עם ראש זקוף, אך סבלה מבעיות קשות של טיפול במשפחות הנפגעים, והקדשתי לזה זמן רב. במקביל בנינו את כל בסיסי הגדודים שהביאו להיאחזותה ברמת הגולן".
מה השתנה מאז? "מספר הטנקים צומצם, כי יש היום כלי נשק אחרים וחכמים המעצימים את הכוח, אבל בסוף מי שהציל את ישראל במלחמת יום הכיפורים הם הטנקים, חד־משמעית. גם חיל האוויר, שכמעט כל ביטחון המדינה נמצא בידיו, אינו קובע את גבולות המדינה. מי שעושה זאת הוא הזחל של הטנק. הטנק חוזר למערכה ככלי מספר 1. טילים לא כובשים מדינה, ולא שומרים על הגבולות", קובע אור.
הדנ"א הכי בריא
את מפקד גדוד 75, סא"ל יעלי קורנפלד, תפסנו בדרך לרמת הגולן, לביקור בחטיבה שבשבילה מהווה חלק מהתזכורת לאבא. אביו, רפי ז"ל, היה סגן מפקד חטיבה בחטיבה, ושירת כמוהו ברמת הגולן.
רפי קורנפלד נחשב לאחד המפקדים הבולטים בחטיבה. "הוא אומנם לא השפיע עליי ללכת לחטיבה, וזה לא היה חלומי, אבל מישהו שם למעלה כיוון אותי לחטיבה – ואני שמח על כך מאוד. לכן גם קל לי לקדם ולשווק את החטיבה ללוחמים חדשים. אני מאמין בלב שלם שזה המקום הכי טוב, עם הדנ"א הכי בריא בצה"ל. האנשים מדהימים, והחיבור בין המכונה הנקראת טנק – שכיום זה מרכבה סימן 4 – לאנשים הוא אדיר. אלה מלווים אותי כל החיים, מימי הטירונות ועד קורס הקצינים. אין לזה אח ורע גם ביחידות המובחרות בצה"ל".
בימים אלה משרת הגדוד באוגדת איו"ש, באזור בנימין, ולמעשה הוא אחראי במישרין לכל תפיסות הנשק ומעצר המחבלים שאנו שומעים עליהם לאחרונה. השבוע הוביל הגדוד את המבצע ללכידת המחבל שירה בשני האזרחים בירושלים.
כיום כבר אין קרבות שי"ן בשי"ן. לאיזה סוג של מלחמה אתם מתכוננים?
"יש שגרה של תעסוקות מבצעיות על גבי טנקים – בלבנון, בעזה וברמת הגולן. אתה נמצא יום־יום, שעה־שעה במשך חמישה חודשים על הטנק, ולא יורד ממנו. אתה לומד את השטח, מתחבר אליו עם הזחלים. שגרה אחרת, הנובעת מצו השעה וממבצע 'שובר הגלים', היא התעסוקה ביהודה ושומרון. כעת אנו נמצאים בחטיבה מרחבית בנימין. לדבר הזה יש ערך קרבי של אומץ לב, תחבולה וניווט בשטח בנוי, שמצליחים לייצר הרבה מוכנות למלחמה. במקביל אנחנו נערכים לתרחיש מורכב ביותר של פעילות בלבנון ועזה.
"אנחנו מתאמנים בשטחים סגורים, בנויים, נגד אויב ממונע או רגלי, וכיום, תתפלא, הערך הסגולי של הטנקים רק עולה. כיום, כשאתה מביא טנק לשטח בנוי, הוא יכול להכריע את האירוע. זה הוכיח את עצמו בצוק איתן. חיל האוויר זה נחמד וחשוב, וכיום יש תקשורת גדולה בין חיל האוויר לבין חטיבות הרגלים והשריון, אבל עובדתית ראינו שחיל האוויר לא מספיק".
גם אורי אור סבור שהשריון בכללו, וחטיבה 7 בפרט, מתאימים את עצמם למציאות החדשה. "היום אין צבא ערבי זר המאיים על מדינת ישראל", אומר אור, "האויב הוא חזבאללה, חמאס ויתר ארגוני הטרור הסמי־צבאיים. המלחמה היא בשטח בנוי בדרום לבנון או ברצועת עזה. בשטח בנוי שבו נלחמים הטנקים יחד עם חטיבות הרגלים לאט־לאט מול אוכלוסייה אזרחית אדירה, ואתה צריך להשתדל לא לפגוע בה.
"במלחמת יום הכיפורים לא היה איום על העורף, אך הערבים הפיקו לקחים. כיום מטח של טילים יכסה הן את הצפון והן את הדרום, ולכן צריך שהתגובה תהיה מהירה, עם צוותים קטנים – כדי למנוע עד כמה שאפשר ירי ארטילרי מתמשך על יישובי העורף.
"היום הטנקים טובים בהרבה ממה שהיו בתקופתי. בעבור הנכדים של אחי אני שייך לימי הביניים. הפער הטכנולוגי של חמישים השנה הוא לא מהפכה אלא מפץ. אבל גם האויב שונה: הוא מתחבא בכפרים ואורב בדרכים, וחטיבה 7 נערכת לזה. אין איום על מדינת ישראל כמו במלחמות הראשונות, אלא על העורף".
איך תיראה מלחמת לבנון השלישית?
"חיבור בין כל הזרועות – ים יבשה ואוויר. המשימה שלנו לחבר בין הטכנולוגיה ל'חיות השטח'".
שיטת "הפיקוד הקרוב"
חרף הגאווה והמורשת, שאלת המוטיבציה לשרת בחטיבה ובשריון בכלל מטרידה את מפקדיה לאורך הדורות, ובמיוחד כיום, כאשר יש יחידות "אטרקטיביות" הרבה יותר. קהלני סבור שמדובר בטעות שנעשתה במשך כל שנות הגיוס לשריון. "אדם שמתגייס לגולני יודע לאן הוא הולך, וכך גם לגבעתי וכך לצנחנים. אדם מבקש שייכות. היום שינו את השיטה, וכעת אתה יכול לבקש מקום מוגדר גם בשריון – חטיבה 7, למשל, כי שם שירתו אבא שלו או סבא שלו. אני מייחס לכך חשיבות, כי יש לדגל ולסמל משמעות רבה ביצירת מוטיבציה להילחם ולשמור על המדינה".
ואכן, סמל החטיבה מלווה את קהלני בכל אשר ילך, על פגוש מכוניתו ובמשרדו, בכל התפקידים שמילא כשר וכחבר כנסת. "זו החטיבה שהקימה את המדינה, עברה את כל המלחמות, והקימה מורשת ומסורת שאין בשום מקום אחר", אמר קהלני.
יחד עם זאת סבור אורי אור שמנהיגות החטיבה צריכה להתמקד בטיפוח הגורם האנושי. "המנהיגות היא הדבר החשוב ביותר שחטיבה 7 מתברכת בו. בזה אין שינוי. רוחו של האדם מורכבת יותר מכל הטנקים, וכשמטפלים בה נכון ניתן להתמודד עם כל האתגרים. נכון שהיום הדור הוא אחר. השינוי הבולט הוא שפעם נתנו דגש על ה'יחד', והיום מדגישים את היחיד. כשסיימתי קורס קצינים אמרתי לאמי שלא אהיה בשבת בבית, והיא אמרה לי: 'אורי, אם אתה לא תעשה את זה, מי יעשה?' היום הגישה שונה.
"לנושא הטכנולוגי יש המון יתרונות, אבל גם חסרונות. יש פחות תקשורת בין האנשים, שלא מדברים או מסתכלים זה בעיני זה. אין תחליף למנהיג שמסתכל בעיני החייל שלו. אל תשלח מסרון או ווטסאפ, אלא הבט בעיני חייליך". קורנפלד כאילו עונה על כך: "כיום אנחנו מנסים 'פיקוד קרוב' כדי להצליח להיות כמה שיותר קרוב לחייל, כי זה יביא את התוצאות הטובות ביותר במלחמה".
מה עם המוטיבציה לשרת ביחידה כל כך לא אטרקטיבית?
קורנפלד: "בשנתיים האחרונות אנחנו עוסקים בכך ברמה יום־יומית, באמצעות מפגשים בבתי ספר ועם משרתים בשנות שירות, כמו גם במכינות צבאיות, שיחות עם ההורים בבתיהם וקבוצות פייסבוק של הורים של שריונרים. המקום הזה הוא משפחה גדולה אחת. זה הטירוף של חטיבה 7. אנחנו עושים זאת בצורה יפה, ואחוזי הגיוס לחטיבה עלו על אלה של החטיבות האחרות. לצד פייסבוק ואינסטגרם של החטיבה, יש לנו נציגים גם בטיקטוק".
יש טנקיסטיות בחטיבה 7?
"עדיין אין, אבל אנחנו בתוך התהליך הזה, המתקיים בחיל השריון כולו. בעתיד נראה שזה יצליח בצורה מסחררת. אני בעד, כי נראה שהן עומדות בכל מבחני הכשירויות".
קהלני מסכים שמדינת ישראל נמצאת בשבר עמוק הפוגע באותה תחושת ביחד. "אחרי טראומת יום הכיפורים ידענו להשתחרר, אבל כעת נכנסנו לעידן טראומתי אחר. אנחנו עדיין לא מודעים לסכנה הקיומית שהפיצול השורר כיום מטיל עלינו".
ביום השואה כינס סא"ל קורנפלד את חייליו לסדרת פעילויות, כולל "זיכרון בסלון" עם ניצולת שואה. הוא סיפר להם על ביקורו באושוויץ. "לעמוד שם על פסי הרכבת עם הרמטכ"ל, לבוש במדי צה"ל, ולהחזיק את כתונת האסיר של סבא שלי – זה היה הדבר העוצמתי ביותר שלי בצבא. זה מצמרר, אך גם מהווה הצלחה ענקית של מדינת ישראל, צה"ל וחטיבה 7. לא רחוק היום שנקבל פוש באחד האתרים שהשורד האחרון הלך לעולמו, ולכן עלינו לשמוע היום את האנשים מצד אחד, אך גם לדאוג שזה לא יקרה לנו ולא לאף אחד אחר. המשימה שלנו היא לנצח, אבל גם להישאר בני אדם".
האם נושא הסרבנות עלה אצלכם לאחרונה?
"דיברנו הרבה על מה שקורה במדינה. חטיבה 7 היא א־פוליטית, וחשוב לשמרה כזו. כשמסתערים על האויב, לא מעניין אם אתה בעד הרפורמה או לא".
