האוהלים הצבעוניים נראים מרחוק כמו קוביות לגו קטנות המסודרות בשורות. נקודות שחורות נעו ביניהן הלוך ושוב במין תנועה בלתי מוסברת. במבט מבעד למשקפת הנקודות האלו לובשות חיים. דמויות של נשים עסוקות בפריקה, כך נראה, של ציוד כלשהו ממשאית לאוהל וחזרה. התזוזה המהירה יותר התבררה כילדים לבושים בבגדים צבעוניים. הם רודפים זה אחר זה ונראים מרוצים. ילדים, מתברר, תמיד מוצאים רגעים של אושר גם כשהמציאות קשה.
"אני מודה לישראל, שעוזרת לנו יותר מכל מדינות העולם", נשמע בטלפון קולו של מוחמד, תושב דרעא שבדרום סוריה, מוקד הלחימה המרכזי בימים אלו במדינה הלומת הקרבות זה שבע שנים. "ברחנו כדי להציל את הילדים והנשים שלנו. ידענו שכאשר נגיע לגבול עם ישראל נהיה בטוחים. ישראל היא היחידה שעוזרת". מוחמד נמצא כעת ממש מעבר לגדר הגבול עם ישראל, בעיירה הסורית א־רפיד שבמחוז קוניטרה. הוא הגיע לשם לפני יומיים עם משפחתו, היישר מהקרבות, באמצעות משקפת אני יכול גם לראות אותו.

"אנחנו מודים לכם על האוהלים שהעברתם לנו, על הבגדים לילדים וגם על העזרה הרפואית שאתם מגישים לפצועים. אנחנו צריכים עוד סיוע, בעיקר מזון, שמיכות וחלב לתינוקות". הוא מעדכן על שיחות טלפון שהוא מנהל עם חברים ומשפחה מדרעא, שמתעניינים באפשרות להגיע לחוף המבטחים, לצד הגבול הישראלי. "תעבירו עוד סיוע כי אנשים נוספים מגיעים ממוקדי המלחמה".
בתי אבן ספורים ומסגד אחד בודד, זוהי העיירה א־רפיד. כשלושה קילומטרים מפרידים בינה לבין גדר הגבול הישראלי. ביני לבין מוחמד, שמנופף כעת בידיו תוך שיחה, יש כוח משקיפי או"ם שנמצא שם באופן קבוע, והתרגל כנראה לחיים הכפריים השלווים והרדומים. מסביב למבנה האבן הגדול של המשקיפים ניצבים כעת אוהלים של פליטים שברחו ממלחמת הדרום שמנהלים נשיא סוריה בשאר אל־אסד, ובעיקר בני בריתו מאיראן ומחיזבאללה. המערכה, שמתרכזת במחוזות הדרומיים א־סווידא, דרעא וקוניטרה, הובילה עד כה למנוסתם של כ־300 אלף סורים, כ־200 אלף מהם התמקמו כבר לאורך הגבול הישראלי ברמת הגולן. המשפחות מגיעות במכוניות או במשאיות. הצעירים יותר מסתפקים באופנועים מיושנים הסוחבים לאט לאט בדרכים המתפתלות אדם או שניים.
מחוזות דרעא וקוניטרה הם המעוזים האחרונים כמעט שנמצאים בידי המורדים במשטר הסורי. יש אומרים שזהו אקורד הסיום של המלחמה בסוריה, שנפתחה ממש שם, בדרעא, ב־2011. כוחות אסד, המחוזקים בקצינים איראנים, לוחמי מיליציות שיעיות מאפגניסטן ומפקיסטן ולוחמי חיזבאללה, הכריזו על מבצע משולב לשחרור אותן אדמות בדרום. מעל כולן מוסקבה, שכדי לממש את האינטרס שלה בסוריה מזיזה את הכוחות מרחוק ושותפה למאבק מלמעלה, באמצעות תקיפות אוויריות.
בניסיון להשיג סיכומים עם כוחות המורדים במשטר, ניהלה מוסקבה משא ומתן. בתמורה למסדרון הומניטרי ואפשרות לסיום הקרבות ללא שפיכות דם, הציבו הרוסים תנאי ברור: התפרקות המורדים מנשקם. אך אחרי שעות בודדות של הפסקת אש התפוצץ המשא ומתן, והקרבות חודשו. לצד התקיפות של הרוסים, אסד שיגר מטוסים ומסוקי קרב. חביות הנפץ הקטלניות והאכזריות, שתושבי סוריה מכירים טוב כל כך, שוב הושלכו מהם. תושבי הערים, חסרי היכולת להתגונן מהאיום האווירי, התפללו לנס. אלו שניצלו חילצו את גופות חבריהם מההריסות.
על פי נתוני סוכנות האו"ם לפליטים, בסוריה חיים כעת כ־6.6 מיליון עקורים, ו־2.98 מיליון לכודים באזורים נצורים. עוד 5.6 מיליון פליטים ברחו למדינות השכנות – ירדן, לבנון וטורקיה. הזרם הנוכחי מופנה לעבר ישראל.
האיראנים עמוק בלחימה
הדרך לנקודת המפגש מהצד הישראלי כוללת נסיעת שטח קשה. מה שפעם היה כביש סלול, הפך למסלול רצוף בורות ומכשולים בתוך שדה קוצים יבש. מוחמד מגיע לנקודה מהצד הסורי בטנדר אפור. חורי הכדורים בפח הרכב מלמדים על התלאות שעברו עליו ועל יושביו. מוחמד יוצא מהרכב, ומנופף בגאווה בדגל בצבעי לבן־ירוק־שחור שבמרכזו שלושה כוכבים, דגל צבא סוריה החופשית הנלחם בבשאר אל־אסד מאז 2011.
"מתנהלת מלחמה קשה בצד המזרחי של העיר דרעא", הוא מספר. "ערים שלמות שרופות ובניינים שלמים הפכו לגל הריסות מהפגזות חיל האוויר הרוסי. יש גופות ברחובות ואין מי שיפנה אותן. אנחנו, לוחמי צבא סוריה החופשית, נלחמים באיראנים ובמיליציות שיעיות מאפגניסטן ופקיסטן. גם אנשי חיזבאללה נמצאים בגזרה. הם נלחמים יחד עם אנשי אסד במדים סוריים, כדי להערים על כוחות הקואליציה".

עמדתה של ישראל ביחס לנוכחות האיראנית בסוריה ושאיפות ההתפשטות של הרפובליקה האסלאמית ברורה. ראש הממשלה בנימין נתניהו חזר השבוע בישיבת הממשלה על עמדה זו. "אנחנו פועלים למנוע מכוחות איראן וגרורותיה להתבסס צבאית בחלק כלשהו של סוריה, וכך נמשיך לפעול. ביחס לדרום סוריה, אנחנו נמשיך להגן על גבולותינו. נסייע הומניטרית ככל יכולתנו, לא נאפשר כניסה לשטחנו ונדרוש קיום קפדני של הסכמי ההפרדה מ־1974 עם צבא סוריה". נתניהו דיווח גם על הקשר הרציף בין ירושלים, וושינגטון ומוסקבה.
הסיכום בין ישראל לרוסים הוא לא לאפשר לכוחות איראניים להגיע לאזור הקרבות בדרום סוריה, אבל נראה שסיכומים לחוד ומציאות לחוד. מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב דיווח כי חיזבאללה שיגר למחוז דרעא את יחידת העילית שלו, "א־רדואן". במכון ציטטו מקורות בסוריה הטוענים כי עוד בחודש אפריל שלחה איראן את הכוחות שלה למחוזות סווידא, דרעא וקוניטרה כשהם לבושים במדים של הצבא הסורי. במכון ציינו את העובדה שכאשר חיזבאללה שולח את יחידת העילית שלו, זהו בדרך כלל סימן שצפוי קרב קשה.
ברשתות החברתיות פורסם כי כוחות שיעיים מעיראק הוצבו באחרונה בדרעא. הכוחות, שאיראן תמכה בהם במלחמה נגד ארגון דאעש בעיראק, נראו בסרטונים משם צועדים במדים בשטח הסורי. מוחמד מספר על שבויים איראנים ואפגנים שנמצאים בידי לוחמי צבא סוריה החופשית, וגם על תופעת ההוצאות להורג שמבצעים לוחמי חיזבאללה.
כוחות האופוזיציה הסוריים מתקשים להתמודד עם ההפגזות שממטיר עליהם חיל האוויר הרוסי, המבקש כאמור לשמור על אסד בשלטון. בזמן השיחה עם מוחמד נראו באופק שלוש פטריות עשן. הרוח החזקה שנשבה העלימה כנראה את קולות הנפץ ורעש המטוסים. בסרטונים שהמורדים מפרסמים אפשר לראות את ההרס והחורבן שיוצרות ההפגזות, המכוונות גם נגד ריכוזי אוכלוסייה. "ההפגזות מתבצעות כל הזמן, בצורה אינטנסיבית. היו פעמים שאנשים נקברו תחת ההריסות ואי אפשר היה להוציא אותם. מציאות קשה ונוראית", אומר מוחמד. בעדשת המשקפת נראה שהוא נשען על הרכב ולוקח נשימה עמוקה.
המעורבות הרוסית בנעשה בסוריה החלה עוד לפני שנים רבות. הבניין המכונה "מפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן" נבנה בידי הרוסים בשנות החמישים ושימש את כוחות סוריה בחזית מול ישראל במחוז קוניטרה. במלחמת ששת הימים הוא נכבש בידי צה"ל.
צעידה במסדרונות הארוכים, ששרדו באורח פלא את התקיפה הישראלית, מספקת תחושה היסטורית. ממש פה התהלך אלי כהן, כאשר ביקש מהקצינים הסורים שאיתם היה בקשר אישור מעבר דרומה, לאל־חמה. כהן, שנחשב אחד מאנשי המודיעין המוצלחים ביותר שהיו לישראל, סיפק מידע על נקודות סוריות אסטרטגיות שאפשרו את הניצחון ההוא. מדרגות הבטון המסולסלות חסרות מעקה. בקומה השנייה, בקצה המסדרון, שכן אגף המודיעין הסורי. מסמך אישור הנסיעה של כאמל ת'אבת, שם הכיסוי של אלי כהן, למרחצאות באל־חמה, נמצא כאן באחד החדרים ההרוסים.
הצלם גיל ואני עולים לגג המבנה. בעברו השני של הגבול אפשר לראות ריכוז נוסף של אוהלי בד. "יש 150 אלף פליטים שפזורים לאורך הגבול עם ישראל", מספר לנו בטלפון סורי נוסף בשם שאדי. "במקומות הרחוקים יותר מהגבול מתנהלים כל הזמן חילופי אש בין הצדדים הלוחמים. כולם יודעים שפה, ליד הגבול עם ישראל, זה מקום בטוח. גם עכשיו יש פליטים סורים שנעים מאזור דרעא לפה", הוא אומר.
לדברי שאדי, התנועה מתבצעת בצורה רציפה, בכל שעות היממה. "אנחנו נתקלים בחיילים איראנים ולבנונים. הם אולי לבושים במדים של הצבא הסורי, אבל כשהם פותחים את הפה אתה מיד מזהה שהם לא מקומיים. יש לוחמים שהלהג שלהם לבנוני ויש כאלו שבכלל מדברים פרסית. הסורים המקומיים בורחים, כי הם מפחדים למות מההפגזות של חיל האוויר הרוסי על הערים. מפחדים למות אז בורחים לישראל".
גם הוא, כמו מוחמד, מבקש מאיתנו להעביר מסר שיש מחסור באוהלים ובסיוע הומניטרי. "אנחנו צריכים מכלי מי שתייה, אוהלים, בגדים לנשים ולילדים, סוכר וקמח. תמסור בבקשה לצד שלכם, שעוזר לנו המון. המצב קשה מאוד. אנחנו צריכים עזרה במהירות האפשרית. אני אומר לך: כל העולם יודע ורואה שישראל היא המדינה האנושית היחידה באזור, ותודה לא־ל שאנחנו נמצאים בשכנות לה. הלוואי שיגיע היום שנוכל לחיות יחד".
חבילה מיוחדת ליולדות
כ־10 טונות מזון מועברות מדי לילה מישראל לעקורים הסורים. זאת בנוסף למשטחי ביגוד וסיוע רפואי, שמועברים בהתאם לדרישות בשטח. בשבוע האחרון לבדו הועברו מאות אוהלים לצד השני, בידיעה כי מספר הפליטים סמוך לגבול הישראלי ילך ויגדל.
את משלוחי הסיוע מעבירה מנהלת "שכנות טובה" באוגדה 210 של פיקוד צפון. סא"ל א' מפקח על המבצעים. אני פוגש אותו בהאנגר מלא במשטחי מזון, אוהלים, בגדים ומוצרי תינוקות. עוד משלוח שיעשה את דרכו לצד השני. "מה שאתה רואה פה מתחלק לדברים שאנחנו רוכשים כמו מזון וסולר, שבאמצעותו מפעילים את הגנרטורים של החשמל, ולמוצרים שהם תרומות, שאנחנו מקבלים מארגונים שונים. בעיית העקורים בשבועות האחרונים היא העניין החשוב ולכן אנחנו מתמקדים באספקת אוהלים, קורת גג לילדים".
באגף התרומות יש הרבה ביגוד. בשנים הראשונות של המלחמה והסיוע הישראלי לפליטים הסורים היו נוהגים להסיר תוויות שיכולות לזהות את הביגוד עם ישראל. היום כבר אין מה להסתיר. "המזון שמועבר במשאיות מדי ערב לצד הסורי נושא כיתוב בעברית. ארגון 'לא עומדים מן הצד' הרכיב 'חבילת יולדות' שכוללת מזון לתינוקות, מוצצים, נעליים ובגדים. ישראל הקימה גם בית חולים מאחורי הגדר, עם ציוד רפואי מתקדם, ואנחנו נמצאים בקשר מתמיד עם הרופאים מעבר לגבול כדי להבין מה הם צריכים – תחבושות, מזרקים ועוד".
מבצעי העברת סיוע נערכים כאמור בלילות. כוחות לוחמים מייצרים לאנשי "שכנות טובה" מעגלי אבטחה, פותחים את הגדר בנקודות קבועות ומורידים סחורה. איש הקשר בצד השני כבר ידאג לאסוף אותה. "אנחנו רואים אותם מרימים את טונות הסיוע בידיים, תוך דקות ספורות. בהחלט אפשר להתרשם מהכוח שיש להם".
לדברי סא"ל א', "יש לנו קשר קבוע עם אנשים שאנחנו עובדים איתם ברציפות זמן רב. התחלנו ביוני 2016, בלי הרבה שותפים מהצד השני ובהתמקדות בטיפול רפואי. מאז יוני בשנה שעברה ערכנו 40 מבצעים של העברת סיוע מדי חודש. בהתחלה היה חשש מקבלת המזון, הם היו מעבירים את תחליף החלב לתינוקות לשקיות אחרות בגלל הקופסה שנושאת כיתוב בעברית, אבל בסופו של דבר הצורך גבר על הפחד מהנורמות שעליהן הם גדלו, שלפיהן היהודים הם השטן. במציאות שבה סורים רבים חוזרים מטיפול בבתי החולים בישראל, הנורמות מתפוגגות והכרת התודה נחשפת. יש פה שינוי תודעתי שבהחלט מממש את החזון של המנהלת. זה פרויקט לאומי מדהים שמציל חיים, והסיפוק אדיר".
מנדי ספדי, העומד בקשר עם האופוזיציה הסורית כבר שנים ארוכות, סייר איתנו לאורך גדר הגבול. בסיום הסיור הוא הביע את דעתו באשר לפליטים, שכאמור הולכים ומתרבים לאורך הגבול הישראלי. "ישראל עשתה הרבה מאוד בשביל הסורים. במיוחד בהתחשב בעובדה שאנחנו מדינה קטנה אל מול עולם ערבי עצום. סיוע הומניטרי, טיפול רפואי לפליטים הסורים – כל זה בוצע מול אפס מעשה מצד מדינות ערביות שונות".
לדבריו, "בזמן הנראה לעין אין פתרון לסוגיית הפליטים הסורים. במיוחד לאור ההחלטה של המשטר בדמשק להשמיד את כל מי שלא שייך לקומונה שלו ולמי שהוא מייצג. מחויבותנו בישראל היא לסייע לפליטים המידפקים על הגבולות שלנו, אבל צריך להתחשב כמובן גם באינטרסים של ישראל. אני צופה שיגיעו עוד פליטים, ולזה אנחנו צריכים להיערך בצורה מחושבת ונכונה".

ספדי פתח מכון העוסק בדיפלומטיה בינלאומית, והפעילות שלו מול הסורים כוללת קשרים עם גורמים רשמיים ובלתי רשמיים. עם כל הרצון הטוב לעזור, הוא חושב שיש צורך לעשות הפרדה ברורה בין הצדדים. "אני מתנגד לאפשרות של כניסת סורים לתוך ישראל. אסור לנו לחשוב על קליטת פליטים סורים. ישראל היא מדינה קטנה מכדי להכיל מספר כזה של פליטים, שעלולים להכניס אותנו מאוחר יותר למציאות והשלכות שלא נוכל להתמודד איתן, כמו למשל ארגונים בינלאומיים שיכריחו אותנו להשאיר אותם בישראל. אנחנו צריכים להקים כמה שיותר אוהלים סמוך לגדר הגבול. אנחנו נישאר פה ונסייע להם ככל האפשר כדי שיוכלו לחיות בבטחה בצד הסורי של הגבול, עד יעבור זעם".