באמצע המרחבים השחורים המקיפים בימים אלה את אזור עוטף עזה, בלט לנגד עינינו שדה אחד ירוק, סמוך לקיבוץ רעים, ששרד עד כה את גלי האש החוזרים והנשנים. הממטרות פעלו, והתיזו מים לכל עבר. בעלי השדה יכולים רק לקוות שהיבול יבשיל וייקצר לפני שהאש תגיע גם אליו ותכלה את פרי עמלם, כפי שקרה לרבים משכניהם וחבריהם באזור.
יותר מ־30 אלף דונמים עלו בלהבות בעוטף עזה בתקופה האחרונה, ובכל יום ממשיכים להישרף עוד ועוד שדות, חלקות חקלאיות ושטחי חורש. כבר עכשיו מדובר בשטחים עצומים שהתכלו: יותר מהשריפה הגדולה בכרמל ב־2010, וקרוב להיקף השטחים שעלו באש בגל השריפות בשנת 2016.
"רק אצלנו במועצה נשרפו כבר 4,000 דונם של חיטה שלא הספיקה להיקצר, ויותר מעשרת אלפים דונם של חורשות, שטחי מרעה ושמורות טבע", מספר בכאב אייל חג'בי, קצין הביטחון של המועצה האזורית שער־הנגב. "אנחנו דואגים עכשיו לשדות החומוס והחמניות. זה יקר מאוד, הרבה כסף והשקעה. החמניות הולכות עכשיו להתייבש ולהבשיל, ואז הן גם דליקות מאוד. מספיק בלון אחד שיגיע, וזה יהיה נורא. הגרעינים נשרפים וקופצים ממקום למקום, ומעבירים את האש. יהיו במקומות האלה כבאיות בכוננות".
חודשיים וחצי מתמודדים בעוטף עזה עם הטרור החדש מבית היוצר של חמאס. 'צעדות השיבה', כפי שכונו הפגנות הגדר שהחלו בסוף מרס, לא הפכו להצלחה מסחררת. המכשול התת־קרקעי מושלם בימים אלו, והוא שולל מחמאס את נשק המנהרות, והמכשול הימי שהוקם מונע פיגועי חדירה דרך הים.
ואז גילו בחמאס את העפיפונים. משחק הילדים התמים והצבעוני הפך לנשק קטלני, שתפס את ישראל לא מוכנה. אמצעִי־לחימה בעלות של שקל וחצי, מצליח להסב נזק חמור ליישובים הישראליים ולהפוך שדות פורחים לאדמה חרוכה. אם בתחילה היה מדובר ביוזמות מקומיות של נערים, עכשיו הנשק החדש מופעל באופן שיטתי. יחידות של אנשי חמאס מפריחות עפיפונים ובלונים מעמדות סמוכות לגדר. בניגוד לירי רקטות ולטרור המוכר, כאן ההתמודדות מורכבת יותר. לעיתים המפריחים הם ילדים, וגם אם מדובר בבגירים – שימוש בכוח רב נגד מי שמעיפים צעצוע לכאורה ושגרמו עד כה נזק כלכלי בלבד, יצטייר באופן שלילי בדעת הקהל הבינלאומית וישפיע לרעה על תדמיתה של ישראל.
המשימה החדשה והדחופה הוטלה על היחידות הטכנולוגיות: לתת מענה לעפיפונים ולבלונים באמצעים לא צבאיים, ובתוך זמן קצר. הפתרונות שגובשו מכונים בצה"ל 'שקל וחצי'. אחד מהם הוא רחפן אזרחי פשוט, שעליו הולבשו שדרוגים בעלות של, ובכן, שקל וחצי. חוטי דיג, משקולות וקרסים שחוברו לרחפנים, מאפשרים "לצוד" את העפיפונים הבוערים. המנגנון פשוט להפעלה. במין משחק, שעשוי להזכיר את הדו־קרב בספר 'רודף העפיפונים', מנסים המפעילים ללכוד את העפיפון הבוער, למשוך אותו אל נקודה שבה לא יסב סכנה ולהוריד אותו לקרקע.
אחד ממפתחי הרחפן הזה הוא שרון ארנהיים, מנהל מחלקת רחפנים ורובוטים במפעל התקשוב באט"ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה). בפעמים הראשונות הוא גם הפעיל אותו בעצמו. שרון מסביר לנו: "אם הרחפן תפס עפיפון שעדיין מחובר לצד העזתי, ואז מנסים למשוך לי את הרחפן לרצועה, אני יכול לנתק את העפיפון. הדבר היחיד שנפסיד הוא שקל וחצי של הקרס והחוט".
רחפן נוסף, קטן וזול יחסית, עובד בצורה שונה, ומכוון בעיקר נגד בלוני התבערה: הוא תוקף אותם חזיתית וגורם להם להתפוצץ וליפול. כשמדובר בעפיפונים, הרחפן הקטן מסתבך בהם וגורם להם ליפול. לעיתים הוא נופל יחד איתם, אבל מדובר בכלי עמיד מפני נפילה לגובה, ולרוב הוא שורד. החיסרון בשיטה הזו הוא שלמפעיל הרחפן אין שליטה על הנקודה שבה ייפלו החפצים הבוערים. אבל עדיין הטיפול בהם הופך לקל בהרבה, שכן המפעילים יודעים היכן נפל הבלון או העפיפון, ובמקרה הצורך נשלחים מיד כוחות כיבוי אל המקום.
לינץ' ברחפן
מדי בוקר, בסביבות השעה 11:00 מתחילה לנשוב באזור עזה רוח מערבית מכיוון הים. אז מתחילים גם הבלונים והעפיפונים להישלח לאוויר. את הרחפנים הנגדיים מפעילה קבוצה קטנה של מילואימניקים שנבחרו בתום תהליך מיון. רובם עוסקים באזרחות בתחום הרחפנים כתחביב. שני סוגי הרחפנים שתיארנו הפילו עד כה יותר מ־800 עפיפוני ובלוני תבערה. מדובר אפוא ברחפנים אזרחיים לחלוטין, המשמשים את צה"ל כדי להתמודד עם טרור האש הפלסטיני.
סא"ל עידן בצלאל הוא ראש אגף תקשורת טקטית במחלקת לומ"ר (לוחמה מבוססת רשת), והוא אחראי לפיתוח מערכות התקשורת והניווט של הרחפן. הוא מסביר כי מכיוון שמדובר במערכות אזרחיות לחלוטין, ללא רגישות ביטחונית, אין בעיה של דליפת מידע במקרה שרחפן כזה נופל לידיים עוינות. מנגד, הקושי בהגנה על הרחפנים הללו גדול יותר, לעומת אמצעים צבאיים.
במקרה שרחפן כזה נופל, הבעיה היא בעיקר תודעתית. מחזה של מפגינים פלסטינים אוחזים ברחפן צה"לי, נחשב בקרב אנשי חמאס לתמונת ניצחון. סא"ל עמיחי מגל, ראש תחום כלי טיס בלתי־מאוישים באט"ל, מתאר: "כשרחפן כזה נופל, הם מתייחסים אליו לפעמים כמו אל חיה פצועה. עושים בו לינץ' ממש, תופסים מכל הכיוונים ומפרקים". עלויות הרחפנים אינן גבוהות יחסית, כך שההפסד במקרה של נפילה הוא נסבל. המחירים נעים בין עלות של טלפון חכם פשוט, ועד למחירה של טלוויזיה מתקדמת.
לדברי המפתחים, הרחפנים שפועלים בעוטף עזה מסכלים 80 אחוזים מבלוני התבערה והעפיפונים. אבל כפי שאפשר לראות בשטח, די בעשרים האחוזים הנותרים כדי לגרום נזקים גדולים ולשבש את חייהם של תושבי העוטף. אייל חג'בי, קצין הביטחון, אומר: "הגיעו לנו בלונים ועפיפונים לתוך יישובים ולתוך קיבוצים. האם זה גורם לחשש? כן. האם זה מעלה את רף הלחץ? כן. אותי לא מעניין אם זה 30 אחוזי הצלחה או 90 אחוז – אני עדיין רואה בלונים. יגידו לך 'הגעתי ל־99 אחוז', ואז ייפול בלון אחד על בית. אם לא יבצעו מיגון של 100 אחוז לדבר הזה, אנחנו נמשיך לראות אותו ב־2019 וב־2020, ועוד פעם יישרפו לנו שטחים ודונמים שלמים".
חג'בי מסכים שכיום הצבא עושה כל שביכולתו כדי לטפל בתופעה, אבל לדבריו זה לא היה כך מההתחלה. "התגובה של הצבא הייתה די מגומגמת ומנומנמת, לפחות בשבועות הראשונים. לא העריכו שעפיפון ובלון יסבו נזקים שיגיעו להיקפים כאלה. הם התחילו להעלות הילוך רק אחרי שצעקנו שהשטחים שלנו נשרפים ואין מענה. בסוג הזה של הטרור, ידם של הפלסטינים הייתה על העליונה.
"כשאתה רואה אחרי שלושה חודשים את המראות הלא נעימים ואת החיטה נקצרת לא על ידי קומביין אלא על ידי שריפה – וזה קורה כל יום גם אחרי שלושה חודשים – אז אני חושב שהלך להם. זה לא מה שינצח את המערכה, אבל הולך להם. אם היה פתרון וטיפול מהיר של המערכות הביטחוניות־צבאיות, לפחות חצי ממה שניזוק היה יכול להיחסך. בהתחלה היו לנו המון ריבים עם הצבא, היום יודעים לתת מענה. כשבלון מגיע לקרקע, יש יחידות שמגיעות אליו מהר ומכבות אותו, או שפשוט כבר אין לו מה להדליק. מה שנשרף לא יכול להישרף שוב".
תוך כדי שיחתנו, חג'בי מקבל תמונה שצולמה מכפר־עזה. נראות בה לפחות שבע קבוצות של בלונים צבעוניים ועליהם תמונות וכרזות, עפים מהרצועה לכיוון ישראל. אף שמדובר בנשק המכוון נגד ישראל, חג'בי מתקשה לעצור את ההתפעלות הפשוטה לנוכח המראה: "תראה מה זה, איזה יופי! תראה איזה מדליק זה נראה". רגע אחר כך הוא מוסיף: "אתה מבין? ככה נראים 80 אחוזי הצלחה".
מפקד יחידת מטמו"ן (מבצעים, טכנולוגיה, מחקר ופיתוח וניסויים) באט"ל, אלוף־משנה נדב ליבנה, רואה בסיפוק את התוצאות שאליהן הגיעו ביחידה עד כה. "המשימה הוטלה עלינו בהתראה קצרה מאוד, והאנשים שלנו פיתחו את זה במהירות רבה. היינו בשטח והפעלנו את התוצרים בעצמנו, ואחר כך מסרנו אותם לכוחות בגזרה. כגורם טכנולוגי אנחנו עושים מאמצים ועובדים על מערכות טובות יותר, ואני חושב שבזמן הקרוב יימצאו פתרונות נוספים. בכל יום אנחנו מוסיפים עוד אמצעים טכנולוגיים ומשפרים אמצעים קיימים באוגדה. מה שיעבוד שם מחר, יהיה משופר יותר מהיום. אנחנו לא שוקטים על השמרים ועושים כל הזמן מאמצים, אבל מצב של מאה אחוז כנראה אף פעם לא יהיה".
שוקו ריחני
התוצר המוצלח ביותר של מפתחי הרחפנים הצה"ליים עד כה איננו מכוון לטרור האש אלא לפיזור ההפגנות בסמוך לגדר. מדובר ברחפן גדול יחסית שקוטרו כמטר, המטיל גז מדמיע על המפגינים מהאוויר. גם לפני כן נעשה שימוש באמצעים לירי גז מדמיע, אבל במהלך עימותי הגדר נוצרה בעיה: אותה רוח שמביאה אלינו את העפיפונים, השיבה גם את הגז בחזרה לעבר כוחות צה"ל. בתוך זמן קצר פותח רחפן הנושא עליו מטען של רימוני גז ומשליך אותם בהתאם לכיוון הרוח, לפעמים גם ממערב לקו ההפגנות.
סא"ל מגל מרחיב: "יש אמצעים לירות גז מדמיע, אבל הוא היה חוזר אלינו. היה צריך להגיע יותר לעומק ולירות את זה ממערב למפגינים. הפתרון שהפקנו הוא מהיר, זול ופשוט. המפקדים בשטח אומרים לנו שהוא מופעל בהצלחה מסחררת, ושזה האמצעי הכי יעיל לפיזור. זה נותן תוצאה טובה, ובלי נפגעים". אגב, שמו של הרחפן הוא 'ים של דמעות'. וכך, הלהיט שהכה לפני 15 שנה בחוף ניצנים, בביצוע הזכור של נינט, מכה היום לא רחוק משם, בגבול הרצועה.
מעבר ליעילותו המוכחת בפיזור ההפגנות, השימוש בגז מדמיע לא גורם לנפגעים וחוסך תמונות שמקשות על ישראל בזירה הבינלאומית. נוסף על כך, הוא מאפשר לחשוף מי שהגיעו אל ההפגנה למטרות אחרות, ולא רק כדי להפגין. כאשר הגז מותז, רוב המפגינים מתרחקים. מי שנשאר בכל זאת – סביר שיש לו סיבה ומטרה אחרת שלשמה הגיע.
פיתוח נוסף, המכונה 'שוקו', הוא רחפן "בואש", המהווה למעשה מכת"זית משטרתית מעופפת. הרחפן טעון בשקיות הדומות לשקיות שוקו, ומלאות בחומר המשטרתי המצחין. "גם כאן – הריח לא עובר במצלמה, ואין כאן פגיעה תדמיתית", מרוצה סא"ל מגל.
סרן מ' מיחידת יפת"ח, העוסקת בפיתוח אמצעי לחימה לצה"ל, מספר: "הפיתוח החל בהתראה מאוד קצרה. ביקשו מאיתנו פתרון מהיר. תוך כמה שבועות הגענו ממצב שבו לא היה אפילו רעיון, לפיתוח של אב־טיפוס ששוכפל כמה פעמים. זה קרה מהר מאוד. תוך כדי פיתוח כבר כתבנו את תורת הלחימה והכשרנו את המפעילים".
כדי למנוע הפלה של רחפן מהסוג הזה – שכבר התרחשה פעמיים – פועלים כעת ביחידה שהוא יוכל להטיל את רימוני הגז מגובה רב יותר. לשם כך יש להשהות את רימוני הגז, ולגרום לכך שיפעלו רק עם הגעתם לקרקע.
כאשר אל"מ ליבנה נשאל האם מבחינת היחידה שלו העבודה הושלמה, הוא משיב: "בעיקרון כן, אנחנו כיחידה טכנולוגית השלמנו את התפקיד שלנו. בסיפור של 'ים של דמעות', למשל, זה מענה מספק בהחלט. אבל במקום כמו עולם הבלונים – אין סגירות הרמטית". עם זאת, מפקד מטמו"ן מספר שהיחידה ממשיכה לפעול על פיתוחים חדשים, שישפרו את המצב בדרום כבר בשבועות הקרובים. "אני לא מכיר שום תעשייה בעולם שיודעת לעשות דברים כאלה במהירות כזו", הוא משוכנע. "יש במה להתגאות. לראשונה החטיבה הטכנולוגית לא רק פיתחה טכנולוגיה, אלא גם הפעילה כוח מבצעי ליישום הטכנולוגיה בשטח. מדובר ברחפנים שראיתם, ובעוד אמצעים שאני לא יכול לדבר עליהם".
ומנגד, אייל חג'בי סבור שעם כל הכבוד ללוחמה הטכנולוגית בעפיפונים והבלונים, ויש כבוד, אין להסתפק בה. "לדעתי דין עפיפון כדין קסאם. כך הצבא צריך להתייחס לזה, בטח כשאתה רואה את כל אזור העוטף שרוף. אנחנו מקבלים פה טרור לכל דבר ועניין. היום זה חומר בעירה שמחובר לבלון, מחר זה יכול להיות מטען חבלה. לא צריך לחכות שיקרה אירוע חמור כדי להצדיק את מה שצריך לעשות. רק אם ימותו לנו ארבעה בתוך בית – רק אז יתעוררו?"
ולמרות הכול, קצין הביטחון של שער הנגב מבקש לסיים במסר חיובי: "אנחנו בצמיחה, היישובים שלנו חזקים. אין לנו מדינה אחרת, אף על פי שהיא חרוכה. חשוב להגיד את זה חזק בעיתון. התושבים פה חזקים". 
