הכישלון המקצועי שחוותה בשנה שעברה, שאותה סיימה באופן חריג ללא גביע או אליפות, הוביל את הנהלת מכבי תל־אביב לערוך שינוי דרמטי בסגל השחקנים והצוות המקצועי בעונה הנוכחית. עודד קטש מונה למאמן בפעם השנייה, דיוויד בלאט הגיע כיועץ מקצועי, גיא פניני, אחד מסמלי המועדון בעשורים האחרונים, חזר מגלות בהפועל חולון, סקוטי וילבקין שהנהיג את הקבוצה בארבע השנים האחרונות עבר לפנרבחצ'ה ועשרה שחקנים חדשים הצטרפו. מי שדווקא שרד את הסערה הזו הוא הגארד היהודי־אמריקני של הקבוצה, ג'ון דיברתולומיאו, שהחל את עונתו השישית ברציפות במדי הצהובים.
"היה מאתגר לפתוח עונה עם קבוצה כמעט חדשה, אבל זה גם חלק מהאופי של הכדורסל האירופי, שבו אולי פרט לכמה קבוצות גדולות, יש הרבה מאוד שינויים מעונה לעונה", אומר דיברתולומיאו, המכונה ג'ונדי בפי כול. "אהבתי את השחקנים שהיו איתנו בעונות החולפות ואני עדיין בקשר עם חלק מהם, אבל באימונים הראשונים העונה הייתה תחושה של אוויר נקי, של התחלה חדשה עם חבורה של שחקנים, שאומנם עוד לא הכירה אחד את השני, אבל הייתה נלהבת להתחיל יחד משהו חדש.
"השנים האחרונות מאז משבר הקורונה היו מאוד מורכבות, לא רק במכבי. לפני שפרצה המגפה שיחקנו מצוין ואז הליגה הושבתה. בעונה שלאחר מכן שיחקנו בלי קהל, והקורונה עדיין השפיעה מאוד. התמודדנו עם הרבה קשיים, על המגרש ומחוצה לו, ואהבתי את הרעיון של התחלה חדשה עם הזדמנות לעשות דברים טוב יותר".
"היה לי קשה להתאקלם בישראל ועד עכשיו לא פשוט לי להיות רחוק כל כך מהמשפחה והחברים שלי, אבל ברור שהיום אני כבר מרגיש הרבה יותר בנוח. ישראל היא בית בשבילי וחלק בלתי נפרד מחיי"
דיברתולומיאו הוא גם הקפטן של מכבי כבר קרוב לשש עונות, שווה לזמן שבו אחזו בתפקיד אגדות כמו דורון ג'מצ'י ודריק שארפ ושני רק לנדב הנפלד, עם שמונה עונות. "ארוסתי סתיו ואני צוחקים על זה שכשעברנו לתל־אביב בעונה הראשונה שלי, לא הסכמתי שהיא תקנה חפצים לדירה כי לא ידעתי כמה זמן נישאר שם. הגעתי למכבי אחרי עונה שבה נעשה שינוי גדול בקבוצה. איתי שגב היה היחיד שנשאר מהעונה הקודמת, ולא ידעתי אם הדברים יסתדרו בשבילי", הוא צוחק. "עדיין מדהים ובלתי נתפס שאני קפטן של אחת הקבוצות הגדולות בעולם, קבוצת יורוליג בכירה עם היסטוריה ואוהדים בכל העולם. ברגע שחתמתי קיבלתי גם הכרה בארצות הברית והבנתי אפילו יותר את הכוח הבינלאומי של המותג הזה. זו חוויה מיוחדת ודבר שלא הייתי מעז אפילו לחלום עליו. אני מבין באיזה כבוד ומחויבות מדובר, משתדל למלא את התפקיד שלי בצורה טובה וממש לא לוקח אותו כמובן מאליו".
עד כה הציג דיברתולומיאו (31) עונת שיא אישית, בעיקר במפעל היורוליג. "העונה, בשונה מהעונות הקודמות, אני מקבל דקות באופן קבוע ומתמשך ביורוליג ועושה את המיטב לנצל כל רגע ולעשות הכי טוב שאפשר כדי לקבל עוד. קטש נותן לי הזדמנויות ותחושה שיש לי חלק ותפקיד בקבוצה שלנו. זה עוזר לי גם להרגיש נוח יותר, להאמין במה שאני עושה וביכולת שלי לעזור לקבוצה. להיות שחקן במכבי זה מאוד מאתגר כי אתה חלק מסגל נהדר של שחקנים. כל משחק מישהו אחר מתעלה ואתה תמיד צריך להיות מוכן. הגיעו השנה הרבה כישרונות והמשחק לצידם הופך את העבודה שלי לקלה יותר והצלחת הקבוצה גורמות לכולנו להיראות טוב יותר".
ההישג המרכזי של הצהובים עד כה הוא הבטחת מקום בפלייאוף היורוליג, בשמונה הגדולות של אירופה. "המטרה שלנו העונה הייתה לסיים בין שמונה הראשונות ביורוליג ואני מאוד גאה שעמדנו בה. העבודה שלנו עדיין לא נגמרה, בערב יום העצמאות נתחיל בצרפת את סדרת הפלייאוף שלנו מול מונאקו, היא קבוצה טובה מאוד והמפגש איתה הולך להיות קשוח. אני בהחלט מאמין שיש לנו סיכוי להעפיל לפיינל פור, אבל כרגע צריך לעבוד קשה בשביל זה".
ההגעה של מכבי למקום החמישי ביורוליג לא מובנת מאליה באחת העונות הצמודות והקשות של המפעל. במיוחד אחרי פתיחת עונה מגומגמת, שהתבטאה בחוסר יציבות וסדרת הפסדים במשחקי חוץ, כולל הפסד להפועל ירושלים בארנה בגמר הגביע. "בכל קבוצה גדולה יש תמיד לחץ כי מצפים לתוצאות במהירות האפשרית, אבל אני חושב שההנהלה שלנו הבינה היטב שמדובר בתהליך ושדברים לוקחים זמן, אף שקשה להישאר עם הראש למעלה כשאתה במסע של משחקי חוץ והפסד רודף הפסד. לא משנה מה קרה לנו ערב קודם לכן, הגענו בכל יום לאימון והמשכנו לעבוד קשה כדי להשתפר. אף אחד לא זוכה באליפות בתחילת השנה ואי אפשר לשפוט עונה מאוגוסט ועד דצמבר. אני שמח שבחודשים האחרונים הדברים נראים טוב יותר על המגרש, וזו תחושה מצוינת להציג יכולת כזו לקראת השלבים המכריעים של העונה".
וייד בולדווין ולורנזו בראון, שניים מהרכזים הטובים באירופה כיום, הפכו במהלך עונת הבכורה שלהם במועדון לברומטר של הקבוצה. "זה מיוחד לראות שחקנים שבעונה הראשונה שלהם בקבוצה הופכים למנהיגים שלה, כל אחד בדרכו ובאופי המיוחד שלו. הם לוקחים הרבה אחריות על עצמם וגם בתקופות הקשות שעברנו, הם היו הראשונים שדיברו ועודדו, מה שהשפיע לטובה על חדר ההלבשה שלנו. זה פשוט מדהים לשחק לצידם. הם מייצרים המון הזדמנויות לשחקנים שלידם, מושכים הרבה תשומת לב מהיריבה וכשהם משחקים היטב, הכול זורם הרבה יותר טוב. הם אחת הסיבות המרכזיות להתקדמות שלנו ושניהם משפיעים על העונה הטובה שעוברת עליי".
רגע קשה עבר על הצהובים באמצע פברואר, אז הפסידה הקבוצה בגמר גביע המדינה להפועל ירושלים, בערב שסימן בדיעבד דווקא את תחילת התקופה החיובית של הקבוצה. "לעולם לא אוכל להגיד שהפסד הוא דבר טוב, אבל אם אפשר לקחת משהו חיובי מהערב הזה, הרי שזו הדרך שבה הגבנו לכישלון הזה. מאז הצלחנו לדחוף את עצמנו אפילו יותר, המשכנו להשתפר והלכנו לכיוון החיובי", הוא אומר. "הזכייה בגביע הייתה אחת המטרות שלנו ולקחתי קשה את ההפסד, אבל ירושלים הייתה טובה מאיתנו באותו ערב וצריך לתת להם קרדיט".
"עדיין מדהים אותי שאני קפטן של אחת הקבוצות הגדולות בעולם, קבוצת יורוליג בכירה עם היסטוריה ואוהדים בכל העולם. ברגע שחתמתי, קיבלתי הכרה בארצות הברית והבנתי אפילו יותר את הכוח הבינלאומי של המותג"
לאן מכבי יכולה להגיע העונה?
"עדיין לא השגנו את המטרות שלנו, אבל אנחנו שמחים שהצלחנו להציב את עצמנו במקום שרצינו להיות בו, מקום שנותן את האופציה להגיע לאן שאנחנו שואפים. לוח הזמנים שלנו צפוף והמטרה היא להתרכז בכל משחק לגופו. כל אחת משמונה הקבוצות ברבע גמר היורוליג חזקות, אז לא משנה מול מי נשחק עומד לפנינו אתגר לא פשוט, אבל אני מרגיש שיש לנו יכולת להתמודד עם כל קבוצה. אנחנו משחקים כדורסל טוב ואני מקווה שנמשיך ככה".
יש הבדל גדול בין ג'ונדי הלוחם האגרסיבי על המגרש לאדם הרגוע והביישן שמחוצה לו.
"זה לא משהו שאני מנסה לעשות ואני לא יודע איך להסביר את זה. תמיד על המגרש שיחקתי בצורה כזו וכשאני לא על המגרש ולא עטוף באדרנלין, אז אני מניח שאני אדם שונה".
דיברתולומיאו נולד ביוני 1991 בקווינס שבניו־יורק, לאב ממוצא איטלקי ולאם יהודייה ממוצא רוסי, ויחד איתם עבר למדינת קונטיקט. היום הוא גר בכרם התימנים בתל־אביב, עם ארוסתו סתיו. "הייתי ילד מאוד אקטיבי. ספורט היה התחביב היחיד שלי בגילים האלה. רציתי לעשות הכול ולא לחיות בתחושה שאני מפספס משהו שחברים שלי עושים. זה בטח עצבן את ההורים שלי", הוא צוחק. "בכל קיץ השתתפתי במחנות ספורט, אהבתי כדורגל ונתתי הזדמנות לבייסבול אבל המשחק היה איטי בשבילי ובלַקרוֹס (ספורט קבוצתי שנפוץ בעיקר באמריקה הצפונית) לא אהבתי לחטוף מכות. במקביל שיחקתי כדורסל שהפך בתיכון לעיסוק המרכזי שלי".
סיפורו של ג'ונדי יוצא דופן משום שלאורך השנים הוא לא חשב לרגע להפוך למקצוען. בגילים הצעירים הוא לא הפגין יכולת מיוחדת, מבחינה פיזית הוא התפתח לאט וכשהגיע הזמן לבחור קולג', לא זרמו אליו הצעות למלגת כדורסל. הוא בחר בסוף במכללת רוצ'סטר, שם למד תואר במנהל עסקים ובמקביל הצטרף לקבוצת הכדורסל, המשחקת בדיוויז'ן השלישי בליגת המכללות האמריקנית.
"אני חושב שבגיל צעיר צריך בעיקר ליהנות ממה שאתה עושה, לחוות מספר ענפים שונים ולמצוא איפה התשוקה שלך. מעולם לא הרגשתי שכדורסל הוא כמו עבודה, זה מה שנהניתי ומה שרציתי לעשות. גם כשהצטרפתי לקולג' מבחינתי המחשבה הייתה שיהיה כיף לשחק עם החברים הכי טובים שלי, ועד היום אנחנו מדברים בינינו על החשיבות בלהיות פשוט נוכח במה שאתה עושה, להפיק מזה את המקסימום ולהודות על מה שקורה.
"העובדה שלא תכננתי להפוך למקצוען לא אומרת שלא התייחסתי לדברים ברצינות. לא חושב שהסיפור שלי כזה יוצא דופן, תמיד ניסיתי להשתפר, להקשיב ולהיות אדם טוב יותר. לשמחתי גם היה לי מזל, וכשההזדמנות הגיעה הייתי מוכן מספיק בשביל לקחת אותה בשתי ידיים. זה לימד אותי שאפשר ללמוד מכל מאמן או כל שחקן ששיחקתי לצידו, וגם אחרי עשור בתור מקצוען אני ממשיך לשכלל את הדרך שבה אני עובד ומתאמן".
בארבע העונות במכללה הגיע ג'ונדי למקום השני שלה אי־פעם בנקודות עם 1,779, ושלישי באסיסטים (533) וריבאונדים (221). הוא נחשב לשחקן חרוץ, מחויב עם אתיקת עבודה מרשימה שהובילה אותו בשנה האחרונה בקולג' לזכות בתואר יוקרתי של שחקן העונה בליגת המכללות השלישית. "השנה הזו גרמה לי להבין שיש לי סיכוי לשחק מעבר לים, מה שלפני כן היה רק בגדר חלום. הייתי בוגר קולג' שעדיין לא סגור על עצמו באיזה תחום ארצה לעסוק בחיים, ולנדוד קצת בעולם, להכיר מדינות חדשות ולנסות לשחק כדורסל עוד עונה או שתיים, נשמע לי כמו רעיון טוב".
התחנה הראשונה של דיברתולומיאו הייתה בספרד, שם חתם בסרגוסה מהליגה הבכירה, שהשאילה אותו מיד לפאלמה אייר אירופה, מהליגה השלישית. הוא הבריק בעונת הבכורה שלו וסייע לקבוצה לעלות לליגה השנייה לראשונה בתולדותיה. כעבור עונה מוצלחת נוספת קיבל הצעה ממכבי חיפה.
"האמת היא שחששתי להגיע לישראל בגלל מה שראיתי בטלוויזיה, אפילו שחברים שלי סיפרו לי שזה מקום מדהים", הוא אומר. "אבא שלי הגיע איתי כי פחדתי לנסוע לבד, אבל כשראיתי שחיפה היא קבוצה מקצוענית ושמדובר בצעד גדול קדימה, החלטתי שאני רוצה לנסות".
ג'ונדי שיחק שנתיים בהצלחה במדי חיפה, ובסיום עונת 2017 זכה בתואר השחקן המצטיין של הליגה. זה הוביל אותו לחוזה הראשון שלו במכבי תל־אביב, שבחנה אותו כשהגיע לארץ אך בחרה תחילה לוותר על שירותיו. "היה לי קשה להתאקלם בישראל ועד עכשיו לא פשוט לי להיות רחוק כל כך מהמשפחה והחברים שלי, אבל ברור שהיום אני כבר מרגיש הרבה יותר בנוח. ישראל היא בית בשבילי וחלק בלתי נפרד מחיי, עד כדי כך שקשה לי לדמיין את עצמי במקום אחר. אני אוהב לחיות בתל־אביב, מכיר את השכנים שלי, יודע לאן אני נוסע וזו תחושה בטוחה ונעימה".
מה הסיכוי שתישאר בארץ אחרי שתפרוש?
"זה נושא שבכל פעם שאני מעלה על השולחן אני מרגיש שסתיו פחות רוצה לדבר עליו כרגע, אבל ברור שישראל תמיד תהיה חלק מהחיים שלנו, למרות שקשה לי עדיין לדעת מה יקרה אחרי שהקריירה תסתיים ולאן החיים יובילו אותנו בעתיד".
איך מתקדמים לימודי העברית שלך?
"התחלתי ללמוד באולפן לפני הקורונה אבל אז השיעורים עברו לזום וממש שנאתי את זה. הבעיה היא שכולם כאן מדברים אנגלית, וגם כשאני מנסה לדבר עם סתיו, לשנינו יש סבלנות קצרה מדי ואז פשוט חוזרים שוב לאנגלית".
המספרים שלו העונה הובילו את הצהובים להעניק לו חוזה חדש לשנתיים נוספות. "נוח לי ואני אוהב להיות פה, הקשר עם ישראל, עם מכבי ועם האוהדים, זה לא דבר שקורה בכל מקום. אני ממשיך להתקדם מקצועית ומרגיש בר־מזל וזכות גדולה להיות חלק ממכבי. אני יודע שהכדורסל זה גם עסק, בכל שנה פורצים קדימה הרבה כישרונות מקומיים ואני שמח שאמשיך את המסע המדהים הזה".
בקיץ החולף חווה דיברתולומיאו אכזבה מקצועית במדי נבחרת ישראל, שאליה זומן כחלק מהסגל המורחב לקראת ההכנות לאליפות אירופה שהתקיימה בקיץ ועבורה גם דחה את מסיבת האירוסין שלו בארה"ב. אבל לאחר חודשיים שבהם זכה לקרדיט מועט במשחקי ההכנה מהצוות המקצועי בראשות גיא גודס, ביקש להשתחרר בסמוך לפתיחת האליפות ונענה בחיוב. "בתור כדורסלן ואדם תחרותי זה היה מרגיז ומאכזב. זו הייתה הזדמנות מיוחדת וחד־פעמית להיות חלק מהנבחרת ולשחק במעמד כזה וציפיתי להיות חלק, אבל מהרגע שהגעתי למחנה האימון הרגשתי שאין לי מקום או תפקיד בקבוצה. כשהחליטו לא לשבץ אותי למשחקים קיבלתי את זה. זה עסק תחרותי והצוות המקצועי בחר את מי שהוא חשב שיעזור לו לנצח".
על מה אתה חולם?
"אני מרגיש שאני חי את החלום שלי. אני מתפרנס מכדורסל, חי בתל־אביב ועושה משהו שעושה אותי שמח ובסיטואציה שלא האמנתי שאהיה חלק ממנה. אני שואף להישאר חלק מהענף גם בעתיד, אולי כמפתח כישרונות, אולי בתפקיד אחר, לא באמת אדע עד שאנסה אבל מה שבטוח זה שאני אוהב את כל סגנון החיים סביב הכדורסל".
שתף אותנו בדרך המיוחדת שבה אתה פותח כל יום.
"אימצתי שיטה שדוגלת בכך שאת השעה הראשונה ביום אתה מעניק לעצמך, עם עשרים דקות של יוגה, עשר דקות של מדיטציה, עשר דקות של כתיבת מחשבות במחברת ועשרים דקות של קריאה או למידה כלשהי. זו שיטה שמתאימה לי כי אני אוהב לקום מוקדם, להיות רחוק מהטלפון וגם אם אחרי אני רק הולך לאימון, אני כבר מרגיש שעשיתי משהו אותו היום".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני מדבר איתך כרגע במהלך יום יפה אחרי שחזרתי מחוף הים, מבחינה מקצועית אנחנו במצב טוב, החתונה שלנו תתקיים בקיץ אז יש הרבה למה לצפות. מצד שני, אני לא חושב שחמש זו בכלל אופציה, כי תמיד יש לחץ, אם זה לקראת הפלייאוף או עניינים אישיים ויש תמיד משהו שמשאיר אותך טיפה נמוך יותר. אני בארבע".
