מתוך כלל התשתיות שמלוות את מדינת ישראל מאז הקמתה, אלה שעברו את המהפך הגדול ביותר מצויות כנראה במשרד התקשורת. במשרד התחבורה ממשיכים לסלול כבישים ולתכנן מסלולי אוטובוסים ורכבות כמו בימי קום המדינה; משרד החינוך עדיין מעסיק את כל המורים, שעדיין עובדים בכיתות עם לוח מחיק – אבל המשרד שבעבר נקרא "משרד הדואר" ועסק גם בטלגרף ומברקים, פורס היום סיבים אופטיים ואנטנות סלולריות מהדור החמישי, ועוסק ברגולציה על רשתות חברתיות באינטרנט.
אחרי עשר שנים שבהן המשרד דשדש, שלוש השנים האחרונות התאפיינו בשורה של מהפכות: ביטול הפיצול בין ספק ותשתית בתחום האינטרנט, פריסת סיבים אופטיים בקצב מהיר, הפרטה מלאה של דואר ישראל, הפחתת רגולציה בכל תחומי העיסוק של המשרד ועוד. מי שניצחה על כל השינויים הללו היא מנכ"לית המשרד, לירן אבישר בן־חורין. היא מונתה לתפקיד ביוני 2020 בידי שר התקשורת דאז יועז הנדל. רוב תקופת כהונתה היא עבדה לצידו, אבל בעקבות המהפכים הפוליטיים היא שירתה פרקי זמן קצרים גם תחת בני גנץ ואיתן גינזבורג, ומאז הקמת הממשלה הנוכחית עבדה עם השר שלמה קרעי. לפני כמה שבועות הודיעה על סיום תפקידה.
"ישראל היא היום מדינה מתקדמת גם בקנה מידה בינלאומי בתשתיות התקשורת", אומרת לנו השבוע אבישר בן־חורין, בראיון פרישה. "עשינו שדרוג תשתיות שהוא אחד הגדולים בהיסטוריה של שוק התקשורת הישראלי, אם לא הגדול שבהם, ובלוח זמנים קצר ביותר. יותר מ־40 אחוזים ממשקי הבית כבר מחוברים לאינטרנט בסיב אופטי, קרוב ל־75 אחוזים נגישים לסיבים ברגע זה, ול־99.5 אחוזים ממשקי הבית יש חברה שאחראית לפרוס אותם בלוח זמנים קבוע. בסוף 2024 נהיה בין עשר המדינות עם האינטרנט המהיר בעולם. זה תחום שישראל לא יכולה להיות בו רק בסדר, היא חייבת להצטיין. היתרונות היחסיים שלנו ברמה הכלכלית, עם כל עולם ההייטק והחדשנות הטכנולוגית, יושבים על תשתיות תקשורת, ולכן הן צריכות לקבל תשומת לב אדירה ועידוד השקעות".
"צריך לקבל חבילות ומכתבים, אבל למה דרך חברה ממשלתית? הבנו שהפרטה היא הפתרון. משקיע יעיל יחליט כמה עובדים צריך בשביל להפעיל את האופרציה הזאת"
ובכל זאת, ההתקדמות לאינטרנט מהיר על סיבים אופטיים הייתה תקועה במשך עשור.
"זה היה תקוע סביב אירועי תיק 4000 (חקירת ראש הממשלה נתניהו בפרשת בזק־וואלה; ר"מ). לא רצו לעסוק בבזק. המדינה דרשה מבזק, שהיא חברה פרטית, לפרוס סיבים בכל פינה במדינת ישראל, מדן ועד אילת, ובלוח זמנים שהרגולטור קובע. בזק אמרה שאין לזה הצדקה כלכלית. אם מרגע שהיא פורסת סיבים לבית אחד היא חייבת לפרוס סיבים לכל מדינת ישראל –היא מכניסה את עצמה להפסדים. כפתרון לסוגיה הבאנו מתווה שבו בזק בחרה בעצמה את האזורים שהיא רוצה לפרוס בהם סיבים, ועבור שאר האזורים הקמנו קרן שכל חברות האינטרנט הכניסו אליה חצי אחוז מהכנסותיהן, והיא סבסדה את פריסת הסיבים באזורים לא כדאיים כלכלית. האזורים האלה העסיקו אותנו כמשרד, ואת השר הנדל באופן אישי. בתל־אביב יש שלוש חברות גדולות שיפרסו סיבים, אבל יש אזורים שזה לא יקרה בלי תמריץ ממשלתי".
באילו אזורים בזק לא בחרה והיו זקוקים לסבסוד?
"למשל יישובים של אוכלוסייה חרדית, שלכאורה הביקוש שם לאינטרנט נמוך; יישובים של האוכלוסייה הערבית, בגלל אתגרים של משילות, ריחוק וגם של פיראטים שפועלים שם, והחשש שחברה תפרוס תשתית ומישהו ירכב עליה; וכמובן הפריפריה העמוקה, שם יש בעיות גיאוגרפיות מורכבות, ומסובך ויקר יותר להגיע לשם עם חשמל ותשתיות.
"לאזורים שאינם כדאיים כלכלית נותנים תמרוץ ממשלתי, זאת לא מילה גסה. אנחנו אמרנו – הריבון אחראי שכל אזרח בכל מקום יקבל את התשתית המתקדמת. בהרבה מקרים יש בתים בפריפריה שמקבלים סיבים עוד לפני המרכז, כולל רמת הגולן ובקעת הירדן. יהודה ושומרון קרובים היום לפריסה של מאה אחוז. האוכלוסייה החרדית כבר קרובה לפריסה מלאה, ולמרות החששות שלנו הם נבחרו כבר במכרז הראשון על ידי ספק אחד, אינטרנט רימון, שהייתה לו סינרגיה עסקית. השאלה של חיבור הפריפריה הישראלית לתשתיות תקשורת מתקדמות היא עניין כלכלי ממדרגה ראשונה. לבנות רכבת מהפריפריה למרכז לוקח הרבה מאוד זמן, אבל בעולם של תעסוקה מרחוק, אינטרנט מהיר הוא הרכבת הכי מהירה בין הפריפריה למרכז".
רמזורים חכמים
תשתיות הסלולר לא מתקדמות באותו קצב.
"הייתה התקדמות משמעותית בעניין הזה בשנים האחרונות, אבל זה עדיין לא המקום שישראל צריכה להיות בו. להערכתי, המיקוד בשנים הקרובות במשרד התקשורת יהיה בשוק הסלולר. את המהלך הראשון עשינו – הקצינו תדרי דור 5, הוצאנו שני מכרזים של דור 5, תמרצנו פריסה. קבענו למשל שפריסה של אנטנה על גג עד 6 מטר לא צריכה היתר בנייה. היום ראשי רשויות נמצאים בין הפטיש לסדן. חצי מהאוכלוסייה חוששת מפריסה סלולרית ולא רוצים אנטנה ליד הבית, והחצי השני מתלונן שאין לו קליטה. אז היום הם לא צריכים לתת היתרים, וזה מוציא אותם מהתמונה מול הציבור. האמת היא שככל שהאנטנה קרובה יותר, הקרינה שנפלטת מהמכשיר דווקא נמוכה יותר".
מה המשמעות של הדור החמישי בסלולר?
"הרשת הקיימת לא נותנת מענה מספק לביקוש הקיים. הביקוש למידע גדל בקצב של 40 אחוז בכל שנה. אז גם אם התקדמנו, השאלה היא תמיד אם קצב ההתקדמות עומד בביקוש. חלק מהרשת שלנו סתום, רואים את זה באזורים עמוסים. המחירים בשוק הסלולר הישראלי הם מהנמוכים בעולם. יש תחרות אגרסיבית מאוד בשוק הזה, ויש לזה מחיר באיכות התשתית שאנחנו מקבלים, כי לא משקיעים בתשתיות מתקדמות.
"רשת מתקדמת הכרחית לפיתוח הטכנולוגיות הבאות. אם ישראל לא תיערך בשנתיים־שלוש הקרובות לפריסה מסיבית של תשתיות טכנולוגיות בדור החמישי, היא תאבד את המומנטום. ישראל יכולה להיות קטר של יישומי הדור החמישי. לא מן הנמנע שהקילר אפליקיישן הבא ייוולד פה, זה היתרון שלנו. טכנולוגיית הדור החמישי היא כלכלה של מיליארדים שאנחנו עוד לא רואים, אבל כולם רצים לשם: יישומים כמו רמזורים חכמים, שיזהו מתי להחליף לירוק ולא רק בזמנים מתוכנתים מראש, וידעו גם לייצר רצף רמזורים לפי הצורך; אפשר להבין מה המשמעות הכלכלית והחברתית של פתיחת פקקים. זה יישומים בבתי חולים, בתעדוף מכשירים ושיפור יכולות אבחון. זה יישומים לזיהוי מיידי של שריפות, לזיהוי טביעה בים ושליחת התרעה לסוכת המציל. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחכות לטכנולוגיה ורק אז להתחיל פריסה, היא חייבת להקדים אותה. יש פה שחקנים טכנולוגיים מתקדמים, ולא יכול להיות שהטכנולוגיה תחכה לתשתית. זה אם כל התקלות".
"חיבור הפריפריה לתשתיות תקשורת מתקדמות היא עניין כלכלי ממדרגה ראשונה. יש מקומות בפריפריה שמקבלים סיבים עוד לפני המרכז, כולל בגולן ובבקעה. ביו"ש קרובים לפריסה מלאה"
אז מה צריך לעשות?
"המדינה צריכה למצוא מודל תמרוץ חכם לפריסה של רשת דור 5. לא רק בגלל עתיד הטכנולוגיה, אלא גם כי הרשת בישראל הולכת ונסתמת בקצב אדיר ולא מספקת גם את הצרכים הבסיסיים. אני רוצה שכשאת נוסעת ברכבת תוכלי לעשות שיחת זום כל הדרך. במסגרת המודל הזה צריך להסתכל גם על אגרות התדרים שהחברות משלמות למדינה, שהן מהגבוהות בעולם".
"יש צורך בשידור ציבורי"
אחד הנושאים שהעסיקו את הממשלה הנוכחית הוא תאגיד השידור הציבורי. פעמיים ניסה שר התקשורת קרעי לחולל שם רפורמה, ופעמיים נסוג. הרפורמה השלישית שהציג הייתה מרוככת יותר. האיומים בהפרטה, סגירה או קיצוץ ניכר, הסתיימו בתוכנית לפינוי תדרים מתחנות הרדיו של התאגיד לטובת תחנות מסחריות ארציות.
משרד התקשורת מחזיק בשני כובעים: בכובע אחד הוא רגולטור של התשתיות, התדרים והטכנולוגיה, ובתחום הזה התמקדה אבישר בן־חורין; בכובעו השני, הוא רגולטור של השידורים ומפקח על תוכניהם. מטבע הדברים, התפקיד השני הרבה יותר פוליטי ומעורר מחלוקות. בעוד קודמו בתפקיד, הנדל, שם דגש על נושא התשתיות, השר קרעי מתעניין יותר בתוכן השידורים, בגיוון ובהטיה פוליטית של הערוצים הקיימים.
"ברור שדרושה רפורמה ברגולציה על השידורים", סבורה אבישר בן־חורין. "יש היום שני רגולטורים – מועצת הכבלים והלוויין, ומועצת הרשות השנייה. אין מחלוקת שהיום אין מקום להבחנה הזאת, שנעשתה על בסיס טכנולוגיות שעוברות מן העולם. ב־2026 מועצת הכבלים והלוויין עתידה להישאר בלי מפוקחים, כי כולם עוברים לשידורים על גבי האינטרנט. המודל הזה כבר לא רלוונטי, ובכלל צריך לצמצם משמעותית את הרגולציה הקיימת, שמכבידה ומקשה על כניסת שחקנים חדשים.
"בעיניי יש הצדקה לרגולציה בשתי זירות. אחת בעולם התכנים, שצריכה להיות בזהירות יתרה ובשוליים: הסתה לאלימות, פגיעה בילדים, פגיעה בביטחון הציבור – זו הרגולציה היחידה שצריך להשאיר בעולמות התוכן. ההיבט השני של רגולציה צריך להיות בשימור תחרות, שלא נמצא את עצמנו עם ערוץ אחד ועם קול אחד. אבל אני לא רוצה מעורבות ממשלתית פוליטית ברגולציה הזו. אני מציעה רגולטור עצמאי ככל האפשר, ולא ששרים – לא משנה באיזו ממשלה – יעסקו בעריכת תוכן. אני לא מאמינה שנכון ששר, ובאמת לא משנה מי הוא, יחליט למשל אם נכון שגופי תקשורת יתמזגו. אם יש רגולציה אז צריך להיות רגולטור, והוא צריך להיות עצמאי".
את אומרת את זה כי כרגע הכיוון הוא להשאיר את הסמכות אצל השר?
"אני לא חושבת שהשר הכריע בזה. אפשר לקיים על זה דיון ענייני. אני אומרת את עמדתי ובסוף השר מחליט".
אם כבר מדברים על תשתיות מקום המדינה, אנחנו עדיין עם טלוויזיה ורדיו בבעלות ממשלתית. במאה ה־21, עם כל הטכנולוגיות וספקיות התוכן הגלובליות, יש מקום לשידור ציבורי במימון של הממשלה?
"היה משהו באופן שבו התחלפו הממשלות שהיה מאוד אגרסיבי ומאוד הקשה לקיים דיונים ענייניים. שיחה על התאגיד התחברה לדיונים על הרפורמה המשפטית. האם צריך שידור ציבורי ב־2023? האם השידור הציבורי היום מממש את תכליתו? אלה שאלות לגיטימיות שמותר וצריך לשאול. עמדתי היא שיש מקום לשידור ציבורי. בכל העולם יש שידור ציבורי. הרעיון מאחורי שידור ציבורי הוא לייצר תכנים בעלי ערך לתרבות, למורשת, להיסטוריה, לשפה, ליהדות, שאינם תלויים בבעלי הון. ריאליטי נותן תשואה גבוהה יותר, אבל אני רוצה שייצרו תוכני מורשת גם אם זה יותר יקר וגם אם יש פחות צופים".
את הולכת למקום הקל של סדרות איכות ותוכן מקומי. אבל אף אחד לא תוקף את התאגיד על "טהרן" ו"מנאייכ" אלא על חטיבת החדשות.
"ההצדקה השנייה לשידור ציבורי היא תחקירים וחדשות שאינן תלויות בבעלי הון. האם התאגיד מממש את תכליותיו בצורה המיטבית גם בעולם החדשות? צריך לשאול את זה, אבל לא בטוח שהפתרון האופטימלי הוא שבמדינת ישראל לא יהיה תאגיד. תסתכלו על רשות השידור, איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו. היינו בעולם לא יעיל, מסואב, של מינויים פוליטיים, ואני חושבת שהתאגיד עשה דרך מדהימה".
את יכולה להבין אנשים שטוענים שהשידור לא מביא לידי ביטוי חלק גדול מהציבור או שהוא מוטה פוליטית, ושהוא ממומן מכספי המיסים?
"אני מבינה כאב של מי שאומר 'אני פותח טלוויזיה ולא מוצא את עצמי, לא שומע את הקול שלי'. עמדתי הסובייקטיבית היא לא ממש דרך מבוססת לקביעת מדיניות, וכך גם לא עמדתו של שר בממשלה זו או אחרת. בשאלה רגישה כזאת, המשרד צריך להציע פתרונות ברמת מדיניות להורדת חסמי הכניסה ולהגדלת התחרות והפלורליזם. אני רוצה שציבור שיש לו כאב כזה ימצא את עצמו. סגירת מערכת חדשות בוודאי לא מקדמת את התחרות בזירה הזאת. מעבר לזה, בניתוח שוק הרעיונות זו טעות להתעלם מהזירה הדיגיטלית. האודיו־ויזואל המסורתי כבר מזמן אינו חזות הכול, בלשון המעטה. הישראלים צורכים את רוב החדשות והאקטואליה בנייד, באפליקציות ובאתרים – ושם החסמים נמוכים משמעותית".
פיקוח על הרשתות החברתיות
מנכ"לית משרד התקשורת היוצאת עמדה בראש הוועדה לבחינת אסדרת פעילותן של הרשתות החברתיות, שהמליצה להטיל עליהן הגבלות. "יש אתגר גדול בעולם הפלטפורמות החברתיות", היא מסבירה. "יש פחד לגעת בזירה הזאת. הכוח של הרשתות הוא שהן נותנות במה למושתקים, למי שלא הצליח להגיע לערוצים המרכזיים. בגלל זה יש רגישות גבוהה ומוצדקת לאפשר חופש ביטוי ברשתות. ואחרי שאמרתי את זה, היום רוב האנשים צורכים את החדשות מהמכשיר הזה, והילדים שלנו חשופים לו מגיל אפס. בעולמות השידורים יש רגולציה. היא צריכה להיות מינימלית, אבל יש. לא כל דבר אפשר להגיד בשידור.
"גם בפלטפורמות הדיגיטליות יש אחריות עריכתית ושליטה בתוכן, עובדה שהם משעים וסוגרים חשבונות, ויודעים לקדם תכנים שהם רוצים. אז התפיסה שלנו היא שאפשר לדרוש מהם להיות אחראים לתוכן קיצוני. במקום שבו הפלטפורמה יודעת או יוּדעה על שיח קיצוני שמסכן את הציבור, היא תידרש להפסיק אותו, ואם לא – היא תיחשב אחראית. לא כל דבר נחשב שיח מסכן ציבור; יש רשימה סגורה של עבירות חמורות כמו פדופיליה, הסתה לאלימות וכדומה. הנחת היסוד היא שבסוף לפלטפורמה חברתית יש מאפיינים של גוף דו־מהותי, כי היא בעצם פועלת כמו גוף תקשורתי. לכן המדינה צריכה להיכנס לזירה הזאת בכלים רגולטוריים, מאוד מדודים. באיחוד האירופי הכניסו דירקטיבה הרבה יותר אגרסיבית בנושא הזה, הוועדה שלנו הייתה מאוד שמרנית".
אם מדברים על שינוי סדרי בראשית ועל שדרוג תשתיות מקום המדינה, אי אפשר להתעלם מהצעד הענקי שנעשה במשרד בתקופתך – הפרטת הדואר.
"חברת הדואר סבלה מכל החולאים שכל חברה ממשלתית סובלת מהם – חוסר יעילות, ריבוי עובדים, קושי להשתנות בקצב מהיר ולעשות שינויים בהעסקת עובדים לפי הצורך. בזמן ששליחים רצים עם חבילות ועם דואר רשום ברחבי הארץ, בדואר היה קשה לייצר תנאי העסקה מקבילים. היה לחברה קושי להשתנות טכנולוגית ולהתאים את עצמה, והייתה רגולציה עודפת של משרד התקשורת שהקשתה עליה להשתנות. היא הייתה צריכה לחלק בכל יום דואר בקצוות הארץ, ולהוציא כל יום משאיות כמעט ריקות. שירותי הדואר בכל העולם הולכים ויורדים, אבל אנחנו נשארים עם אותו היקף סניפים, שחלקם ריקים, והציבור משלם על זה. תוכניות ההבראה שהוצעו עולות מאות מיליונים, והגיע הזמן לשים סוף לפלסטרים.
"אז כן, צריך לקבל חבילות ומכתבים, אבל למה זה חייב להיות חברה ממשלתית? הבנו שהפרטה היא הפתרון האמיתי. משקיע יעיל יחליט כמה עובדים צריך בשביל להפעיל את האופרציה הזאת בתנאים הרגולטוריים החדשים. הרבה פעמים לא רואים את זה כשזה מקופת המדינה, אבל בסוף מי משלם על זה? אנחנו.
"הגיע הזמן להיפרד מהדואר כמו שהכרנו אותו. כולם משתמשים במכשיר הסלולרי לכל דבר וגם לשירותים בנקאיים, עכשיו צריך לעבור לשימוש במכשיר גם בשירותי דואר. זה יותר פשוט, פחות מתסכל, ובלי תור. רוב האנשים משתמשים בדואר בעיקר לקבלת חבילות ואותן אפשר לקבל בכל פיצוצייה, בלוקרים, וגם הביתה".
שליחות ציבורית מהבית
לירן אבישר בן־חורין (46) גדלה במגדל־העמק, למשפחה בעלת תודעה ציונית עמוקה. אביה עלה ממרוקו בגיל 11 במסגרת עליית הנוער, והיה פעיל בתנועת בית"ר. מגדל־העמק קלטה אליה במשך השנים עוד ועוד גלי עלייה, והוריה עסקו רבות בליווי ובקליטת העולים. היא עצמה עסקה בעלייה הן כשליחה של הסוכנות בארה"ב, הן כמנהלת פרויקט "מסע" לעידוד שהות של צעירים יהודים בישראל. בהמשך שימשה יועצת למנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, וראש מטה מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר; בתפקיד זה ליוותה רפורמות כלכליות, גם בשוק התקשורת. היא נשואה לאיתי בן־חורין, יועץ תקשורת ומבעלי משרד בן־חורין־אלכסנדרוביץ, ואם לשניים.
כל הקריירה שלך בשירות הציבורי. מאיפה זה מגיע?
"השירות הציבורי הוא בנפשי, ואני חושבת שזה חלק ממה שאתה גדל עליו. גדלתי בבית שהיה בו שיח ציבורי ופוליטי ער, ותחושת ייעוד גדולה. אבא שלי מבחינתו עלה לארץ בשביל להקים את המדינה. החוויה שלי בילדות הייתה שזאת המשימה שלנו, ושבשביל לייצר חוסן למדינת ישראל צריך לקלוט עולים. לאבא שלי הייתה תחושה שהאוויר הציוני מחליף את הצורך בשמירת מצוות, והוא הוריד את הכיפה מהר. היום בהסתכלות לאחור אני חושבת שזה לא נכון. איבדנו חלק מהנכסים שלנו בארון הספרים היהודי, ובכלל בזיקתנו לשיח היהודי. אבל זו הייתה התחושה שלו, שפה כולם יהודים ופה אין צורך במאמץ הזה.
"אחרי שסיימתי לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטת תל־אביב, הייתי צריכה לקבל החלטה לאן אני הולכת – להיות עורכת דין בשוק הפרטי, או משפטנית בשירות המדינה. אימא שלי רצתה שאלך לשוק הפרטי כדי שתהיה לי רווחה כלכלית. בבית היו אתגרים כלכליים, לא היה קל. ההורים שלי נלחמו עלינו, ואימא שלי רצתה שאני אלחם פחות. אבל בכל משרד פרטי שנכנסתי אליו נבלתי. ואז הלכתי למשרד המשפטים, כעוזרת משפטית בנושאים כלכליים ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ושם פרחתי. למדתי שם לחשוב משפטית, וזה אחד הכלים החשובים שלי".
בממשלה הנוכחית היית מנכ"לית יחידה כמעט.
"יש מנהלים גברים מאוד מוכשרים, ויש גם נשים שהן מנהלות פחות מוכשרות, אבל אני לא יכולה לקבל עולם שבו סביב שולחן הניהול הבכיר ביותר בממשלה אין נשים. לפחות חצי מהשכל והכישרון בעולם יושב אצל המין הנשי, כי הן חצי מהאוכלוסייה. כשהן לא נמצאות זה אומר ממשלה פחות מוכשרת, פחות יעילה, פחות יצירתית. זה מצב שיש לו גם השלכות רוחב עתידיות. נשים רואות אישה שהיא מנכ"לית מצוינת ואומרות לעצמן גם אני יכולה. כשהן כל הזמן רואות מודל גברי, הן מניחות שזה לא מעשי. אני רוצה שילדות יגדלו בעולם שנשים הן מנהלות בכירות כמו גברים, ואז זה אומר שגם את יכולה לעשות את זה, שאת יכולה להיות הכול".
את רוצה להמשיך בשירות הציבורי?
"אני אצטרך להמשיך למצוא את עצמי בזירה שמשפיעה על הדבר הפלאי הזה שיצרנו פה, אני עוד לא יודעת איך. יכול להיות שיהיה לי מפגש עם השוק העסקי בתקופה הקרובה, כי ניהול מעניין אותי. להיות מנכ"לית משרד ממשלתי זו זכות ענקית. ההשפעה על הציבור גדולה מאוד, ובתחום התקשורת זה קורה בטווח הנראה לעין. את יכולה לעשות שינוי בדרכים שאת רואה לנכון. מנכ"ל משרד ממשלתי נכנס למשרד ולא יודע כמה זמן יש לו, במיוחד בסביבה שאיננה יציבה פוליטית. לכן אתה אומר לעצמך: החלון פתוח, תעשה כל מה שאתה יכול הכי מהר שאתה יכול. הייתה לי זכות גדולה לכהן קרוב לשלוש שנים כמנכ"לית, בשנים האחרונות זה כמעט נס.
"אני רוצה לומר משהו על התקופה הרגישה הזו. גדלנו בתקופה שהריבונות היהודית בארץ ישראל מובנת מאליה, והיא לא. בפרספקטיבה היסטורית מדינות עלולות להישבר. הן עלולות להישבר לאט או להישבר פתאום. אני מסתכלת בחרדה גדולה על מה שקורה פה, ואומרת שאנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. כולנו יודעים כמה עולה לנו בלי. אין לנו ברירה אלא ללכת לתהליך של חידוש נדרים ועיצוב אופייה של מדינת ישראל מחדש, עם כל הכאבים והוויתורים שכולם יצטרכו לעשות".
