בטענה של דאגה לזכויות אדם והגנה על מיעוטים, מבקשים מתנגדי השינויים במערכת המשפט לשכנע שכל הגבלה שתוטל על השופטים תפגע בסופו של דבר בציבור ותגרע ממנו כלי משמעותי להשגת המגיע לו. אולם מתברר שלפחות בכל הנוגע לשאיפות היהודיות בהר הבית, בג"ץ מעולם או כמעט מעולם לא עמד לצד העותרים, מלבד בנושאי שוליים שבשוליים.
בדקנו שישים עתירות שהוגשו לבית המשפט במשך כמעט 56 השנים שחלפו מאז שחרור ההר. אלו רק חלק מהעתירות שהוגשו בעניין, אך נדמה שהן מדגם מייצג. ובכן, 57 מהן נדחו או נמחקו בידי שופטינו. רק שלוש מהן התקבלו באופן כזה או אחר.
27 מהעתירות נגעו באיסור הכניסה להר, שהוטל על יחידים או על יהודים בכלל. ביניהן: עתירת נאמני הר הבית ב־1989 שתבעה לאפשר קיום תהלוכה ביום ירושלים שתיכנס דרך שער השבטים להר הבית, שלל עתירות של יו"ר נאמני הר הבית גרשון סלומון ז"ל – לפחות שמונה בין 1993 ל־2012 – בבקשה לבטל את הרחקתו הממושכת משם, וכן עתירות נוספות של מורחקים מההר לביטול הרחקתם דוגמת זו של יהודה עציון (סוף 2003), יהודה גליק (2009, 2017), פרופ' הלל ויס (2017) ומיכאל ושלמה פואה (2017).
שבע עתירות לפחות ביקשו לפתוח את הר הבית ליהודים בשנים 2000־2003 שבהן היה סגור כליל ועתירה נוספת מאותו סוג ביקשה לדאוג לנציגות יהודית בהר לצד זו המוסלמית במהלך סגר הקורונה.
אחרי כמעט 56 שנות עתירות הקשורות להר הבית, אפשר לומר שמלבד השארת כמה ערימות עפר, המאמץ המשפטי הסתיים בכישלון מוחלט
כל אלו נדחו או נמחקו למעט עתירה אחת שהתקבלה באופן שלמעשה רוקן אותה מתוכן. מדובר בעתירת נאמני הר הבית משנת 1994 שביקשו להתיר להם לעלות להר בתשעה באב. העתירה התקבלה, אולם רק למספר מוגבל של יהודים, לזמן מוגבל, ללא רשות להתפלל, ללא דגלים או רמקולים ותוך מתן רשות למשטרה לאסור ברגע האחרון את העלייה להר "אם יצטבר מידע המעיד על קיומה של סכנה קרובה ומיידית".
עשר מהעתירות הנבדקות ביקשו לאפשר פולחן יהודי כזה או אחר בהר. מעתירת ארגון "חוגים לאומיים" ב־1968 לאפשר תפילה יהודית שם, דרך הרלוף כהן שביקש ב־1976 להורות למשטרה להימנע מלהפריע לו להתפלל במקום, עתירה זהה של עו"ד חיים שטנגר ב־1981 ועד לעתירת ארגון מוקד והרב יובל שרלו ב־2018 שטענה שאין למשטרה סמכות לאסור תפילה בהר.
ארבע עתירות לפחות, ב־1992, ב־2007, ב־2010 וב־2012, עסקו בהיתר להקריב קורבן פסח בהר. עתירה של נאמני הר הבית ב־2007 ביקשה היתר לקרוא מגילת איכה באתר המקדש ועתירה של אותו ארגון בשנה ההיא ביקשה להתיר לו להדליק נרות חנוכה במתחם. כמעט מיותר להגיד שכל העתירות הללו נדחו או נמחקו.
12 משישים העתירות עסקו בהרס העתיקות בהר או בקרבתו. החל מעתירות נאמני הר הבית ב־1989, ב־1993, ב־1996, ב־1997 וב־2000 להפסיק את עבודות הווקף להקמת מסגד תת־קרקעי באורוות שלמה, המשך בעתירת התנועה הזו ב־1993 להפסקת עבודות בנייה נרחבות של הווקף בכיפת הסלע, בעתירות של אריה קינג ושל הוועד למניעת הרס העתיקות בהר להפסיק את הקבורה האסלאמית בבית הקברות הצמוד לחומת הר הבית המזרחית ב־2009, וכלה בעתירות שהוגשו ב־2007 והוכרעו רק ב־2010 בדרישה להפסיק את חפירות הווקף ברחבת כיפת הסלע לצורך הנחת תשתית חשמל.
מכל אלו התקבלה רק עתירה אחת, ב־2004, שלגביה הושגה הסכמה בין המדינה ובין הוועד למניעת הרס העתיקות בהר. אחרי השלכת תכולת 400 משאיות עפר מאורוות שלמה למזבלות ברחבי העיר, הוסכם אז לא לאפשר לווקף להמשיך להוציא ערמות עפר בודדות נוספות משטח ההר. אלה נותרו במזרח הר הבית עד עצם היום הזה, זכר לחורבן.
עתירה נוספת שהתקבלה חלקית היא זו שהגיש עו"ד ברוך בן־יוסף ב־1993 שתבעה בין השאר לא לאפשר משחקי כדורגל ופיקניקים של ערבים באתר. בג"ץ הורה אז למשטרה שאלו לא יחרגו מתחום החורשות ובתי הספר במקום. בפועל, למעט מקרים ספורים ההחלטה הזו אינה נאכפת בידי המשטרה. משחקי כדור ופיקניקים הם עניין יומיומי בכל רחבי ההר.
עתירות נוספות שהוגשו לאורך השנים נדחו או נמחקו אף הן. בין השאר הייתה עתירתו של איש הלח"י שבתי בן־דב עוד ב־1967 "להבטיח שהפיקוח על הכניסה להר יהיה בידי אנשים שעניינם הוא בשמירה עליו כמקום קדוש לבני דת ישראל", וכן לבטל את חובת התשלום המוטלת על אלו שאינם מוסלמים בכניסה לאתר. עתירה נוספת היא זו של נעם פדרמן ב־2001 שדרש למנוע את קבורתו של איש אש"ף פייסל חוסייני בהר. הוא נקבר בו בכל זאת.
בשנת 2012 עתרו נאמני הר הבית בבקשה לפרסם את חוות דעתו המלאה של מבקר המדינה בנושא הפיקוח על העבודות בהר, שכללה ביקורת נוקבת על התנהלות הרשויות. הדו"ח לא הותר לפרסום עד היום. ב־2014 עתרו נאמני הר הבית בדרישה להקים גשר חדש במעלה המוגרבים במקום גשר העץ הזמני שהוקם שם אחרי רעידת האדמה ב־2004. גשר העץ הזמני עוד ניצב על עומדו גם ב־2023 למרות בעיות בטיחות קשות.
ב־2016 עתרה המועצה האקדמית למדיניות לאומית בבקשה לאסור על הצבת מצלמות בהר בידי ממשלת ירדן. ב־2017 עתרו תנועת רגבים וחוג הפרופסורים בדרישה למנוע את הגדלת הווקף וכן את אפשרותו לעקוב אחר יהודים בהר. ב־2018 עתרה קרן נחלת עצמאות ישראל בתביעה להפסיק את אפליית היהודים לרעה בהר הבית ובמבואותיו. באותה השנה עתרו ראשי תנועת עוצמה יהודית בבקשה להסיר את גלאי המתכות משער הלל (המוגרבים) המיועד ליהודים כפי שהוסר משאר שערי ההר, המיועדים למוסלמים. אך אלה עדיין ניצבים בכניסת היהודים. ב־2020 הגיש ארגון רגבים שתי עתירות נגד השתלטות הווקף הירדני על מתחם שער הרחמים והפיכתו למסגד. נכון ל־2023 המסגד שם עדיין פעיל ובימים האחרונים המתיחות בו אף מתגברת בשל חיבורי חשמל פיראטיים שהווקף חיבר במתחם.
אחרי כמעט 56 שנות עתירות הקשורות להר הבית, אפשר לומר שמלבד השארת כמה ערימות עפר במזרחו הסתיים המאמץ המשפטי בכישלון מוחלט.
שום עתירה מהותית לא הצליחה לחצות את הסף הנדרש ולהתקבל על לב השופטים – אלו שידעו להורות למדינה להחזיר גופות מחבלים, להכניס משפחות חללי אויב לאירועי יום הזיכרון, להימנע מבידוק דווקני של מוסלמים בנתב"ג או מהחזרת מסתננים לארצם. שום טיעון, כבד משקל וציוני ככל שיהיה, לא הזיז את כבודם מהעמדות העיקשות האלו.
עם התמשכות העיסוק הציבורי ברפורמה במערכת המשפט, יש מקום להזכיר שבקרב פעילי הר הבית כבר לא תולים במוסד הזה ציפיות כלשהן.
