שופטי בית המשפט העליון יוסף אלרון, אלכס שטיין וחאלד כבוב דחו היום (א') את ערעורו של עאוני זיאדאת על הרשעתו ברצח רעייתו, אחלאם זיאדאת. במהלך הימים שקדמו ליום הרצח, ב-24 באוקטובר 2016, החליט עאוני לרצוח את רעייתו, לאחר שזו תכננה לעזוב אותו בעקבות האלימות שחוותה מצידו והיחסים הרעועים ביניהם. בני הזוג היו נשואים במשך כשנה, ואחלאם היתה באותה עת בהריון מתקדם. לצורך מימוש תכנית הרצח הזמין עאוני צימר לו ולבת זוגו. ביום הרצח בשעה 20:16 הגיעו השניים לצימר ושהו בו כשעתיים. בשעה 22:20 לערך יצא עאוני מהצימר בעודו נושא את אחלאם על ידיו, הכניס אותה לרכבו ונסע מהמקום. מאז אותו יום היא לא נראתה עוד. למחרת סיפר עאוני לבני משפחתה של אחלאם כי היא נחטפה, ואף הגיש תלונה כוזבת בעניין למשטרה. אולם, בעקבות עדותה של אחותו של עאוני, איה, לפיה אחיה התוודה באוזניה כי רצח את אשתו ואת העובר שבבטנה, ובעקבות ראיות נסיבתיות נוספות, הוא הורשע ברצח.
אחת הראיות המרכזיות היא צילומי מצלמות האבטחה של הצימר, בהן נראה עאוני יוצא מהצימר כאשר הוא נושא את אחלאם על כפיו תוך שהיא "ללא כל תנועה, נראית חסרת חיים או חסרת הכרה ועל כל פנים, מעולפת" כלשון הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי. עאוני הכניס את אחלאם למושב האחורי של הרכב, סגר את דלת הרכב וחזר לצימר. לאחר מכן יצא מהצימר בפעם האחרונה, השליך את כפכפיה של אחלאם מחוץ לצימר, נכנס לרכב ונסע מהמקום.
בפסק הדין בערעור ציין השופט אלרון, "מסכת הראיות לחובתו של המערער מלמדת כי רצח המנוחה לא בוצע באופן ספונטאני, כי אם לאחר תכנון ובעקבות הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. המערער הביא את המנוחה לזירת העבירה בעיתוי מתאים, תוך שהוא יודע כי ישהו שם לבדם. בזמן זה, פעל להסתיר ולהסוות את צעדיו, בין היתר, באמצעות שימוש בשני מכשירי הטלפון הניידים. בנוסף, המערער נחזה בבירור בתיעוד מצלמות הצימר מכלכל צעדיו בקור-רוח עובר לרצח ולאחריו, בעודו מתנהל בשוויון נפש נוכח תוצאת מעשיו, בתוך כך אף נמנע מלהזעיק עזרה. בסמוך, נסע לבית אחותו, שאל מעדר ונעלם למספר שעות, ובהמשך התרברב על מעשיו בפניה. לכל זאת, יש להוסיף את המניע לרצח אשר נרקם מספר שעות קודם לכן, עת בילה עם המנוחה בחיפה והיא הודיעה לו על רצונה להיפרד ממנו לטובת קשר עם גבר אחר. מכלול הראיות מלמד, כי על אף שאיננו יודעים מה בדיוק ארע בצימר בדקות הקריטיות, מדובר במעשה המתה מתוכנן ומחושב אשר אינו תולדה של להט יצרים ספונטאני".
"חומרה יתרה נודעת למעשי המערער אשר הופנו כלפי רעייתו המנוחה – עת הייתה בהריון מתקדם עם ילדם הבכור. עבירת הרצח בנסיבות מחמירות נבדלת וחמורה מעבירת הרצח 'הבסיסית' בכך שהיא מבטאת כי הרוצח פגע במעשיו בערך מוגן נוסף לצד ערך קדושת החיים", הוסיף השופט אלרון.
בסיום פסק הדין פנה השופט אלרון בקריאה נרגשת לרוצח לחוס על בני משפחת הנרצחת ולגלות להם היכן טמן את גופתה, "למעלה משש שנים חלפו מאז שהמנוחה נראתה לאחרונה בתיעוד מצלמות הצימר נישאת חסרת חיים על כפיו של המערער, היפוכו הגמור של משמעות מושג זה המבטא אהבה רבה ומסירות, במקרה זה – רשע של מי שרצח את בת זוגו בדם קר. המערער טמן את גופת המנוחה במקום לא נודע ואף התרברב בכך באזני אחותו ובן זוגה. בכך מוסיף הוא מדי יום לסבל הכבד מנשוא של משפחת המנוחה. משהורשע המערער בבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה על ידינו, לא נותר אלא להפציר בו כי יחמול על בני משפחת המנוחה, ויחשוף בפניהם היכן טמן את גופתה כדי שהמנוחה תובא לקבורה נאותה ומנוחת עולמים ובמידת מה לבני משפחתה תמצא נחמה פורתא".
