"טסתי לכאן אלפי מיילים וסיכנתי את חיי, לא רק כדי לומר כמה נמאס לי מהמלחמה האינסופית בין המדינות שלנו, אלא כדי להביע משאלה חשובה יותר. התקווה שלי היא לראות את אחיי ואחיותיי היהודים מסתובבים בחופשיות, מירושלים ועד רמאללה, מבבל ועד הנילוס. באותה מידה אני מאחלת לאחיי המוסלמים לצעוד ברחבי ישראל ללא חשש מחותמת ישראלית על הדרכון שלהם, ושהפלסטינים יוכלו לצעוד בחופי תל־אביב ולהתפלל באל־אקצה ללא כל בעיה".
במילים אלה פתחה שרה עידאן, שהוכתרה כ"מלכת היופי של עיראק" לשנת 2017, את נאומה בכנס הוועד היהודי־אמריקני שנערך לפני כחודש בירושלים. עידאן, ילידת בגדד וכיום תושבת ארה"ב, הגיעה לישראל בהזמנת הארגון, לאחר שהצטלמה ל'סלפי' עם נציגת ישראל לתחרות מיס יוניברס אדר גנדלסמן. במהלך התחרות הפכו השתיים לחברות קרובות. בעקבות התמונה והפרסום הרב שקיבלה, נמתחה על עידאן ביקורת קשה במולדתה, וכעת היא חוששת לשוב לבקר בה בשל איומים על חייה.
מבחינת ההסברה הישראלית, ביקורה של עידאן היה הצלחה: כלי תקשורת רבים בעולם דיווחו על הגעתה של מלכת היופי העיראקית לישראל, והיא עצמה שיתפה ברשתות החברתיות את חוויותיה מכלי ראשון, ותיארה את רשמיה החיוביים מהמדינה שעד לפני זמן לא רב ראתה בה מדינת אויב עוינת.
מי שעומדת מאחורי הבאתה של עידאן לישראל היא אביטל ליבוביץ, כיום מנכ"לית הוועד היהודי־אמריקני (AJC) בישראל, ועד לפני כמה שנים דוברת צה"ל לתקשורת הזרה. "התקשרתי לשרה והצגתי את עצמי", היא מספרת על ההשתלשלות שהובילה להגעתה של עידאן לישראל. "השיחה הראשונה הייתה מאוד מהוססת. היא הסבירה שאין לה בעיה עם ישראל או עם יהודים, אבל 'אני מפחדת שיהרגו אותי אם אבקר אצלכם'. דיברנו שלוש פעמים, כל שיחה כשעה, עד ששכנעתי אותה להגיע לאירוע שלנו בירושלים. אמרתי לה: 'יאהבו אותך מאוד בישראל'. היא הראתה לי מה כותבים לה ברשתות החברתיות, אבל בסוף החליטה שהיא משתמשת בביקור הזה כדי להראות מהי ישראל ואת האנשים שחיים פה".
לעקוף את העורך
סא"ל במיל' אביטל ליבוביץ (46), נשואה ואם לשלושה, מעדיפה שלא לספר היכן היא מתגוררת. "מאז שהייתי בדובר צה"ל אני מקבלת כל הזמן איומים על חיי, אז אני תמיד אומרת שאני גרה באזור המרכז", היא מסבירה. "פעם פרסמו את מספר הטלפון שלי, ופעילים מטורקיה התקשרו אליי, קיללו אותי ואמרו לי 'הרוחות של ילדי עזה ירדפו אותך לנצח'. קיבלתי גם מייל עם תמונת הראש שלי כרות, וחמאס שלחו לי מייל שבו נאמר 'אנחנו בעקבותייך'. כמובן, זה לא הרתיע אותי מלהמשיך".
היא נולדה וגדלה ברמת־גן, ולמדה בחינוך הממלכתי־דתי. את שירותה בצה"ל החלה בעיר רפיח שברצועת עזה, ביחידת הקישור לכוחות הזרים. במסגרת תפקידה עבדה מול כוחות צבאיים באזור וברחבי העולם. בהמשך עברה ליחידת דובר צה"ל ושירתה כממונה על הקשר עם ארגונים יהודיים, ואז כדוברת פיקוד צפון. תפקידה האחרון והמשמעותי בצה"ל היה דוברת צה"ל לתקשורת הזרה, והיא כיהנה בו שמונה שנים. בתפקידה זה פיתחה את היחידה והקימה בה חמישה מדורים, בחלוקה גיאוגרפית ולפי שפות. היא עבדה מול מאות כלי תקשורת מהעולם, ובעיתות חירום, כמו במהלך מבצעים צבאיים – הייתה אחראית לקשר השוטף עם כאלפיים עיתונאים. "עברתי הרבה מאוד אירועים בשירות שלי. הייתי בעזה כשחטפו את גלעד שליט, ובישרתי לתקשורת העולמית שהוא חוזר הביתה. ללא ספק היה לי תפקיד מרתק".
בשנותיה בתפקיד חיברה ליבוביץ את צה"ל למאה ה־21 ולרשתות החברתיות, כאשר הקימה את ענף ניו־מדיה בדובר צה"ל. "בשנת 2008, בשיא מבצע עופרת יצוקה, נכנסה אליי חיילת והכירה לי את יוטיוב. החלטנו להעלות לשם את כל הסרטונים של תקיפות חיל האוויר וחומרים רשמיים". הצעד החדשני לא היה מוסכם על כולם: "קיבלתי מיילים מהפרקליטות הצבאית שביקשו שאעצור את הפעילות הזאת. התעלמתי מהם, וטוב שכך: תוך זמן קצר הגענו למיליוני צפיות. זה הגיע למצב שהערוצים הזרים אפילו לא רצו לחכות לתרגום שלנו לאנגלית על הסרטים, מכיוון שהיו כה להוטים לפרסם.
במהלך מבצע עופרת יצוקה. צילום: מרים צחי
"הבנו פתאום שיש עוצמה בכך שאפשר להגיע לעולם בלי מגע יד עורך. התוצאה הייתה 30 פלטפורמות ב־6 שפות, שבהן העלינו תכנים שלא קשורים דווקא לחירום, אלא להראות את הצבא – מסיפורים אנושיים של חיילים ועד אתגרים שהצבא מתמודד איתם".
לאחר 22 שנים בצה"ל, קיבלה ליבוביץ הצעה מדיוויד האריס, ראש הועד היהודי־אמריקני: לנהל את המשרד הישראלי של הארגון. "בתחילה לא חשבתי על ההצעה, כי נהניתי מאוד מהתפקיד שלי והתכוונתי להישאר בו. אבל האריס חזר אליי כמה פעמים, עד שהגעתי למסקנה שזה אתגר גדול ששווה לנסות".
מה גרם לך לעזוב את צה"ל ולעבור לארגון הזה?
"בעולם התקשורת והדוברות אתה נתון לחסדי עורך. הוא יחליט כמה מהמידע שהעברת ייכנס, אם בכלל, והוא יחליט איך לערוך אותו ואם לשים אותו בשער או בעמוד 17. בתפקיד הנוכחי שלי אני זו שמעבירה את המידע לאנשים הכי בכירים, ללא מתווכים. כשאני יושבת עם שגריר של מדינה כלשהי, זה אני והוא. אף אחד לא יגיד לי איזה משפט לא לומר, או לאיזה נושא לא להתייחס. זו השפעה אחרת לגמרי מהתקשורת. אני נפגשת פנים אל פנים עם מעצבי מדיניות, דיפלומטים, ראשי מדינות. זו הזדמנות יוצאת דופן". ליבוביץ זוכה לכבוד ולהערכה רבים באירועים של AJC. הקהל שם אינו רגיל לפגוש אישה ששירתה בתפקידים בכירים בצה"ל, בעלת אנגלית מושלמת וידע ביטחוני מקיף. נראה גם שראשי הארגון מתהדרים בהצלחתם לגייסה לשורותיהם.
הוועד היהודי־אמריקני הוקם בשנת 1906, כדי להיאבק למען זכויותיהם של יהודים ברחבי העולם. הוא היה הארגון היהודי־אמריקני הראשון שפתח משרדים בירושלים, כבר בשנת 1962. "זה ארגון שלא דומה לשום ארגון יהודי אחר", מספרת ליבוביץ. "העיסוק המרכזי שלו הוא הסברה, באמצעות דיפלומטיה חובקת עולם. הארגון שלנו חתום על פעולות היסטוריות כמו הפגנות המוניות מחוץ לבית הלבן למען שחרור יהודי ברית המועצות ועוד. יש לנו 22 משרדים בארה"ב ו־11 משרדים ברחבי העולם, בין היתר ביפן, בהודו, בברזיל, בבלגיה, בצרפת ובפולין. אנחנו עובדים ישירות מול הממשלות כדי לקדם נושאים שקשורים ליחסיהן עם ישראל, ומבקרים גם במדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. הארגון עוסק גם בנושאים יהודיים, אבל הפוקוס העיקרי הוא על ישראל. עסקנו בהסכם הגרעין עם איראן, בהגדרת חיזבאללה כארגון טרור, ובמלחמה ב־BDS ובאנטישמיות".
מדי שנה נפגשים נציגי הארגון עם כ־100 מנהיגים בכירים מרחבי העולם. "זו הסברה שבאמת מזיזה דברים", סבורה ליבוביץ, ומבהירה כי הארגון אינו ממשלתי או פוליטי, ובהקשר האמריקני הוא דו־מפלגתי.
אף שהוועד היהודי־אמריקני הוא ארגון ציוני מובהק הפועל למען ישראל בעולם, השנה התקיים לראשונה הכנס שלו בירושלים ולא בוושינגטון. "לרגל שבעים שנה לישראל החלטנו לקיים את הכנס כאן", אומרת ליבוביץ. "חשבנו שיגיעו כמה מאות, ובסוף הגיעו כאלפיים משתתפים מארה"ב ומהעולם". לצד מנהיגים יהודים אמריקנים, השתתפו בכנס גם מנהיגים עולמיים בכירים ובהם קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ, שהתבטא בו לראשונה באופן נחרץ על מעשיה של מדינתו במהלך השואה ועל אחריותה לרצח יהודים, וראש ממשלת בולגריה. במהלך הכנס נערך אירוע מיוחד של תפילה ברחבה השוויונית של הכותל המערבי, בהשתתפות כאלף יהודים. באירוע הזה נשאו דברים ח"כ רחל עזריה, ושגריר ארה"ב בישראל לשעבר דן שפירו.
שקרים קטנים־גדולים
בשנות שירותה בדובר צה"ל נחשבה ליבוביץ במידה רבה לפנים של צה"ל בעולם, בעקבות הופעותיה הטלוויזיוניות, והייתה דמות מוכרת בדרגים מדיניים וביטחוניים. גם כיום יש לה נוכחות מכובדת ברשתות החברתיות, בעיקר בטוויטר עם 40 אלף עוקבים. היא מרבה לעדכן על הנעשה בישראל בשלל נושאים, בדגש ביטחוני. מדי שבוע היא נפגשת עם דיפלומטים זרים ועם עיתונאים בכירים המגיעים לישראל, ומתדרכת אותם על המציאות הביטחונית המורכבת.
"לפני כמה ימים ישבה אצלי כתבת בכירה ממדינה אירופית שעוינת את ישראל, והסבירה לי שטרור העפיפונים בכלל לא מופיע אצלם בחדשות", מספרת ליבוביץ. "יש משהו מטעה במילים כמו עפיפונים ובלונים. זה טרור לכל דבר. גם בובה ממולכדת היא נשק. העניין הוא שאת הקהל הזר זה לא מעניין, והם גם לא יודעים שנורו רקטות אל מדינת ישראל".
אף שכיום היא חופשית יותר להתבטא כרצונה, היא זהירה ומודעת למילותיה. "אני עדיין משרתת במילואים", היא מסבירה. בשבועות האחרונים היא קיימה שיחת תדרוך עם קבוצה של עיתונאים אירופים. "הם לא הבינו את המציאות החדשה שאנחנו מתמודדים איתה בעזה, ומדובר בעיתונאים שמסקרים את המזרח התיכון. אמרתי להם: 'אתם לא מכירים את מה שקורה כאן, אתם לא מבינים את המידע שאתם מקבלים, ולא חוקרים את הנושא. אתם מטעים את הקוראים שלכם'. הם בכלל לא מסקרים את עפיפוני התבערה, אבל מעבר לכך – המהות של חמאס כארגון טרור היא משהו שהתקשורת העולמית מבולבלת לגביו. מבחינתם הוא גם ארגון פוליטי.
"האתגר של מדינת ישראל גדול יותר מבעבר, אבל גם לכתב יש אחריות. האם הוא קונה נרטיב מטופש של 'עפיפוני חופש' של חמאס ומוכר אותו לקוראים שלו, והופך בכך להיות כלי שרת של ארגוני טרור, או שהוא עושה עבודה רצינית כדי להבין את המציאות".
נתון מעניין נוסף שליבוביץ מצביעה עליו הוא הצמצום במספר העיתונאים הזרים בישראל. "לפני כחמש שנים התקשורת העולמית סגרה כאן הרבה משרדים, וכיום יש כאן הרבה פחות עיתונאים זרים. הסכסוך הישראלי־פלסטיני פחות מעניין את העולם, וזה נהדר בשבילנו. מצד שני, זה גורם לכך שסיפורים חדשותיים מכאן מדווחים ב'פיק' ובאופן נקודתי, ולא בצורה שיטתית. כך קרה למשל בערב ליל הסדר, שהיה יום השישי הראשון שבו התקיימו הפגנות ליד הגדר בעזה. אחרי זה הסיפור ירד. העניין הוא שכשאתה מסקר באופן כזה אין לדברים הקשר, ואי אפשר להבין את המציאות המורכבת".
אירוע נוסף שגורם לליבוביץ למתוח ביקורת על התקשורת העולמית, הוא סיקור מהומות הגדר בעזה ביום העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. "חלק מהתקשורת הזרה הוציאה מהקונטקסט את ההפגנות של חמאס ליד הגדר, כאילו מדובר בהפגנות שקשורות לשגרירות", היא טוענת. כדוגמה את אתר 'באזפיד', שהכותרת הראשית שלו הייתה: "חיילים ישראלים הורגים עשרות מפגינים פלסטינים בעת פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים". "זה הזוי", קובלת ליבוביץ, "הרי 'צעדות השיבה' התחילו כמה שבועות לפני העברת השגרירות, וגם באותו יום זה התחיל עוד מהבוקר ולא בזמן האירוע. אבל האתר הציג תמונות של פצועים מעזה מול תמונות מפתיחת השגרירות, שבהן נראו איוונקה טראמפ מחייכת או ג'ארד קושנר נואם, וכמובן ראש הממשלה נתניהו. זה מנותק מכל קונטקסט, וזה פשוט שקר".
התקפה בגבעת הקפיטול
לצד פעילותו למען מדינת ישראל, בשנים האחרונות פועל הוועד היהודי־אמריקני גם בתוך ישראל, בין היתר לקידום ההכרה בזרמים יהודיים לא אורתודוקסיים. "אני אישית מוטרדת מאוד מהמגמה של התרחקות צעירים יהודים בתפוצות מישראל. הם לא חשים את אותה קרבה אמוציונלית שהייתה להוריהם, שתמכו בישראל במלחמות ובתקופת הצנע, כשלישראל לא היו צבא וכלכלה חזקים. הילדים והנכדים נמצאים במקום אחר. הם כבר גדלו למציאות של ישראל חזקה, ומבחינתם סדר היום הוא זכויות אדם, פליטים וכדומה.
"אני חוששת שאנחנו מאבדים מיליוני יהודים בארה"ב, וזה לא טוב לישראל", מתריעה ליבוביץ. "היהודים משולבים בחברה האמריקנית וממלאים תפקידים בכירים בממשל ובכל תחומי החיים. האם אנחנו רוצים לוותר על הקשר הזה? למשל, בזמן צוק איתן נגמר התקציב לטילים מיירטים. ישראל הלכה אז לקונגרס לבקש תוספת של 250 מיליון דולר, וטענה שמדובר ב'עניין של חיים ומוות'. הארגונים היהודיים הם שלחצו שזה יקרה. אני מקווה שזה ימשיך להיות כך גם בעוד עשר או עשרים שנה.
"לצערי יש גם ארגונים יהודיים אנטי־ישראליים כמו 'קול יהודי לשלום' (JVP). זו מגמה מדאיגה, ומדינת ישראל צריכה למזער נזקים כדי למנוע נתק אפשרי. מה שיכול לשפר את המצב הוא קידום הפלורליזם הדתי. בארה"ב האורתודוקסים הם רק 15 אחוזים, ובמקביל יש 58 אחוזי התבוללות. רבים מתגיירים דרך הרפורמים והקונסרבטיבים, ואינם מוכרים כיהודים בישראל. כלומר, מראש פסלנו את היהדות שלהם. זה מרחיק אותם מאיתנו. הם חושבים שהם יהודים, וכשהם באים לפה המדינה אומרת להם שלא. אני חושבת שיש לנו מחויבות לשמר את הקשר הזה. הקשר עם יהדות התפוצות צריך להיות חשוב לא פחות מתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. בעשור הקרוב יהיו חילופי דורות של המנהיגות בקהילות היהודיות בתפוצות, והגיע הזמן לעבור ממילים למעשים".
לפני שנתיים חוותה ליבוביץ מקרוב את העוינות, כאשר הוזמנה להרצות במוזיאון העיתונות בוושינגטון על פעילות רשתות חברתיות בעת מלחמה. במהלך האירוע התפרצו למקום פעילים אנטי־ישראלים, ונשאו שלטים נגד צה"ל. "הותקפתי בידי שלושה ארגוני BDS, מטרים בודדים מגבעת הקפיטול. בעלונים שחילק אחד הארגונים כינו אותי 'רוצחת ילדים'". ליבוביץ לא התרגשה במיוחד, אך האבטחה נאלצה לפנותה מהמוזיאון. "כדי לא להגיע למצב גרוע יותר, אנחנו צריכים לשמר את הזיקה של התפוצות לישראל", היא מסכמת. 
