האתלטיקה הישראלית חוותה רגעי נחת רבים בשנים אלו, אחרי תקופה ארוכה של שממה אינסופית. אתלטית שהצטרפה לרשימת הספורטאים המובילים שלנו לאחרונה היא הדר אופיר־פורר, אצנית דתייה שמתמודדת באגודת מכבי תל־אביב. בתוך כמה שבועות, היא הפכה לאלופת ישראל בריצות ל־5,000 ול־10,000 מטרים, כשהיא חוצה את קו הסיום בשני המקצים עם שני שיאים אישיים חדשים.
"לשתי הריצות הגעתי עם ציפייה לסיים בין שלוש הראשונות, אבל גם עם הרבה חוסר ודאות וודאי בלי ציפייה לזכות בתואר", מספרת אופיר־פורר. "הרגשתי ממש טוב במהלך הריצות ונהניתי בטירוף. החלמתי לאחרונה מפציעה והמטרה שלי הייתה להוכיח לעצמי שחזרתי לכושר. אני שמחה ומאושרת שהצלחתי לזכות בתארים, זה משהו שעדיין קשה לי לעכל. כיף לנצח, לשבור שיאים ולזכות בתארים. התרגשתי מאוד ואני מרגישה שזה פרס ראוי לכל העבודה הקשה שלי".
אופיר־פורר, בת 26, נולדה וגדלה בעפרה. היא מספרת שהחיבור שלה לספורט היה טבעי והחל מוקדם מאוד. "מגיל צעיר אהבתי לשחק כדורגל עם האחים שלי. הייתי בחוג התעמלות, עשיתי תרגילי קרקע ואחרי בית ספר אהבתי לרכוב על אופניים עם חברה שלי וללכת לקלוע איתה לסל. במקביל תמיד אהבתי לרוץ, ואני זוכרת שכבר בכיתה א', המורה לחינוך גופני התפעלה מהריצה שלי. באותן שנים לא היו תחרויות לגיל שלי, אז רצתי בשביל הכיף ועשיתי ספורט פשוט כי נהניתי".
קשה לשלב בין ספורט מקצועי לעולם הדת?
"אני מרגישה שאני נמצאת במקום שאני יודעת להגיד מה מתאים לי ולעשות את ההחלטות שלי. אני רצה בחצאית ובכיסוי ראש, למרות שאני בטוחה שזה מאט את התוצאות שלי. אני לא אתחרה בשבת, לשמחתי עדיין לא נתקלתי בתחרות גדולה שנאלצתי לוותר עליה בגלל זה, וכשיש תחרויות בארץ, אני רצה במקצה לבד במוצאי שבת. טוב לי מאוד שאני לא רצה בשבת. המנוחה היא הדבר הכי טוב שיכול להיות בשביל אצן ואני שמחה שהמאמן שלי מסכים איתי. מצד שני, אין לי היום בעיה לעבוד עם מאמן גבר או להתאמן לצד גברים אחרים באצטדיון. מעולם לא התייעצתי עם רב על העיסוק שלי".
מה מחבר אותך כל כך לריצה?
"אני מרגישה שנולדתי לרוץ ושזו השליחות שלי. מגיל צעיר תמיד הייתי סביב הריצה. גם עכשיו, כשאני בספורט ההישגי, יש לי תשוקה להמשיך לעבוד ולהתקדם. כשאני קובעת תוצאה כמו עכשיו באליפות ישראל, התחושה היא של רצון להשיג עוד ושיש לי את היכולת לעשות את זה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במגזין 'מוצ"ש' של מקור ראשון
