את שביתת הרעב האחרונה שלו, אחת מתוך רבות, לא התכוון עדנאן לסיים בחיים; הוא רצה למות. אלמנתו אמרה במסיבת עיתונאים בג'נין: “אני גאה להיות אשתו של השהיד, זו גאוותי הגדולה ביותר. בעלי לא נהרג באמצעות כדור. הוא הוכיח את פשעי הכיבוש שעצר אותו והרג אותו במשך 86 ימים".
בכיר הג'יהאד האסלאמי היה מזוהה במשקפיו ובזקנו המגודל, אך יותר מכול זוהה עם שביתות הרעב של האסירים, שכונתה בפיהם "מלחמת הקיבה הריקה” או “אינתיפאדת שובתי הרעב”. עדנאן הפך את שביתת הרעב לכלי מלחמה מרכזי; שביתות הרעב שלו ושל אסירים אחרים שהלכו בעקבותיו, לוו בשלל פרסומים בתקשורת הערבית והעולמית. ארגוני זכויות אדם פרסמו את תמונות השובתים וספרו את ימי התענית, וברשתות החברתיות בערבית פורסמו אינספור קריקטורות שמדמות את המזלג לכלי מלחמה, את הכף לטנק ישראלי שנשבר בידי האסירים השובתים, ואת הקיבה כאבן בקצה רוגטקה.
שביתת הרעב הראשונה של עדנאן התקיימה ב־2004; הוא שוחרר אז אחרי 25 ימי צום. ב־2012 הגדיל לעשות ושבת רעב במשך 67 ימים. עם שחרורו הפך לגיבור לאומי ומודל לחיקוי בעבור פלסטינים רבים, כמי ש”הכריע את ישראל”. ב־2015 נעצר שוב בגלל פעילותו בג'יהאד האסלאמי, ושוב פתח בשביתת רעב שנמשכה 55 יום. במסגרת הפסטיבל שהתקיים אז סביבו הגיעו לבקרו ח"כים ומנהיגים ערבים רבים ובהם אחמד טיבי, איימן עודה, עאידה תומא־סלימאן, ג'מאל זחאלקה ועוד.
באותם ביקורים הניף עדנאן תמונות של פעילי טרור והמשיך להסית נגד ישראל ולעודד פיגועים. “בלי מנהיגים כמו ח'דר עדנאן, הבעיה הפלסטינית הייתה מתפזרת לכל רוח”, הבהיר מזכ”ל הג'יהאד האסלאמי זיאד נח'אלה את חשיבות פועלו. ב־2018 הוא נעצר שוב, שבת רעב 58 ימים ושוחרר; ב־2021 נעצר, שבת 25 ימים, ושוחרר; בינואר האחרון נעצר שוב, בפעם האחרונה.
ח’דר עדנאן, בן 45 במותו, היה פעיל מרכזי בתכנון פעולות טרור ובעידוד משפחות אסירים, בעיקר מארגון הג'יהאד האסלאמי. בנאומיו בסוכות האבלים עודד צעירים נוספים ללכת בעקבותיהם ולבצע פיגועים. הוא נעצר 12 פעמים ושהה בכלא הישראלי שמונה שנים במצטבר. בכתב האישום האחרון נגדו צוין כי בנאום שנשא ב־2022, כאשר ניחם את משפחתו של אשרף אל־מבסלט, מחבל מג'נין, אמר: "מי שיש לו נשק חי שיפנה אותו מול הכיבוש ויהרוג את מי שהרג את אל־מבסלט”. עדנאן טען אז כי אלמונים ניסו להתנקש בחייו בשכם, ורמז כי ישראל עומדת מאחורי הרצון לסלקו מהזירה.
בניחום אבלים נוסף, בבית המחבל פארוק סאלמה שהיה מעורב בתקרית שבה נהרג לוחם הימ”מ נעם רז, אמר עדנאן: “אנחנו מאוחדים בהתקוממות בפני הכיבוש. אנחנו בג'יהאד האסלאמי נמשיך בדרך ההתקוממות ונישא את דגל ההתנגדות. הכיבוש טעם מכוס התרעלה בעקבות הרג השהיד המפקד פארוק סלאמה, בפיגוע בסלפית ובפעולות לוחמי הקודש על האדמה הכבושה. הכיבוש חושב שבהריגת מפקד בכיר פה או מפקד בכיר שם הוא ישבור את התנועה. הוא הרג את ד”ר שקאקי, והתנועה הזו לא נשברה אלא התקדמה”.
בטקס קבלת פנים לאסיר משוחרר בתחילת השנה אמר עדנאן: “בחורינו הלוחמים ותושבינו בכל הזירות, בגדה, בירושלים, בעזה, בתוך פלסטין הכבושה ובפזורה, קוראים היום יותר מתמיד – זעם וסירוב לכיבוש הזה. בחורינו הלוחמים לא יעזבו את בן־גביר ואת הטיפול במתנחלים הפושעים, ולא ייתנו להם לטמא את מסגד אל־אקצא בלי התנגדות. ארור יהיה הכיבוש. אל־אקצא צריך להיות רק אסלאמי. על כל פלסטיני לומר: אתם משחקים באש”.
בין מעצריו הרבים הופיע עדנאן בכינוסים של ארגונו ושל ארגוני טרור אחרים. בשנתיים האחרונות עודד את פעילות מיליציית "גוב האריות" ואת אנשי הג'יהאד האסלאמי בשכם ובג'נין, ועודד אסירים לפתוח בשביתת רעב. הוא עלה לשידור ברשתות, הוצג כגיבור והשתמש במעמדו כדי לעודד פיגועים: "הנערים בג'נין ובגדה הכבושה רוצים להילחם בכיבוש, ואני קורא להם לצאת לשטח ולמרכזי הערים ולהוציא לפועל את ההתנגדות".
השימוש בשביתות הרעב כנשק נגד ישראל פותח כאמור בידי עדנאן. שוב ושוב הוא שחזר את המעגל, שמחבלים נוספים אימצו: הסתה ותכנון פיגועים, מעצר, שביתת רעב ושחרור. אחד הפעילים המרכזיים שחיקה את הסטארטאפ של עדנאן היה מחבל נוסף של הג'יהאד האסלאמי, מוחמד עלאן, שנעצר ב־2006 על רקע גיוס מתאבדים וסיוע למבוקשים. ב־2014 נעצר שוב בעקבות מידע מודיעיני שלפיו עמד בקשר עם פעילי הג'יהאד האסלאמי שניסו להוציא פיגועים קשים.
גם עלאן הפך לסמל תרבות, גיבור פלסטיני שנאבק בכובש הישראלי. אחרי ששבת רעב והועבר לבית החולים ברזילי באשקלון, זכה גם הוא לביקורים של בכירי ההנהגה הערבית בישראל. “גם אם מוחמד ימות, יבואו אחרים", אמרה אימו. "אללה קובע. עדיף המוות מהחיים במעצר מנהלי בלי תקווה”. לבסוף הוא שוחרר.
בכיר נוסף בג'יהאד האסלאמי, ח'ליל עוואוודה, שבת רעב בשנה שעברה במשך 180 יום והועבר לטיפול רפואי בבית החולים אסף הרופא. בג'יהאד האסלאמי דרשו לשחררו במסגרת הסכם הפסקת אש בעת מבצע עלות השחר. ח”כ עופר כסיף הספיק לבקרו במיטת חוליו לפני ששוחרר. ראאד ריאן, מחבל נוסף, זכה אף הוא בשחרור מוקדם אחרי ששבת רעב יותר מ־90 יום והיה חשש לנזק מוחי.
לא פעם הותנה שחרור המחבלים בעקבות שביתת רעב בחתימה על התחייבות שלא לחזור לטרור. במקרה של מחמוד חאמד, החתימה לא הייתה שווה הרבה: הוא נעצר ב־2010 ונידון לתשע שנות מאסר, השתחרר ב־2019 ונעצר שוב בספטמבר 2020. אחרי שפתח בשביתת רעב של 43 ימים, התקבלה החלטה לשחררו. שנתיים מאוחר יותר ביצע שני פיגועים סמוך ליישוב עפרה, בהפרש של יומיים, עד שחוסל בידי לוחמי שמשון מחטיבת כפיר.
שביתות הרעב נועדו להפעיל לחץ עולמי על ישראל. ארגוני החרם וארגונים בינלאומיים מגנים את המשך המעצרים ומנופפים בשובתי הרעב כהוכחה ל"רשעותה" של ישראל, תוך התעלמות מנסיבות המעצר. ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה מיהר השבוע להאשים את ישראל במותו של עדנאן, ואמר כי “הכיבוש ביצע חיסול מכוון נגד השייח' ח’דר עדנאן בכך שסירב לשחררו, הזניח אותו והשאיר אותו בתאו למרות חומרת מצבו הבריאותי”. הרשות הפלסטינית פנתה למוסדות משפטיים בינלאומיים בדרישה לנקיטת עיצומים נגד ישראל בעקבות מותו של עדנאן.
תשומת הלב התקשורתית ששובתי הרעב זוכים לה מנוצלת להמשך המאבק. בעודו יושב על מיטת בית החולים הישראלי ומקבל טיפול רפואי, נופף עדנאן בתמונות מחבלים כשסביבו חברי כנסת ערבים. שובתי רעב השתתפו מרחוק באמצעות שידורי וידאו בהפגנות, צעדות ומחאות נגד ישראל, ואפילו בהלוויות של מחבלים. בחלק מהמקרים אפילו פרסמו בשידור חי הודעות תמיכה, בעודם לבושים בבגדי בית החולים הישראלי. תדמיתו של עדנאן, הירי הפלסטיני בעקבות מותו והתגובה הרפה של ישראל, מבטיחים כי שביתות הרעב הן תופעה שתמשיך להתקיים, ואולי אף ביתר שאת. 
