01זיכרון ילדות תרבותי: הייתי בכיתה ב'. המחנכת, ב"שעת חברה" של יום שישי, קראה לנו פרק מ"גילגי" (הידועה היום כ"בילבי"). חזרתי הביתה בריצה. בקופת החיסכון שלי לא היה די כסף לקניית ספר, ואמי, שהבינה את תחושת החירום, השלימה לי את הסכום. אצתי למרכז המסחרי. בעל החנות, שכבר הגיף את התריס, הסכים להתעכב בשביל ילדה מתנשפת. וכך הצטיידתי ב"גילגי" לשבת ולכל השנים הבאות. החנות, אגב, לא הייתה חנות ספרים. מכרו בה גם סירים, כוסות, מסרגות וכלי תפירה.
02 ספר שקראת פעמיים: בילדותי וגם בנעוריי הייתי מסיימת לקרוא ספר וחוזרת וקוראת אותו מיד בשנית. עם השנים חדלתי מההרגל הזה, ובכל זאת הספרייה שלי מלאה בספרים שקראתי פעמיים, שלוש או יותר. אני קוראת בולימית. מחיר הזללנות הוא שכחה. וכדי שספרים חדשים לא ידחקו מזיכרוני את אלה שקראתי קודם – אחרי שלושה או ארבעה חדשים אני תמיד חוזרת וקוראת אחד ישן. בקריאה חוזרת יש בעיניי הנאה מיוחדת. כשאני פטורה ממתח העלילה ומהדאגה מה יהיה בסוף – אני פנויה לשים לב לדברים שהחמצתי בשעט הראשון. אוסיף שלעיתים חזרה אל ספר אחרי שנים – לעיתים עשורים – שלא פתחתי אותו, גורמת לי להבחין בשינויים שחלו בעולמי מאז הפגישה הקודמת.
03 דמות שמעניקה לך השראה: זיגפריד ששון, משורר בריטי ששירת כקצין בחפירות במלחמת העולם הראשונה, הוא בעיניי דמות מופת. ששון, גיבור קרב מעוטר והלום קרב, נעשה לסרבן מצפון, ובסופו של דבר ויתר על סרבנותו ושב לחפירות, בעיקר מתוך אהבתו לחייליו. יש בחיים דילמות מוסריות שאין להן "תשובה נכונה". נראה שבמצבים כאלה מה שמבדיל בין אדם לאדם הוא התהליך הפנימי שמוביל להכרעה. והתהליך שעשה ששון הוא בעיניי שיעור במורכבות.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: עם אחד מחתוליי. אני תוהה איך זה להיות נהנתן – מישהו שמחשבתו היחידה היא "מה יגרום לי עכשיו הכי הרבה עונג? לרבוץ פה? לרבוץ שם? לשחק בשרוך? לטעום משהו?" בהשוואה לחתולים – אף אדם, הולל ככל שיהיה, לא ראוי לתואר "נהנתן".
05 מי מצחיק אותך: בני משפחתי וחבריי. הדברים שהכי מצחיקים אותי מובנים רק לקרובים לי. מחוץ לחוג המצומצם הדברים מצריכים תרגום והסבר, והסברים הורסים צחוק.
06 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו: הממ… קציצות דגים, נגיד. למה קציצות דגים? אני יכולה לומר שיש בהן מביתיותו של הבית ומזרותו של הים – אבל זה כמובן סתם קשקוש.
07 עם מה את נרדמת: לשיטתי, לא נכנסים למיטה לא בנעלי עבודה ולא עם טלפון. אני תמיד נרדמת עם ספר, גם אם השעה מאוחרת ואני עייפה וברור לי שאירדם מהר. למעשה, מדובר בשני ספרים – אחד לקריאה לפני השינה, ושני, מאתגר יותר, לקריאה בבוקר – לפני שאני פותחת את המחשב או לוקחת את הטלפון ליד.
