בתקופת כהונתו של הרב גורן כרב הראשי (1973 עד 1983) השחיתו פעילי הר הבית את שלטי הרבנות הטוענים לאיסור עלייה להר, והרב גורן ציווה אז שלא לחדשם, כך מגלה מחקרו של ד"ר אמנון רמון במסגרת מכון ירושלים למחקרי מדיניות. אולם גם בשנים האחרונות מתנהל קרב תקיף על השלט, בהובלת הרבנות הראשית. פעילי הר הבית נוהגים לתלוש או להשחית אותו מפעם לפעם, והקרן למורשת הכותל המערבי ממשיכה לחדש אותו בעקשנות מרשימה.
בשבוע שעבר נעצר פעיל הר הבית עמנואל ברוש בחשד שתלש את השלט המדובר, והוא הובא בפני שופט. ברוש מוכר בעיקר משום שנעצר באלול שעבר ובתשרי השנה משום שתקע שוב ושוב בשופר בכותל המזרחי של ההר, וגייס למבצע נבחרי ציבור כמו שמחה רוטמן ומיכל וולדיגר. מפכ"ל המשטרה אמר אז שמעשיו של ברוש עוד יעוררו את "שומר החומות 2", אבל ברוש לא ויתר ובמשך שבועות המדינה כולה עסקה בו ובשופר שלו. מחזות שחשבנו שהם כבר חלק מההיסטוריה, של מעצר התוקעים בשופר בכותל בימי המנדט, חזרו על עצמם בדילוג של שמונים שנה בהבדל קטן: במקום בכותל המערבי זה קרה בכותל המזרחי.
לא נראה שהמעצר בעיצומו של יום העצמאות הרתיע את ברוש. גם השופט ציון סהראי סירב למחרת לקבל את בקשת המשטרה להרחיק את ברוש מההר ומשעריו למשך עשרה ימים בגין "מסוכנות". נציגת המשטרה בדיון טענה ש"המעשה שלו פוגע בציבור, שיש לו זכות לראות מה הרבנות הראשית לישראל בחרה לשים במקום. הם מציינים שחל איסור על פי דין תורה לעלות להר הבית".
עו"ד נתי רום, שייצג את ברוש מטעם ארגון חוננו, תהה מי בעצם הציב את השלט. נציגת המשטרה השיבה: "כתוב בשלט שזה של הרבנות". רום: "גם אני יכול לכתוב את זה. מי תלה את השלט?". נציגת המשטרה השיבה שאינה יודעת.
עו"ד רום טען בדיון שההאשמה בהשחתת פני מקרקעין שהוטחה בברוש צריכה להיות מופנית דווקא כלפי תולי השלט: "השלט לא נתלה בידי הרבנות. איש אינו חתום עליו. מבחינתנו הוא שלט שקרי ומי שתלה אותו השחית פני מקרקעין. מי שתלה אותו עבר עבירה. המשטרה לא הציגה לבית המשפט שום ראיה על מי הציב את השלט הזה ובאיזו סמכות עשה זאת".
אחרי הפסקה לצורך שיחה טלפונית עם הממונים עליה, נאלצה נציגת המשטרה בדיון להודות שמי שתלו את השלט הם אנשי הקרן למורשת הכותל. העובדה שבמשטרה הסתירו זאת בתחילת הדיון – ולא בפעם הראשונה – מעלה חשד שסמכות הארגון להציב שלטים במבואת הכניסה להר הבית מפוקפקת מבחינה חוקית. רום אכן לחץ בעניין: "תוכלי להראות את סמכותה של הקרן בשטח הר הבית? קראתי את ההגדרה של הקרן הזו, אין לה שום שייכות להר הבית".
נציגת המשטרה: "בדקתי את זה".
עו"ד רום: "מדובר בעמותה חצופה. לא מדובר ברבנות הראשית אלא בעמותה שמתערבת בעניינים לא לה, כותבת דברי שקר ופוגעת בציבור".
לאחר הדיון הוסיף רום שבאתר הקרן מצא שמי שמשלם לה 54 אלף דולרים בשנה מקבל הזמנה לטקס יום הזיכרון ובנוסף זוכה לכרטיס כניסה לאולמות מיוחדים במנהרות הכותל. "האם זה נראה לגיטימי למישהו שהעמותה הזו מספסרת ביום הזיכרון?", תהה.
"משפחות שכולות אינן מוזמנות בהכרח לטקס הזה. מי שם את העמותה הזו להחליט מי ייכנס לטקס יום הזיכרון? כפי שהם חורגים מסמכותם בעניין הזה הם חורגים גם בעניין השלט בכניסה להר. מתי הרבנות קיבלה החלטה בעניין? ואם קיבלה, זו החלטה שערורייתית.
"מעניין מה הציבור היה חושב אם הרבנות הייתה מציבה שלט בכניסה לבית חולים שאסור להכניס בו חמץ בפסח. מלבד זאת, השלט נתלה בכניסה לשער היחידי שדרכו עולים יהודים והוא לא מוצב בכל תשעת השערים האחרים, שם באמת צריך אותו".
בסופו של הדיון דחה השופט סהראי את בקשת המשטרה להרחיק את ברוש מהר הבית וממבואותיו. ברוש יצא מהדיון ומיהר להר. המשטרה ניסתה להתעלם מהכרעת בית המשפט ומנעה ממנו את הכניסה, אולם כשהדבר התפרסם ברשתות החברתיות התקפלה המשטרה ואפשרה את עלייתו להר.
אתמול שב ונתלה השלט במבואת הכניסה לשער הלל בידי אנשי הקרן למורשת הכותל. ברוש, שהיה במקום, הצהיר ש"בכל מקרה, השלט לא ישרוד. נגמרו הימים שהדמוניזציה של התקשורת וגופים שונים ביחס לעולי הר הבית פעלה ללא תגובה. הסרת השלט היא מעשה הגנתי קטן מול ההשחרה של העולים בו.
"אשמח מאוד שהמשטרה תקדם נגדי משפט פלילי על הסיפור הזה. קיימים ארבעה גופים שאשמח שיעלו לדוכן העדים: הקרן למורשת הכותל, עיריית ירושלים, משטרת ישראל והרבנות הראשית. במקרה של משפט אני מבטיח לעשות הכול כדי שזה יהפוך לחגיגה".
מהקרן למורשת הכותל המערבי נמסר: "שטח הכניסה להר הבית הוא חלק מרחבת הכותל המערבי ובהתאם לכך חלות עליו תקנות המקומות הקדושים. הקרן למורשת הכותל פועלת בהתאם להנחיות הרבנות הראשית".
19 אלף שקלים
משפט נוסף בענייני ההר שהוכרע לטובת העולים ונגד המשטרה התנהל לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה. צעיר בשם עזריה ברוך תבע שם את המשטרה באמצעות עו"ד אביעד ויסולי על שני מעצריו האלימים בידי המשטרה ב־2016 וב־2018. "השוטר רס"ר עלאא עליאן ניגש אל התובע, חבט בפניו בחוזקה, שבר את משקפיו של התובע והחל לחנוק את התובע", תואר בפסק הדין. "התובע הובא למפקדת מרחב דוד כשהוא אזוק בידיו וברגליו. כשביקש ללכת לשירותים להתפנות השוטר עליאן סירב להוריד מהתובע את האזיקים… דבר אשר השפיל את התובע. התובע סירב להסכים לתנאי ההרחקה ללא צו שיפוטי.
"אף שלא הייתה עוד כל עילה למעצר, לאחר שהמשטרה ביקשה לשחררו, התובע שוב נאזק בידיו וברגליו ונלקח לבית משפט השלום. הניידת הורידה את התובע הרחק מכניסת העצורים והובל בידי השוטרים המלווים ברחוב שליד בית המשפט כשהוא אזוק בידיו וברגליו. התובע דרש להסיר את האזיקים, מאחר שהובלתו ברחובות העיר כשהוא אזוק מבזה אותו. אולם השוטרים המלווים סירבו. בנוסף הורו השוטרים המלווים לתובע לחכות במסדרון בית המשפט כשהוא אזוק בידיו וברגליו.
"בעת שהיה התובע בבית משפט השלום בירושלים הוא ביקש ללכת לשירותים. השוטר המלווה הוביל את התובע לשירותים ציבוריים בבניין בית המשפט, כשהוא אזוק אליו ביד אחת, והכריח אותו לעשות את צרכיו בדלת פתוחה לעיני הציבור במקום, כאשר ידו האחת אזוקה ליד השוטר. גם בכך הושפל התובע…
"בתום הדיון הוחלט על ידי בית המשפט לשחרר את התובע בתנאי הרחקה וערבות עצמית. חרף ההחלטה על שחרורו, המשיכו השוטרים המלווים לאזוק את התובע ברגליו ולקחו אותו כשהוא אזוק לתחנת המשטרה".
במעצר ב־2018, טען ברוך, הוא נעצר בהר הבית משום ששר בתגובה לקריאות שטנה מצד המוסלמים. הוא טען ש"שוטר בשם חסן אבו־ג'יב תפס את ידו, סובב אותה והפיל אותו ארצה. השוטר פגע בתובע כשהיה שכוב בכך שחבל בגבו. לאחר מכן הרים השוטר את התובע והוביל אותו לעבר שער הר הבית כשהוא מסובב את ידו באלימות חריגה, חסרת הצדקה בדין וחסרת כל פרופורציה במצב הדברים. סמוך לכניסה לתחנת המשטרה, החל השוטר לחנוק את התובע ללא סיבה. השוטר הפסיק לחנוק את התובע, רק לאחר שראה את המצלמות הסובבות אותו מכוונות אליו".
השופט אחסאן כנעאן פסק שעל המשטרה לפצות את ברוך ב־19 אלף שקלים, אולם לא בשל האלימות המשטרתית אלא בשל אי קיום ראיון מעצר כהלכתו. "לא מן הנמנע", כתב כנעאן, "שאם המשטרה הייתה נוהגת בהתאם להוראות חוק המעצרים, הדבר יכול והיה חוסך התדיינות בבית המשפט. אי קיום ריאיון מעצר פגע בזכויות התובע בצורה מהותית ואנושה. קיום הליך של ריאיון מעצר היה יכול להגביר את הסיכוי לשחרור בתנאים כבר באותו מעמד, תוך חיסכון בפגיעה נוספת ומיותרת בחירותו של התובע.
"אין טעם להיכנס לשאלה של כבילתו במסדרון בית המשפט, או הכנסתו דרך הכניסה של הקהל, או התנאים ללקיחתו לשירותים בבית משפט, שכן כל אלו היו אמורים להיחסך מהתובע אילו שוחרר בתנאים בתחנת המשטרה, לאחר קיום ריאיון והליך שימוע כהלכתם".
עו"ד ויסולי, שייצג את ברוך בעתירה, אינו מסתפק בפסק הדין וקובל על כך שאלימות השוטרים בשני מקרי המעצר לא נלקחה בחשבון בפסיקה. ויסולי מציין שהרשעתה של שוטרת מג"ב אוריאן בן־כליפא השבוע בתקיפת נערה ערבייה הייתה בשל אלימות קלה בהרבה מזו שהופעלה כלפי עזריה ברוך, ובכל זאת הסתיימה בהרשעה.
"בעניין ברוך האלימות הייתה פי כמה וכמה יותר גבוהה, והוא כלל לא התנגד למעצר", אומר ויסולי. "כל השוטרים זוכו מאשמה. בר־כליפא הורשעה בגין דחיפות. זו אפליה בוטה וברורה. אצל בר־כליפא מדובר בהרשעה פלילית, כלומר דרושה גם כוונה לפגוע, בעוד אצל עזריה ברוך הזיכוי הוא אזרחי, שבו לא צריך להוכיח כוונה. מרתיח".
