שופטות בג"ץ, יעל וילנר, גילה כנפי שטייניץ ורות רונן דחו הבוקר (שלישי) עתירה נגד ההחלטה להרוס את הבית בו התגורר המחבל מועתז באללה חואגא אשר ביצע את פיגוע הירי בדיזינגוף בו נרצח אור אשכר ז"ל. בפיגוע נפצעו שני עוברי אורח נוספים והמחבל עצמו חוסל במקום על ידי אנשי כוחות הביטחון שהיו בקרבת מקום באותו זמן.
בעקבות הפיגוע הוציא אלוף פיקוד המרכז צו החרמה והריסה לבית, וכנהוג במקרים כאלו הוגשה עתירה נגד הצו. את העתירה הנוכחית הגיש דודו של המחבל, שטען כי הוא בעל הדירה ולא אביו של המחבל, אשר שוכר ממנו את הדירה. לטענתו, בגלל העובדה שהדירה איננה שייכת לאף אחד מבני משפחתו הגרעינית של המחבל, אין מקום להורות על הריסת כולה, ולכל היותר יש לאטום את החדר הספציפי בו התגורר המחבל.
השופטת יעל וילנר שכתבה את חוות הדעת העיקרית דחתה את הטענה, וקבעה כי מהראיות שהוצגו לבית המשפט עולה כי הדירה אכן שייכת לאביו של המחבל ולא לדוד. השופטת וילנר דחתה, בהסכמת השופטת גילה כנפי שטייניץ, את כל הטענות העקרוניות שעלו בעתירה הן נגד חוקיות הריסת בתי מחבלים והן נגד המדיניות אותה מפעילים בנושא זה כוחות הביטחון.
"בהינתן, בין היתר, חומרת מעשיו של המפגע ותוצאתם הקשה והקטלנית; התשתית הראייתית נגד המפגע; זיקתו המובהקת לדירה; תחימת הצו לדירה בלבד, תוך נקיטת צעדים למזעור הנזק לשאר המבנה, למבנים סמוכים ולתשתיות; והנתונים העדכניים המלמדים על אפקטיביות ההרתעה הטמונה בהפעלת הסמכות מכוח תקנה 119 – מסקנתי היא כי הצו שהוצא ביחס לדירה עומד בדרישת המידתיות, ונחוץ להרתעת מפגעים פוטנציאליים. כמבואר לעיל, אין בטענה כי העותר הוא בעל הדירה, וכי בני משפחת המפגע לא היו מודעים למעשיו; או בהצעה להסתפק באטימת חדר השינה של המפגע, כדי לגרוע ממסקנתי האמורה", סיכמה השופטת וילנר בהסכמת השופטת גילה כנפי שטייניץ.
השופטת רות רונן, בדעת מיעוט, ציינה כי באופן עקרוני יש מקום לדון מחדש הן בשאלת חוקיות הריסת בתי המחבלים והן בשאלת מדיניות ההריסה. עם זאת, בהתאם להלכה הנוהגת, ולעובדות הספציפיות של המקרה הנוכחי, היא הצטרפה לתוצאה הסופית לפיה יש לדחות את העתירה. בהקשר זה ציינה השופטת רונן את העובדה שבני המשפחה ידעו שבנם הוא מחבל חמאס, את העובדה שאביו אף הוא השתייך לחמאס, ואת סרטון התמיכה במעשי הבן שפרסם האב לאחר הפיגוע.
"המעשה שביצע המפגע במקרה דנן הוא מעשה טרור נפשע בעל חומרה רבה ביותר שנעשה בתקופה מתוחה מאוד", ציינה השופטת רונן. "ההריסה נועדה להרתיע מפגעים עתידיים ואת בני משפחותיהם, וכאמור בהתאם לעמדת המדינה העדכנית, מדובר בפעולה שיש לה בדרך כלל אפקט מרתיע העולה על האפקט של "הגברת השנאה" שאף הוא עלול להתרחש כתוצאה מהריסת הבית".
"באשר לפגיעה בבני המשפחה החיים עם המפגע – המפגע אינו גר בדירה שהיא בבעלותו, אלא בדירה שאביו הוא בעל הזכויות בה, והמפגע חי בה יחד עם יתר בני משפחתו. עם זאת, יש לתת משקל משמעותי לכך שהאב, בעל הזכויות בדירה שיתר בני המשפחה חיים בביתו, הוא פעיל חמאס וכי לאחר הפיגוע הוא הביע תמיכה ברורה במעשי בנו ובטרור בכלל. בהתחשב במכלול הנסיבות האלה, אני סבורה כי אף שהנזק שצפוי להיגרם לביתו של האב, וכנגזרת – הנזק ליתר בני המשפחה החיים עמו, הוא נזק קשה וחמור, הרי שבמקרה זה אין לקבוע בהתאם להלכה הפסוקה כי הוא אינו מידתי. משכך, אינני סבורה גם כי יש לקבל את הבקשה החלופית של העותר כי רק חדרו של המפגע ייאטם", הוסיפה השופטת.
