קו מתון לציבור החילוני, גישה חינוכית רכה לדור הצעיר: הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל | פרופיל

הכתבה פורסמה במוסף 'שבת' במקור ראשון לפני כשבועיים ומובאת כאן מחדש עם פטירתו של הרב גרשון אדלשטיין

המחאה שהתלקחה נגד מאפיית אנג'ל בסוף השבוע שעבר, ושבמסגרתה מחרימים חרדים  רבים את מוצרי המאפייה הוותיקה, היא ציון דרך במעורבות החרדית בוויכוח שקורע את החברה הישראלית סביב הרפורמה המשפטית. גרמה לצעד הזה התייצבותו של יו"ר דירקטוריון אנג'ל, השר לשעבר עמר בר־לב, בהפגנה מול ביתו של הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' ומנהיגו של הציבור הליטאי, במסגרת מחאות "יום השוויון הלאומי" שהתקיימו ביום חמישי שעבר בסמוך להיכלי הישיבות.

בעיני החרדים, מחאה שמכוונת ישירות לגדול הדור בן המאה היא חציית קו אדום וצעד מתריס, המעורר זעם ומהומה. אך בשעה שהרשתות החברתיות התמלאו בציוציהם של עיתונאים חרדים ואושיות מגזריות שקראו להחרים את מוצרי אנג'ל, לצד תמונות של החלות והמאפים שנותרו על המדפים בצרכניות – בעיתון הבית של הרב אדלשטיין, "יתד נאמן", ביקשו דווקא להרגיע את הרוחות: "על דעת רשכבה"ג מרן ראש הישיבה שליט"א", נאמר במסגרת בולטת בראש גיליון יום שישי שעבר, "איננו מתייחסים לאירועים המתריסים אתמול מול היכלי התורה". מתברר שדווקא ה"גדול" הליטאי שהתאפיין לאורך השנים ביחס מתון לציבור החילוני, הפך שלא בטובתו למי שדמותו הוטלה אל המים העכורים של יחסי חרדים־חילונים.

לדברי צבי כהן, המוגדר כ"דובר בית הרב אדלשטיין", החרם פרץ באופן ספונטני וליכד את השורות בתוך המגזר: "הופתענו מאוד מהיוזמה ומהתאוצה שהיא תפסה, זה לא כל כך מתאים לאופי של הרב. אבל נוצרה פה אחדות לא צפויה. אריה דרעי הדליק את המחאה (בציוץ תמיכה בטוויטר; מ"ל), חנויות במאה שערים הצטרפו לחרם למען כבודו של הרב אדלשטיין, הרב אברהם יוסף הביע מחאה ברדיו, הרב שמואל אליהו גינה את ההפגנה, הישיבה של הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, ביטלה את ההתקשרות עם אנג'ל. כל הפלגים, ואפילו מוסדות דתיים־לאומיים, הצטרפו לאמירה 'אל תיגעו בגדול הדור שלנו'. זה מרגש מאוד".

דברים שאמר ובהם הערכה לחיילי צה"ל עוררו סערה במגזר: "גם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא ו'אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן'". בהמשך הסביר ש"רוב החילונים אינם שונאים את שומרי התורה ויש להם יחס חיובי מאוד. ואפילו המסיתים יש להם בטבעם מידות טובות"

ראש ישיבת פוניבז' הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, "רֶבְּ גֵרְשְן" בפי הציבור, מכהן כיום כנשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה. עם פטירתו של הרב חיים קניבסקי לפני כשנה, הפך הרב אדלשטיין למנהיג הבלתי מעורער של הזרם הליטאי, ומי שקובע למעשה את סדר היום החרדי הכללי. כך למשל, לפני כשנה הוא טרפד את הניסיון של האדמו"ר מבעלז להגיע להסכם עם הממשלה על שילוב לימודי ליבה במוסדותיו תמורת תוספת תקציבית, ומנע משר השיכון יצחק גולדקנופף, נציג גור, לשמש כחבר בקבינט המדיני־ביטחוני. מצודתו פרושה גם במפלגת ש"ס: הרב אברהם סלים, אחד החברים החדשים שצורפו לאחרונה למועצת חכמי התורה של המפלגה הספרדית, נאות למינוי רק לאחר שקיבל את אישורו וברכתו של הרב אדלשטיין, רבו הוותיק מימי לימודיו בפוניבז'. בכלל, הוותק הממושך של עשרות שנות הוראה בישיבת הדגל היוקרתית, הביא לכך שרבים מראשי הישיבות הנחשבות הם תלמידיו של הרב אדלשטיין, מה שמגדיל את מוטת השפעתו.

ביתו של הרב אדלשטיין משמש כתובת לא רק להפגנות, אלא גם לאישי ציבור המחפשים דרך לליבו של הציבור החרדי. לפני כחודש, לאחר שהפגנת השמאל הקודמת בבני־ברק התקבלה באופן מאופק ומכובד בהנחייתו של הרב אדלשטיין, הגיע ראש השב"כ רונן בר לביקור בביתו. באתרי החדשות הועלו ניחושים שונים בדבר תוכן השיחה, אך לפי מקורבי הרב היא עסקה בחיזוק הקשר ושיתוף הפעולה בין מערכת הביטחון למנהיגות החרדית. גם שגריר ארה"ב בישראל, תומאס ניידס, הגיע פעמיים לביתו של הרב, בין השאר כדי להשיג ממנו הצהרה על התנגדותו לעליית יהודים להר הבית.

לצד פעילותו הציבורית, ממשיך הרב אדלשטיין  לקיים קשר ישיר ובלתי אמצעי עם תלמידיו ושומעי לקחו. בגילו המופלג הוא מוסר מדי יום שיעור בגמרא למאות צעירים, כבני 16 ומעלה, ומקבל קהל בביתו. שיחת המוסר השבועית שלו מתפרסמת בעלון "דרכי החיזוק", ומדי פעם הוא מבקר בישיבות אחרות ומשמיע שם דברי הדרכה. לא נדיר לראות את הרב אדלשטיין מוקף מתבגרים נרגשים, אחרי ששמעו ממנו שיעור בגמרא או שיחה על חשיבותה של עבודת המידות. אם תרצו, זהו סיפורה של ההנהגה החרדית הנוכחית. בזמן שהעולם שייך לצעירים, העולם החרדי שייך למחנכיהם של הצעירים.

מתכתב באנגלית

הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין נולד בב' באייר תרפ"ג (1923) בעיירה הרוסית שומיאץ', לאביו צבי יהודה, ששימש כרב העיירה, ולאימו מרים, בת לשושלת רבנים. בזכות תושייתה ואומץ ליבה של האם, שהשיגה לשני בניה תעודות לידה מזויפות עם תאריך לידה שגוי, הם חמקו מהחינוך הקומוניסטי ונשלחו ללמוד תורה באופן מחתרתי. המידע על תולדות המשפחה מגיע בעיקר מזיכרונותיו של האח הצעיר יעקב, לימים רב חשוב בזכות עצמו, שנרשמו מפיו על ידי בני משפחתו ופורסמו לאחר מותו. הזיכרונות הללו שופכים אור גם על קורות חייו של האח הבכור והמופנם יותר, הממעט לספר על שנות נעוריו.

בתקופת ילדותו התייתם גרשון הצעיר מאימו, שמתה ממחלת הטיפוס. בקיץ 1934 עלה אביו ארצה עם שני בניו ואחותם הקטנה פסיה. רישיון הכניסה לארץ הושג בעזרת הראי"ה קוק, שלמד בישיבת וולוז'ין עם סבו של הרב אדלשטיין. עם הגיעם ארצה, לקח עימו האב את שני בניו לפגוש את הרב קוק. באופן מפתיע, משפחת אדלשטיין המיוחסת והרבנית לא השתכנה כאן בקהילה חרדית, אלא קבעה את מגוריה במושבה הצעירה רמת־השרון. שנה לאחר הגעתם למקום, מונה הרב צבי יהודה אדלשטיין לרב המושבה. בהיעדר בית ספר דתי בסביבה המשיכו האחים אדלשטיין ללמוד גם כאן בחינוך ביתי ולא ממוסד, כאשר האב משמש להם כרב ומורה. גם מורה פרטי ללימודי חול נשכר לילדי משפחת אדלשטיין, והוא לימד אותם דקדוק, אנגלית וחשבון. לא רבים יודעים, אבל הרב אדלשטיין עושה שימוש בלימודים הללו עד היום, כאשר הוא משיב בכתב לשאלות בשפה האנגלית.

כאשר גדלו הנערים נעתר האב להפצרותיו של בנו הבכור, ושני האחים נשלחו ללמוד בישיבת לומז'ה בפתח־תקווה, מעוז תורני חשוב באותם ימים (אחד מבוגריה המפורסמים הוא הרב חיים קניבסקי). ואולם כעבור שנה בלבד החזיר האב את בניו למסגרת הלימוד הביתי. רק כאשר מלאו לרב אדלשטיין עשרים שנה הוא הצטרף לגרעין הראשוני של ישיבת פוניבז', שהקים אז הרב יוסף שלמה כהנמן. אם כן, מרביץ התורה הוותיק ביותר בעולם הישיבות הנוכחי, כמעט לא היה תלמיד ישיבה בעצמו. עם נעורים ברמת־השרון החילונית והיעדרות ממוסדות החינוך החרדיים עד גיל מאוחר, מסלול התבגרותו של הרב אדלשטיין שונה מזה של עמיתיו בעולם התורה הליטאי. סימנים שונים מצביעים על כך שהדבר השפיע על דעותיו והתנהלותו הציבורית.

"בערוב ימיו, כשהרב שך לא חש בטוב, הוא תלה פתק על דלת ביתו שמי שצריך עצה או ברכה שיפנה לביתו הסמוך של הרב אדלשטיין. ר' גרשון מיהר להוריד את הפתק", מספר אחד מתלמידיו. "כשאני בא לשאול אותו על עניין ציבורי מסוים, הוא תמיד יקדים וישאל אותי: האם הסיפור הזה באחריותך? הגישה שלו היא שלא לתפוס יוזמה, אלא אם בלית ברירה האחריות נופלת עליך"

שנתיים בלבד לאחר שנמנה עם ששת התלמידים הראשונים של ישיבת פוניבז', החל הרב אדלשטיין ללמד במסגרתה את הנערים פליטי השואה שהתקבצו בה. עם נישואיו, כעבור שנתיים נוספות, מונה לר"מ מן המניין, כשהוא בן 24. כמעט שמונים שנה אחרי, האיש שלימד את צעירי בני־ברק בעידן החזון איש, ממשיך לעשות זאת עד עצם היום הזה.

תלמידיו מתארים אותו כאדם עדין ושקט, שבניגוד לר"מ ליטאי טיפוסי, אינו מפגין ברק ושנינות. "הוא נחשב לפשטן", מספר אחד מבוגרי פוניבז' על אופי לימודו. "השיעורים שלו נמסרו בקול מונוטוני, בלי רעש. צעירים שחיפשו דברים פומפוזיים לא מצאו את זה אצלו. כשניסו לגרור אותו להתנצחות בלימוד הוא היה עונה תשובות כמו לא יודע, אולי, צריך עיון, תסתכל ברש"י". הרב אדלשטיין עודד לימוד שיטתי וממוקד בהספק, על חשבון הפלפול. שיעוריו היו אהודים בקרב מי ש"חיפשו סיכום טוב ומסודר על הסוגיה, עם הראשונים והאחרונים העיקריים", מתארים תלמידים.

מעריציו של הרב אדלשטיין מרבים לתאר את אופיו הנינוח, ומצטטים את האמירה המיוחסת לחזון איש, שלפי המסופר התבטא באירוניה כי "ר' גרשון הוא בעל מום, הוא נולד בלי תחושות גאווה". מהתיאורים השונים עולה דמות של אדם רגיש במיוחד לזולת, המצויד בריסון פנימי ושליטה עצמית גבוהה. בתחרויות היוקרה שאפיינו את ישיבת פוניבז' לאורך השנים, "ר' גרשון היה היחיד שכל רעשי הרקע כאילו לא נגעו בו", אומר אחד הבוגרים. הוא מוסיף ומציין כי "ר' גרשון סיפר על עצמו שאף פעם לא רץ לאוטובוס", ושתלמידיו הרבים אינם זוכרים אותו כועס.

שיחות ההדרכה שלו לאורך השנים עוסקות בערך לימוד התורה והמוסר, תוך שימת דגש רב על מידות טובות והתנהלות ראויה בין אדם לחברו. עניני "השקפה", קרי אידיאולוגיה מחנאית והתבדלות מאחרים, לא העסיקו אותו. מדברי אחד ממקורביו עולה כי זוהי התעלמות מכוונת ושיטתית: "הרב אמר לי פעם שחסרה היום עבודה עצמית על המידות, ובמקום זה אנשים מעדיפים לבקר אחרים". במקום למתוח ביקורת שלילית, הרב אדלשטיין מעדיף להצביע בשיחותיו על החיוב שבאורח החיים התורני. "איזה אושר! איזו שמחה! לחיות באמונה זה אשרינו!", הוא נוהג לומר ברגש.

עימות עם הרב קניבסקי בקורונה

במשך השנים הרבות שבהן נמנה הרב אדלשטיין עם צמרת עולם הישיבות הליטאי, הוא נותר מחוץ לקלחת הציבורית, ומבחירה. "בערוב ימיו, כשהרב שך לא חש בטוב, הוא תלה פתק על דלת ביתו שמי שצריך עצה או ברכה שיפנה לביתו הסמוך של הרב אדלשטיין. ר' גרשון מיהר להוריד את הפתק", מספר אחד ממקורביו. ככלל, נראה שהרב אדלשטיין דוגל בפסיביות ונמנע ממעורבות. "כשאני בא לשאול אותו על עניין ציבורי מסוים, הוא תמיד יקדים וישאל אותי: האם הסיפור הזה באחריותך? הגישה שלו היא לא לתפוס יוזמה, אלא אם בלית ברירה האחריות נופלת עליך", מתאר תלמידו, איש חינוך.

המפנה במעמדו של הרב אדלשטיין, מראש ישיבה נטול שאיפות ציבוריות לדמות מנהיגותית, התרחש בעקבות מאבק השליטה המפורסם והממושך שפרץ בישיבת פוניבז' באמצע שנות התשעים, בין שני הגיסים הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ. העימות הפנימי־לכאורה סחף אחריו את העולם הליטאי כולו, כאשר כמעט כל בכיריו תופסים צד ומגלים מעורבות. אופיו המתון של הרב אדלשטיין גרם לצדדים הניצים להניח שהוא ישמור על ניטרליות, אך הוא הפתיע ובחר להתייצב לצד הרב כהנמן. בכך הפך לאישיות הבכירה ביותר בפלג זה של הישיבה, ולמנהיג שמנווט את המשבר המתוקשר ביותר בעולם הישיבות. לשיא הגיעו הדברים כאשר הוא הותקף על ידי צעיר מהפלג היריב, שזרק לעברו גביע לבן. התקרית עוררה סערה רבתי והובילה לעצרת מחאה בראשות רבני בני־ברק, במחאה על חילול כבודו של הרב אדלשטיין, כבוד התורה.

בסוגיה זו ניכר השילוב המאפיין את הרב אדלשטיין, בין גישה עצמאית שאיננה מתחשבת בלחצים ובין עמדה סבילה ופסיבית. לדברי מקורביו באותן שנים, אף שהיה סבור כי יש לחתור להפרדה מוחלטת בין שני פלגי הישיבה, כולל עזיבת ה"היכל" המרכזי והמיתולוגי של פוניבז', הוא נמנע מלעשות זאת בנימוק ש"יש כאן בעל הבית", וכי הנהלת הישיבה היא שצריכה להחליט בעניין. מצד שני, כדי למנוע את חילולי השבת שנוצרו בעקבות החיכוכים שאף גרמו להזמנת משטרה, הוא פרש עם תלמידיו לתפילה נפרדת בשבתות במבנה סמוך, וזאת למרות הלחצים שהופעלו עליו בטענה שזוהי כניעה לצד השני.

בשנת 2003 הצטרף הרב אדלשטיין באופן רשמי לצמרת ההנהגה הליטאית, עם מינויו לחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. ועדיין, מעבר להדרכות חינוכיות שפורסמו בשמו, קולו הציבורי לא קיבל ביטוי מרכזי. עם פטירתו של הרב שטיינמן ב־2017 היה נדמה שהגיעה שעתו של הרב אדלשטיין, שלמעשה כבר ניהל את ענייני הציבור בעת מחלתו של הרב שטיינמן. השערה זו התחזקה בעקבות רמזים שונים לכך שהממסד הליטאי מקבל את מרותו. הוא היה היחיד שכובד להספיד את הרב שטיינמן בהלווייתו, והפגישות המסורתיות של נשיאות ועד הישיבות הועברו למעונו. בתום ימי האבל על הרב שטיינמן הוזמן הרב אדלשטיין לנאום ב"ארחות תורה", הישיבה שייסד הרב שטיינמן. הוא התכונן ביסודיות לנאומו הראשון כמנהיג, הוציא פתק מקופל מכיסו ומנה את בעיות הדור בעיניו: כעס, לשון הרע וקנאה. בהתאם לקו הוותיק שלו, הוא לא הציב בראש דאגותיו את החילונים, את בעיות הצניעות ואפילו לא את האינטרנט. העיתונות המגזרית פרסמה כתבות פרופיל לדמותו של המנהיג החדש בן ה־94, וניסתה לצפות את ההשלכות הפוליטיות של הנהגתו.

אלא שתרועות ההכתרה היו מוקדמות מדי, ולא לקחו בחשבון את חצרו הדומיננטית של "שר התורה" הרב חיים קניבסקי. הניתוק של הרב קניבסקי מענייני העולם הפך אותו במהלך השנים לדמות של "צדיק" המגבה את המנהיג התורן בברכות, אך אינו נוטל בעצמו חלק פעיל בהנהגה הציבורית. עם פטירתו של הרב שטיינמן חשבו רבים שהמודל הזה יימשך גם ביחס לרב אדלשטיין. אך אנשי הרב קניבסקי מצידם ובראשם נכדו יענקי, שאפו להמיר את ההערצה החרדית אליו לכוח פוליטי. בכירי המגזר והאישים הפוליטיים הבינו במהרה שהדרך לליבו של הציבור החרדי עוברת דרך הנכד לבית קניבסקי.

כלפי חוץ הוצגו שני הרבנים כמנהיגים שותפים, אך הפער האישיותי ביניהם היה גדול. לשיא הגיעו הדברים בתקופת הקורונה, כאשר הרב קניבסקי ביקש לפרסם ב"יתד נאמן" מכתב הקורא לפתוח את הישיבות ותלמודי התורה בניגוד להנחיות הממשלה, אך בהוראת הרב אדלשטיין המכתב לא פורסם. משבר הקורונה הוציא שוב את הרב אדלשטיין מגישתו הפסיבית. הוא פרסם שוב ושוב קריאות לשמור על ההנחיות גם במחיר ויתור על תפילות במניין וכדומה. מעבר לשמירת הבריאות כשלעצמה, הרב אדלשטיין ביקש משומעיו להתחשב בהקשר הזה גם בתדמית החרדית וב"חילול השם" שעלול להיווצר. הקו שהוא הוביל  התקבל יותר על לב הציבור, ונחשב לאחד מ"ניצחונותיו" על בית הרב קניבסקי. עם מותו של הרב קניבסקי, במרץ 2022, נותר הרב אדלשטיין מנהיג ללא מתחרים. כבר לקראת ההלוויה פורסמה בשמו קריאה להורים לשמור על ילדיהם מן הצפיפות והעומס, כלקח מאסון מירון. היה זה ביטוי לכך שההנהגה השכלתנית חוזרת לעולם הליטאי.

"כבוד וידידות" ליוצאים בשאלה

רבים ממסריו הציבוריים של הרב אדלשטיין עוסקים בתחום החינוך, וסוגיות אלה עומדות גם במרכז סרטוני ההדרכה המופצים מביתו בתדירות גבוהה למדי, שבהם הוא משיב לשאלות שונות. הרב משתף פעולה עם הצילומים באופן מודע, ומתכנן את דבריו בקפידה. הוא מפגין בקיאות במתרחש בקרב הדור הצעיר ומבטא גישה מכילה ומאפשרת כלפיו, לעיתים אף יותר מאנשי חינוך שמספר שנותיהם חצי ושליש משלו. את שואליו הוא מרבה להפנות לאנשי מקצוע, וסבור  שלא די בידע תורני כדי ללמד בישיבה. בכנס שהתקיים לפני כשבועיים הבהיר שעל המורים בישיבות "ללמוד ולדעת עניני חינוך… כי אם הוא לא יודע איך להתנהג עם התלמידים, הוא לא מצליח". באותה הזדמנות הביע התנגדות להוצאתם מהישיבה של תלמידים שנתפסו עם סמארטפון ברשותם. במקום זאת הוא המליץ "לטפל בצורה עדינה, לקרוא לו בחדרי חדרים בלי פרסום, ולדבר איתו שכדאי לו, לטובתו, שיפסיק עם זה".

בשיחותיו לצעירים ובהדרכותיו למחנכים משתמש הרב אדלשטיין במילים פשוטות ושם דגש על רווחתו הנפשית של התלמיד, "להיות מאושרים" כלשונו. כאשר ילד אינו הולך בתלם, הוא מסביר, זה משום ש"אינו שמח בחלקו". כאשר נשאל בתקופת הקורונה כיצד לנהוג עם הילדים השוהים בבית, הקדיש דקות ארוכות להסביר שחינוך נעשה "רק בדרכי נועם, בלי כפייה. לא לנדנד להם. הילד יודע מה שטוב, צריך רק לתת לו עידוד שיהיה לו חשק… אסור להכריח ילד, חינוך בכפייה מביא לתוצאה הפוכה. לחנך בידידות, מתוך אהבה. ילד שמרגיש שיש עליו ביקורת זה כואב לו מאוד, וזה גורם לילד לפריקת עול". ככלל, הרב קורא למחנכים להעניק יחס אישי וחם, ולהתחשב באופיו האינדיווידואלי של כל תלמיד. כאשר שואלים אותו איזה ספר מוסר צריך ללמוד, הוא עונה בפשטות "מה שמעניין את התלמיד".

בסרטון שהכה גלים, הפתיע הרב אדלשטיין בגישה מכילה במיוחד ביחס ליוצאים בשאלה. "גם ילד שהתקלקל צריך לנהוג איתו בכבוד ובידידות", התעקש הרב, והורה להורים להמשיך לתמוך בילד גם אחרי היציאה. כשנשאל אם התמיכה צריכה לכלול גם קניית בגד לא צנוע לבת שיצאה, השיב "ודאי, ודאי, אין דרך אחרת", והרגיע את השואל שאין בכך משום "מסייע לדבר עבירה". הסרטון זכה לתהודה רבה במגזר, שמשפחות רבות בו מתמודדות עם הסוגיה.

מי שהופתעו לטובה ובירכו על עמדותיו אלה של הרב, חשו אולי אכזבה נוכח תגובתו לפרשת חיים ולדר, הסופר ואיש החינוך שנטל את נפשו בכפו לאחר פרסום העדויות על עבירות המין שביצע. בדברים שהופצו בשמו ביקר הרב אדלשטיין את "הלבנת הפנים" שנעשתה לוולדר, וכינה זאת "רציחה". לדעתו, סוגיות כאלה צריכות להיות מטופלות "בצנעה ועל ידי מומחים".

קדושתם של חללי צה"ל

גישתו הרכה של הרב אדלשטיין אינה מופנית רק כלפי צעירי המגזר אלא גם ביחס לחילונים, תוך שאינו מהסס לדבר בשבחם. באחת משיחותיו ציין למשל ש"גם אחינו בני ישראל הרחוקים יש להם את האופי של 'רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים'. במציאות זה קיים. אבל החיים המאושרים (של התורה; מ"ל) אין להם". הוא סיים בתקווה שהחילונים יחזרו בתשובה, ובלשונו: "מן השמיים ירחמו שכולם יהיו מאושרים".

סערה מגזרית של ממש עוררו דברים שאמר בשיעור לפני כעשור, ובהם הביע הערכה למי ש"מוסרים את נפשם למען אחרים", בלי קשר למידת הדתיות שלהם. לאחר שציטט שורה של סיפורים תלמודיים על מי שמסרו את נפשם למען אחרים וזכו ל"חיי עולם הבא", סיפר הרב מזיכרונות ילדותו על בחור צעיר שהכיר, "בעל רגש גדול" כלשונו, שסירב לומר קדיש לאחר מות אביו משום ש"לא היה מאמין ולא הבין מדוע עשו ככה מן השמיים". אותו צעיר נורה על ידי הבריטים כאשר הפגין נגד סגירת שערי הארץ בפני ניצולי השואה וגירושם לקפריסין.

"כיוון שמסר את נפשו לטובת הפליטים, יש לו עולם הבא כמו הרוגי לוד שאין אדם יכול לעמוד במחיצתן", קבע הרב, בהתייחסו לסיפור חז"לי נודע. "ואף על פי שהוא עשה זאת מתוך לאומיות, אין זה כמו לאומיות אצל גויים הנובעת רק מגאווה, אלא עשה זאת מתוך אהבת הבריות של יהודים. וגם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר".

בהמשך התייחס הרב אל הציבור החילוני ככלל, ואמר כי "בתקופה זו שיש מסיתים ומקטרגים כנגד שומרי התורה והמצוות, צריכים לדעת כי באמת רוב החילונים אינם שונאים ויש להם יחס חיובי מאוד. ואפילו המסיתים בימינו יש להם בטבעם מידות טובות, ובדרך כלל סיבה חיצונית גורמת להם להסית, שלא נהגו בהם בימין מקרבת אלא בשמאל דוחה, או מחמת קנאה. ויש שמסיתים מפני שהם חושבים ששונאים אותם". גם כאן תמך הרב את אמירותיו בראיות שונות מן המקורות.

כצפוי, רבים במגזר החרדי התקשו לקבל את ההערכה המשתמעת שהביע הרב לחיילי צה"ל. מתנגדיו מ"הפלג הירושלמי" משתמשים בדברים כדי להציגו כפשרן ו"ציוני" המחניף לחילונים. אפילו בין תלמידיו התקבלו הדברים בהפתעה. "זה היה לנו ממש חידוש גדול", מודה אחד מהם.  נדמה שדווקא פשטותו של הרב אדלשטיין באה במקרה הזה לעזרתו והשאירה אותו בלב המיינסטרים החרדי, למרות דבריו יוצאי הדופן. אישיותו מאפשרת לפרש אותם כנובעים מאהבת ישראל תמימה, ולא מרוחות זרות המנשבות בחוץ. "אף אחד לא יכול לחשוד ברבי גרשון שהוא מושפע מהחילונים", נאמר לי.

משיחות עם תלמידים עולה שהרב אדלשטיין מעולם לא ביטא השקפת עולם ציונית או הערכה למדינת ישראל כממסד, ויחסו המכיל מתמצה בגישתו לחילוני הפרטי. "הרב לא עוסק כל כך ב'השקפה', כך שציונות היא אפילו לא נושא של בעד או נגד", מגדיר זאת אחד משומעיו הקבועים. "הוא עסוק רק בתורה או מוסר, והדיבורים שלו על חילונים נובעים מהמקום האנושי של בין אדם לחברו ומאהבת ישראל".

במישור הציבורי, אופיו המתון בא לידי ביטוי כבר בישיבה הראשונה של מועצת גדולי התורה שהוא ניהל בתקופת מחלתו של הרב שטיינמן. לפי המסופר, בכרוז שפורסם אז בנוגע לעסקים שאינם שומרי שבת, ביקש האדמו"ר מגור לכתוב שהם "לא יראו ברכה" ודברים נוספים בסגנון זה, אך הרב אדלשטיין שינה את הניסוח ובחר להתמקד בצד החיובי ובברכות המובטחות לשומרי השבת.

ככלל, הרב אדלשטיין משתדל להרחיק את הציבור החרדי מנושאים נפיצים ורגישים. הוא תומך בהגבלת כוחו של בג"ץ אבל הורה לחברי הכנסת הסרים למרותו שלא להתבטא בנושא, מתוך העדפה שמפלגות הימין יובילו את הסוגיה. כאשר המחאה נגד הרפורמה זלגה לבני־ברק, הוא הורה כאמור לקבל אותה בהבלגה ולהימנע מחיכוכים. גם מעורבותו בהשארת השר גולדקנופף מחוץ לקבינט הבטחוני נובעת כנראה מגישתו שעל החרדים לשמור על פרופיל נמוך בנושאים רגישים. לדברי מקורביו, אותם שיקולים גרמו לתמיכתו במשה ליאון לראשות עיריית ירושלים על פני יוסי דייטש, "כדי שהחרדים לא יהיו במוקד".

גם בסוגיה המקודשת של הצבעה למפלגות החרדיות הוא שומר על איפוק מסויג, בניגוד לקודמיו. בסרטון שהופץ באחת ממערכות הבחירות האחרונות נראה הרב אדלשטיין מתייחס בכנות לביקורת על התנהלות המפלגות החרדיות בסוגיות כמו החרדים העובדים, הקורונה ועוד, ומשיב ש"באמת צריך לתקן". כאשר נשאל בנוגע לזליגת מצביעים למפלגת הציונות הדתית בראשות סמוטריץ' ובן־גביר, האמירה החריפה ביותר שהצליחו להוציא ממנו הייתה ש"זה לא עד כדי כך טוב כמו ג'". בהתאם למסורת החרדית שהתגבשה בימיו של הרב שך, הוא תומך בהליכה עם הימין משום שהשמאל "נגדנו בדרך כלל. מטרתם זו עקירת הדת ואי אפשר לתת להם הכשר".

לא כולם בציבור הליטאי מרוצים ממידותיו הטובות של הרב אדלשטיין. בשיחות שלא לייחוס, פעילים צעירים במפלגת דגל התורה מביעים מרמור על כך ש"ר' גרשון מוותר יותר מדי לחסידים. לא מנצלים מספיק את הכוח הליטאי". הטענה הזו מתייחסת בין השאר לשליטתה הנמשכת של חסידות גור על המקום הראשון ברשימת יהדות התורה לכנסת, אף שעדיפותו המספרית המובהקת של הציבור הליטאי הוכחה בבחירות המקומיות ב־2018. פעיל אחר אומר לי: "להיות מקורב לר' גרשון זה לא משתלם במיוחד. הוא לא דואג לקדם את אנשיו לעמדות מפתח".

עניין נוסף שמאכזב את הרחוב הליטאי הוא סוגיית ועדת הרבנים לענייני תקשורת, השולטת על תחום הטלפונים הכשרים ונשלטת בידי חסידות גור. מדובר במוקד כוח נפיץ שעורר מחלוקות רבות, חלקן אף הגיעו לבית המשפט. בהקשר זה נטען כי הוועדה חוסמת מספרים מטעמים פוליטיים, וכי גור כופה את דעתה על כלל הציבור החרדי, למשל בהתנגדותה למסרונים בטלפונים הכשרים. בהנחיית הרב אדלשטיין ניסו אנשי דגל התורה לשבור את המונופול של הוועדה ולהקים גוף מתחרה, אך בינתיים ללא הצלחה, זאת משום ש"הרב לא פותח בקרב", כלשונו של אחד הפעילים.

האיפוק של הרב אדלשטיין מביא אולי גם לצמיחתם של "מרני משנה" בציבור הליטאי, ולביזור מסוים של המנהיגות. "הרבה מנהלי מוסדות לא יפנו לר' גרשון אלא לראשי ישיבות אחרים", אומר לי פעיל מפלגתי. זוהי אולי תופעה טבעית לציבור שהולך וגדל, אבל יש שיתלו זאת גם באופיו הרך של הרב אדלשטיין.

שמרנות פנימית

גישתו המתונה במישור החינוכי ויחסו המכיל ליוצאים בשאלה ולחילונים, עוררו אולי מחשבות שהרב יאפשר לקדם שינויים במבנה החברה החרדית. אך בכל הקשור לצביון הפנימי של המגזר, הרב אדלשטיין שמרן כקודמיו. למרות דבריו על ערכם של חיילי צה"ל, הוא מתנגד נחרצות לגיוס בני ישיבות, מתוך גישה ליטאית קלאסית שרואה בלימוד התורה ערך אבסולוטי ושואפת לשמר את חברת הלומדים. גם כשהוא מתיר לצאת לעבודה עקב אילוצי פרנסה, הוא ינתב את השואל לעבודה תורנית. התנגדותו להכנסת לימודי ליבה לתלמודי התורה כמעט הובילה לפיצול בין אגודת ישראל לדגל התורה. גם בתוך העולם הישיבתי הוא תומך בשימור המתכונת שבה כולם מוסללים ללימוד גמרא. בחור שרוצה ללמוד הלכה "יעשה זאת שלא בזמן סדרי הלימוד בישיבה", הוא מורה. עם זאת, ובניגוד לקודמיו, הוא מקדם את גישתו ללא מלחמות פומביות ובלי לדבר נגד אחרים.

במבט היסטורי מעט רחב יותר, אפשר לומר שעד לאחרונה הציבור הליטאי המליך על עצמו למדן ישיבתי בולט דוגמת הרב שך, או פוסק בעל שיעור קומה כמו הרב אלישיב. למעט חריגה של נהירה מיסטית אחרי דמות של "צדיק" בתקופת הרב קניבסקי, נדמה שמאז עידן הרב שטיינמן נוצרת מגמה להמליך מרן מסוג חדש: המחנך. כזה שמעמדו לא ניתן לו עקב למדנות או כריזמה יוצאת דופן, אלא אדרבה, בזכות מעורבותו עם הבריות והניסיון שצבר בחינוך צעירים. מגמה זו מתחזקת בעידן הרב אדלשטיין, ה"גדול" הליטאי הפשטן שקיבל את ההנהגה בגיל 99 ומביא עימו גישה חדשה לעולם הליטאי, מחוברת יותר לקהל, לצרכיו ולרגשותיו.

בגילו המתקדם של הרב אדלשטיין, טבעי שבציבור הליטאי מסמנים יורשים אפשריים. בין השאר עולים שמותיהם של ראשי ישיבת סלבודקה, הרב משה הלל הירש והרב דב לנדו. מהלך כזה עשוי לסמן מעבר היסטורי של הבכורה המנהיגותית מפוניבז' לסלבודקה. שמות נוספים שמוזכרים הם הרב ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת עטרת ישראל, והרבנים דן סגל ושמעון גלאי, הנחשבים לדמויות של "צדיקים" ליטאים. זהותם של המנהיגים העתידיים – אכן, כנראה יותר מאחד – תקבע עד כמה גישתו של הרב אדלשטיין תזכה לאחיזה בציבור.