כמו רבים ממנהיגי העולם, גם הנשיא הרצוג ורעייתו מיכל השתתפו בטקס ההכתרה של צ'רלס השלישי שהתקיים בלונדון בשבת האחרונה. על אביו של הרצוג מסופר שבעת כהונתו כנשיא הוזמן לביקור ממלכתי בבריטניה והתארח בסעודה אצל אמו המנוחה של צ'רלס, אליזבת השניה. בזמן הארוחה סיפר הרצוג האב למלכה הבריטית שמשפחתו היא מצאצאי בית דוד. להפתעתו ענתה המלכה שגם היא נמנית על צאצאי בית דוד.
לא ניכנס לאמיתות המסורת הווינדזורית או ההרצוגית בעניין הייחוס לבית דוד, רק נציין שבמהלך ההכתרה ודאי היו בני הזוג הנשיאותי יכולים להיווכח בשימור מעמד ההכתרה הנושן של מלכי יהודה – רחוק כל כך מארץ הקודש, ודווקא בבירה הבריטית.
אצלנו הנשיא ממונה באירוע יבשושי למדי, ולא נזקק להימנות על שושלת בית דוד גם אם במקרה הוא דווקא כן נמנה עליה. בדרך כלל די שיימנה על רשימה לכנסת. אצלנו אין צל של ניסיון לאמץ משהו מהמסורת היהודית בטקס המינוי, כאילו אין לנו כלל מסורת כזאת.
כדאי להציץ בפרטי הטקס שהתקיים בשבת במנזר וסטמינסטר הלונדוני כדי לשאוב השראה ולחזות כיצד נוהגת אומה שמכבדת את מסורותיה, ובהפוך על הפוך מכבדת יותר מאיתנו גם את זו שלנו.
המקהלה שקידמה את פני המלך והמלכה שרה לכבודם את מזמור קכ"ב בתהילים, הלא הוא "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", וזאת בלחן שנוצר במיוחד לכבוד המאורע החגיגי.
אחר כך הושמע המנון ההכתרה הבריטי המיוחד, המכונה, שומו שמיים, "צדוק הכהן". ההמנון הולחן עוד ב־1727 בידי גיאורג פרידריך הנדל לכבוד הכתרתו של ג'ורג' השני למלך בריטניה, ומשמש מאז בכל הכתרה בריטית.
מילותיו מבוססות על מלכים א א, לח־מ, פסוקים המתארים את הכתרת שלמה למלך: "וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי, וירכיבו את שלמה על פרדת המלך דוד, ויוליכו אותו על גיחון. וייקח צדוק הכהן את־קרן השמן מן האוהל וימשח את־שלמה, ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה. ויעלו כל העם אחריו, והעם מחללים בחלילים ושמחים שמחה גדולה ותיבקע הארץ בקולם".
כיאה למי שרואה בעצמו צאצא לבית דוד, צ'רלס השלישי נמשח גם ב"שמן המשחה", שמן שהופק במיוחד לשם הטקס מעצי הזית שבהר הזיתים בירושלים שלנו.
ג'סטין ולבי, הארכיבישוף מקנטרברי שערך את טקס המשיחה של צ'רלס, הוסיף ושינן באוזניו: "הנה ראשך נמשח בשמן הקודש. כשם שמלכים, כהנים ונביאים נמשחו, וכשם שנמשח שלמה למלך בידי צדוק הכהן ונתן הנביא, כך יהי רצון שתימשח, תבורך ותקודש למלך על העמים, אשר ה' א־לוהיך נותן לך לשלוט ולמשול בהם אמן".
קודם לכן התיישב צ'רלס על כיסא המלכות שנוצר עוד עבור אדוארד הראשון בשנת 1296, כיסא שהונחה בו גם הפעם מבעוד מועד "אבן סקוּן" שהובאה מסקוטלנד ושמשמשת כאבן הכתרה עוד משנת 847. מסורת בית המלוכה טוענת שזו ולא אחרת היא האבן שיעקב אבינו הניח עליה את ראשו בבית־אל, ומשם הובאה במקורה.
בגלגולים קודמים של שלטונות יהודיים נעשה מאמץ גדול לשמר גם אצלנו את שושלת בית דוד. זו שרדה בממלכת יהודה לאורך כל ימי בית ראשון, ושרדה בימי בית שני ועוד הרבה אחריו, בדמות שושלת הנשיאות שייסד הלל הזקן, שנמנה עם משפחת המלוכה היהודאית.
שושלת הנשיאים שנמשכה ממנו שרדה ברציפות כ־500 שנה ופסקה רק בשנת 425 תחת אילוץ של צו רומי. מוסד ראש הגולה בבבל שימר את שושלת בית דוד לאורך שנים רבות יותר, עד המאה ה־14. עד עצם היום הזה קיימות משפחות שמשמרות כתבי ייחוס למלך דוד, ובהחלט אפשר לאתר מועמדים פוטנציאליים למלוכה, אבל בישראל 2023 אין כבוד למסורת ואין רצון לאמץ משהו ממנה.
"אליק נולד מן הים", ביטא הסופר משה שמיר את הניתוק של הישראלי הממוצע ממורשתו שלו. את הסמלים, ההדר והטקסיות הותרנו לבריטים, כי מי לעזאזל זקוק לכך?
את מלכי בית דוד משחו ליד מעיין הגיחון בעיר דוד כדי שתימשך מלכותם כנחל. מדוע לא שקלנו אפילו לאמץ את המנהג הזה? מדוע לא העלינו בדעתנו לבנות את משכן הנשיא על מקום ארמונו של מייסד השושלת בראש גבעת עיר דוד? למשוח מעט למטה משם את נשיאנו בקרן השמן ולצעוק, כמו נתן הנביא, כמו בניהו בן יהוידע, כמו צדוק הכהן וכמו הבריטים, בקולי קולות: "יחי המלך"?
