בין מכתבי הניחומים שהגיעו לביתו של שר הביטחון יואב גלנט בימי השבעה על אמו – נשלח אליו מסמך אישי במיוחד, בכתב ידה של אמו אשר גוללה בקיצור את תולדות עלייתה ארצה. המסמך היה שמור בין חפציו של מאיר שוורץ, מפקד אוניית המעפילים אקסודוס אשר פרומה גלנט ז"ל, אמו של השר הייתה בין נוסיעה.
בינואר 2022 הלך לעולמו מאיר שוורץ, פעיל עלייה, חוקר שואה וכאמור מי שהוביל את המסע באונייה מטעם מחתרת ההגנה. בין חפציו נמצאו עדויות אשר ליקט ממעפילים באונייה במטרה להוציא ספר המתעד את קורותיה מעיניה של אותם הילדים שורדי השואה שהיו חלק ממנה. יוסי שוורץ, בנו איתר את המסמך המיוחד וכתב לשר הביטחון "שלום לשר גלנט. שולח תנחומים על מות אמך. שמי יוסי, אבא שלי מאיר שורץ ז"ל היה מפקד מטעם ההגנה באניית הגירוש של אקסודוס. לימים אבא ערך כנס גדול של מעפילי אקסודוס וביקש עדויות של המעפילים וקיבל מאות עדויות אישיות. אחרי פטירתו לפני שנה מצאנו אותם ואנחנו עמלים לעבד ולהוציאם לאור. הבוקר מצאתי עדות מרגשת של אמך ז"ל. שלא תדעו עוד צער . יוסי שורץ".
בדף העדות כתבה פרומה גלנט ז"ל בכתב ידה "נולדתי בפולין ב-1936 להרשל סגל ושושה בלשוטיין. כשפרצה המלחמה ב-1939 הוריי עזבו אותי ועם אחותי פרידה, הקטנה בשנה ממני, לכיוון רוסיה. הגענו לסיביר עם הרבה אזרחי פולין ושם היינו עד שהרוסים שחררו אותנו ב-1942. משם עברנו לאוזבקיסטן ובה נשארנו עד סוף המלחמה. חזרנו לפולין ב-1946 ומשם התחילה דרכנו לארץ. עברנו בעליה לא חוקית לצ'כוסלובקיה אוסטריה, גרמניה וצרפת עד שב-1947 קיץ הגענו למחנה ליד מרסיי לעלות לארץ באוניה יציאת אירופה".
פרומה גלנט המשיכה לגולל את סיפור הגירוש על ידי הבריטים אחרי הקרב על סיפונה של האוניה, על פי עדותה "אחרי שהעבירו אותנו ל-3 אוניות בריטיות נולדה אחותי רבקה 14.8.47. היא ואבי היו מאד חולים והורידו אותנו בגיברלטר שם נשארנו כחודשיים-שלושה ואז האנגלים החזירו אותנו לגרמניה למחנה פפנדורף. משם עברנו עם כל המחנה לאמדן ומשם עלינו לארץ בעליה הלגלית לראשונה. גרנו ביפו. אני למדתי ביפו ואחר כך בבית ספר לאחיות. עבדתי ב'צהלין'". לסיום כתבה על קורות משפחתה כיום "ב-1955 התחתנתי עם מיכאל לגנו ועברנו לרמת גן, נולדו לנו שני ילדים, ב-1958 יואב – עכשיו אלוף פיקוד דרום ויעל 1968 – עכשיו סופרת. בעלי נפטר ב-1975. נולדתי פרומה סגל ועכשיו אני גלנט, גרה בגבעתיים".
אקסודוס הייתה אוניית מעפילים בולטת, שסיפורה הפך לסמל. חוקרים בארצות הברית אף כינו אותה "האוניה שהקימה מדינה", לאחר ש-4,515 הילדים שהיו על סיפונה יחד עם הצוות ניהלו קרב מול הבריטים שגרשו אותם חזרה לגרמניה. וועדת פיל מטעם האו"ם שהייתה אז בארץ נחשפה למחזה המחריד בו תוקפים שורדי שואה יתומים בגז ורימונים, לאחר מכן – רגע לפני שנכנעה הניפו המפעילים דגל ישראל על הסיפון ושרו את "התקווה". מחזה שנצרב בלבם של נציגי האו"ם שקבעו כי יש לזרז את הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
