הכרזתו של פרופ' גרשון גליל בחודש מרץ אשתקד על גילוי של כתובת מקראית מהמאה ה-13 לפני הספירה בהר עיבל, עוררה עניין רב וגם תגובות ספקניות בקרב חוקרים ומתעניינים בתחום. לטענתו של גליל, מדובר בקמע שנמצא בהר עיבל ובו נכתב "אתה ארור לא־ל י־ה־ו / תמות – ארור / ארור – מות תמות / ארור לי־ה־ו ארור".
בראיון ל"מקור ראשון" באפריל 2022 הכריז פרופ' גליל כי זו הכתובת העברית הקדומה ביותר שנמצאה, הנותנת מכה ניצחת למכחישי המקרא, "יש פה עניין שמשנה את המשחק ואת כללי המשחק, ולכן כל אלו שמכחישים את המקרא וטוענים שהוא מאוחר – בפאניקה נוראית עכשיו", טען. אולם, כבר בזמן אמת העלו חוקרים בולטים בתחום ספקות בנוגע לשאלה האם אכן מדובר בממצא דרמטי כל כך, והאם הוא מכיל את הכתובת שפרופ' גליל טוען שהוא מכיל.
השבוע, לאחר שהמאמר המדווח על הכתובת התפרסם בכתב העת המקוון "Heritage Science", התחדש הדיון אודות הממצאים. ד"ר חגי משגב, מומחה בתחום הכתב ופיענוח כתובות מהעת העתיקה המלמד במכללת "הרצוג" בגוש עציון פרסם אמש (ב') פוסט בחשבון הפייסבוק שלו, בו הוא מעלה את ספקותיו בנוגע לממצא. לדברי משגב, המאמר עוסק למעשה בשלושה נושאים: תיארוך הממצא למאה ה-13 לפני הספירה, שיטת הצילום והסריקה בה נקטו מפענחי הכתובת, ופיענוח הכתובת עצמה.
משגב מזכיר שפיסת העופרת בה מדובר, בגודל של כשני ס"מ על שני ס"מ, לא התגלתה במהלך החפירה עצמה באתר בהר עיבל, אלא בתוך שפך עפר שהיה עזוב בשטח במשך קרוב לארבעים שנה, מאז החפירות שערך האתר בשנות ה-80 פרופ' אדם זרטל. משמעות הדבר היא שלא ניתן לתארך אותה לפי השכבה הארכיאולוגית שבה הוא נמצא, כנהוג בארכיאולוגיה. "אין לדעת מכאן דבר על תולדות החפץ מבחינה ארכאולוגית. אין לדעת מה היה מונח עליו, כמה זמן, והאם בכלל הוא מהחפירה עצמה ולא ממבקר אקראי. במאמר נטען שעתיד להתפרסם מאמר נוסף, על העופרת, שלפי דברי המפרסמים בא ממכרה ידוע ביוון שהיה פעיל במאה ה13 לפנה"ס – אולם אין שם מידע על תקופות נוספות שבהן היה המכרה פעיל, מה שעשוי לשנות את התמונה".
בנוגע לשיטת הסריקה, בטכנולוגיה דומה ל-CT מציין ד"ר משגב כי הוא איננו מבין בתחום, ואת עיקר הביקורת הוא ממקד בתחום מומחיותו העיקרי, פיענוח הכתובת. לדבריו, הסימנים שאותם מתארים מחברי המאמר שונים מאוד זה מזה, כיווניהם שונים, לא ברור כיצד נוצרו והם מפוזרים ללא סדר ברור על לוחית העופרת שנמצאה. "אי אפשר לעבור סימן סימן, להתאים כל אחד בנפרד לאיזושהי מקבילה מעולם אחר (ולעתים להשלים את הסימן כדי שיתאים למקבילה), ואז להרכיב מזה טקסט שנראה כמו חידת תפזורת. זה לא הולך ככה. יד כותבת, בכל זמן שהוא, כותבת כתב אחד. הכתב הזה יכול לכלול צורות שהתפתחו בדרכים שונות, אבל בסופו של דבר מדובר ביד אחת הכותבת כתב אחד שיש לו תפיסה מינימלית של כתיבה. זה לא קיים כאן. זו לא הדרך לפענוח כתובות, זו לא הדרך לקריאת כתובות, ואין שום כתובת ידועה שנראית כך", קובע ד"ר משגב בסיום הפוסט.
ד"ר דניאל ויינשטוב, אף הוא מומחה לאפיגרפיה (התחום המדעי העוסק בכתב קדום ובתקופות קדומות) במרחב השמי שנטל חלק חשוב בפיענוח כתובות קדומות מלכיש ומעיר דוד, סבור אף הוא שכלל לא מדובר בכתובת. לדבריו, "הפער בין מה שניתן לראות בצילומים שפורסמו במאמר לבין ציורי ה'אותיות' שציירו המפרסמים, הוא עצום. במילים פשוטות: אי אפשר לראות בצילומים את מה שצויר בציורים, מכאן שציורי ה'אותיות' הם שילוב של מעט קווים וצללים שאפשר לראות בצילומים, יחד עם (יותר מדי) השלמות מתוך הדמיון".
ד"ר ויינשטוב מציין עוד, "בני האדם בעבר כתבו בשורות או בעמודות. זאת עובדה אוניברסלית שחוצה תרבויות, זמנים ויבשות כי היא טבועה בדפוס חשיבה בסיסי הקיים אצל כל באי העולם. כתיבה שחורגת מכלל זה נעשתה מסיבה מסוימת או למען מטרה מיוחדת, כגון עקיפת דמות מצוירת, אילוצים בחומר הכתיבה, ציור באמצעות אותיות, וכד'. ב"כתובת" הזאת הסימנים המובחנים באים באי־סדר קיצוני ללא סיבה הנראית לעין. יתרה מזאת, אף אין בהם אחידות באופן העמדתם ואף לא בגודלם היחסי. כתיבה בערבוביה ואי־סדר כה קיצוניים אינה מוכרת. בני האדם לא כתבו כך בעבר ואינם כותבים כך היום".
"סיכומו של דבר, לפי דעתי הסימנים המובחנים בחפץ אינם אותיות, אין כאן כתובת, וספק רב אם אותם סימנים הם מעשה ידי אדם ולא תוצאה של בלייה, שחיקה, מעיכה והיסדקות, שעלולים להתרחש בחפץ ממתכת רכה במהלך זמן כה ממושך, מה־גם שייתכן שבחלק מהזמן היה קרוב למקום בו הובערה אש", חותם ד"ר ויינשטוב את התייחסותו לכתובת.
