בזמן שפעילי דאעש משמידים בימינו כל סמלי דת שאינם מוסלמים, ממצא ארכיאולוגי נדיר מלמד שבעבר הח'ליפות האסלאמית הגדולה הייתה סובלנית יותר ומצאה פתרונות אחרים להשלטת שלטונה ותורתה.
משקולת פליז במשקל של כ-160 גרם, שנמצאה באחרונה בחפירות הארכיאולוגיות של אוניברסיטת חיפה בעיר העתיקה סוסיתא (מזרחית לכנרת) חושפת עדות ייחודית, ראשונה מסוגה, ליחסים העדינים בין התושבים הנוצרים לבין השליטים המוסלמים החדשים מאמצע המאה השביעית לספירה.
"באופן כמעט אקראי גילינו כתם שכיסה את הצלב על חזית המשקולת. היינו בטוחים בתחילה שהוא לכלוך, אך למעשה זה כיסוי מכוון של הסמל הדתי-נוצרי בידי האוכלוסייה הנוצרית עצמה, כדי שניתן יהיה להמשיך ולהשתמש במשקולת מול השלטונות המוסלמים החדשים. זוהי הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים משקולת ועליה מסכה מעין זו", הסביר ד"ר מיכאל איזנברג מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, ראש משלחת חפירות סוסיתא.
גן לאומי סוסיתא, הנמצא תחת ניהול רשות הטבע והגנים, נחפר בידי משלחת מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה החל משנת 2000. סוסיתא הוקמה כבר במאה השנייה לפני הספירה ואחר כך הפכה להיות עיר גדולה בתקופות הרומית והביזנטית. היא נחרבה ברעש האדמה העז של 749, כאשר המרחב הארץ-ישראלי נשלט על ידי הח'ליפות האסלאמית הראשונה מבית אומיה – שכבשה את הארץ באמצע המאה השביעית.
מעדויות היסטוריות רבות ידוע כי לפחות בראשיתו, השלטון המוסלמי החדש התייחס בסובלנות לאוכלוסייה הנוצרית. דוגמה לכך ניתן למצוא בסוסיתא עצמה בה לפחות שבע כנסיות, שרובן המשיכו לפעול בתקופה זו, ולא נמצא בהן שום סימן להרס. גם צלבי הבזלת הענקיים שהתגלו בחפירות ועטרו את ראשי גמלוני הכנסיות, לא היוו כל בעיה מבחינת השלטון המוסלמי. אלא שממצא קטן, במשקל כ-160 גרם בלבד, מספק עדות ייחודית וראשונה מסוגה למרקם היחסים העדין שבין השלטון החדש והתושבים הוותיקים – ועל הדרך, מספק גם סיפור מסתורי ויוצא דופן.
במכלול הכנסייה הצפון-מערבית גילה ד"ר בראדלי באולין, באמצעות גלאי מתכות, משקולת פליז קטנה מהתקופה הביזנטית. משקולות דומות כבר נמצאו בעבר וגם זו הועברה בלי ציפיות מיוחדות לד"ר אלכסנדר ירמולין, מנהל מעבדת השימור במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. כעבור מספר שבועות חזר ד"ר ירמולין לד"ר איזנברג עם בשורה – מתברר שכתם כהה ומוזר בחזית המשקולת הסתיר צלב הרקוע בכסף, כשיתר החלקים המעוטרים של המשקולת לא הוסתרו. "בהתחלה חשבנו שמדובר בזיהום אקראי וכבר התכוונו פשוט להסיר את הכתם הכהה ולהמשיך בשימורה, אלא שמשהו הריח לנו כחשוד והחלטנו לעצור", סיפר ד"ר איזנברג.
במקום להסיר את הכתם המכער, הם מסרו את המשקולת לפרופ' שריאל שליו מאוניברסיטת חיפה, מומחה לחקר מתכות עתיקות. לאחר שביצע אפיון כימי, הוא גילה שהכתם על המשקולת עשוי משחת מתכת המורכבת מעופרת ובדיל, שאכן נמשכה במכוון על הצלב. "טמפרטורת ההתכה של המשחה היא כשליש מטמפרטורת ההתכה של יתר מרכיבי המשקולת, ומכיוון שלאנשים באותה תקופה היה ידע מצוין בחרשות, ברור היה שהכתם הושם שם במכוון. בנוסף, חלקים קטנים של צלב הכסף הוסרו כדי להותיר את המשקל של המשקולת ללא שינוי – כך שלא היה ספק שלא מדובר במקריות", אמר פרופ' שליו.
בשלב האחרון, בוצעה הדמיה במעבדות המרכז למחקר גרעיני שורק על ידי ד"ר איציק הרשקו, ד"ר דן ברייטמן וד"ר צביה. בבדיקות המשקולת עברה תהליך שימור מלא וכך חזרה להראות כמעט כפי שהייתה לפני כ 1,500 שנים. מידותיה ומשקלה נשארו כמעט זהים, על חזיתה ניצב צלב הרקוע בכסף על גבי מסד חצי עגול; שתי אותיות יווניות הרקועות על גבי המשקולת ציינו את ערכה: 6 אונקיות; העיטור על חזית המשקולת סימל את הצלב על גבעת הגולגותא, מקום צליבתו של ישו בירושלים, ואילו הקשת והעמודים את כנסיית הקבר בירושלים.
כעת נותר לחוקרים לתהות מדוע מישהו כיסה את הצלב – כשהוא לא משחית את המשקולת אלא ממשיך להשתמש בה למטרתה המקורית. לדבריו של ד"ר איזנברג, הסיבה, ככל הנראה, נעוצה בכיבוש המוסלמי של הארץ במחצית המאה השביעית לספירה. מצד אחד, המוסלמים אפשרו לתושבים הנוצרים להמשיך בפולחן, אלא שגם לסובלנות הדתית שלהם היו גבולות.
"הצלב כוסה במכוון בידי אנשי הכנסייה במהלך התקופה האסלמית הקדומה כדי שיוכלו להשתמש במשקולת זו ויתר המשקולות בערכן הרשמי בכנסייה המרכזית בעיר, תוך כדי עבודתם מול המנהל המוסלמי בטבריה. זהו בדיוק הקו שניתן למתוח במהלך תקופה זו של החלפת שלטון, בין חופש ניכר בדת ותרבות לבין הנקודה בה נאלץ פקיד מוסלמי לאחוז מולו בסממן נוצרי מובהק", סיכם ד"ר איזנברג. המשקולת מוצגת כעת במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה.
