כשנגה, בתו של תא"ל (במיל') צביקי טסלר, הודיעה לו כי היא מתכוונת לנסוע להופעה של אביב גפן בפארק הירקון בעיצומם של ימי "מגן וחץ", הוא לא התרגש. בתפקידו כמסביר פיקוד העורף ידע שאם ניתן אישור לאירוע, יש לכך סיבות טובות. "אם הייתי חושב שזה בעייתי, הייתי מבקש ממנה שלא ללכת", הוא אומר. "הסברתי לה מה לעשות אם תהיה אזעקה כדי שאף אחד לא ירמוס אותה. חלק ממערכת השיקולים הוא הקרב על התודעה, שלא לתת לאויב תמונת ניצחון בדמות ביטול ההופעה, אבל אני לא יודע מה היה המשקל של המרכיב הזה בהחלטה".
"החלטות כאלה, כמו קיום המופע בפארק הירקון, לא מתקבלות סתם", הוא מסביר. "הן מבוססות על הערכת מצב של אנשים שזה תפקידם המקצועי ואחריותם המנהיגותית. הם אלה שקיבלו את ההחלטה לאפשר את ההופעה ולעמוד מאחוריה ולשאת באחריות לתוצאות.
"לי חשוב שבהינתן החלטה – הציבור ידע כיצד לפעול. זה דורש הסברה, היערכות ומיקוד, ואת זה אני מסביר באולפן. מי שהגיע להופעה שמע את ההנחיות, ואפילו אביב גפן חזר עליהן. אני משוכנע שאם הייתה אזעקה, האנשים היו פועלים נכון ואיש לא היה נכנס לפאניקה. בכלל, אני לא אוהב את המילה פאניקה. הציבור הישראל אינו נכנס לפאניקה, הוא שקול ויודע מה לעשות ברגעי לחץ".
"אני לא מצוי בהוויה של ההילולה, אבל למדתי מהי העוצמה של מירון בעבור הציבור החרדי, משהו שלא תפסתי בעבר"
לעומת ההופעה, שהתקיימה בלי אירועים מיוחדים, חתונתם של ניצן ואביב שמעון לא התקיימה בקיבוצם יבנה אלא הועתקה לצובא ביוזמת חברי הקיבוץ המארח. טסלר, איש קיבוץ יבנה בעצמו שהיה אמור להשתתף בחתונה ואף להפעיל את הזיקוקים, היה כבול לאולפן ונאלץ להחמיץ את החתונה. "לפחות אשתי הייתה שם", התנחם בחיוך.
מה עמד ביסוד ההחלטה להפריד בין כללי ההתגוננות בקיבוץ יבנה לאלה שב"מדינת תל־אביב"?
"לי חשוב שבמציאות השוררת בחוץ אנשים ינהגו נכון. זה מה שמעניין אותי. אבל בשאלה שלך יש מרכיב דוברותי. האישור היה מבוסס על הערכת מצב שנכנסים אליה המון פרמטרים: הטווח, המיגון, האוכלוסייה, המודיעין, ההערכה הספציפית לאותו לילה ולאותה שעה, שיכולה להיות לא רלוונטית למחר או לאתמול".
צביקי טסלר (59), בן להורים ניצולי שואה, גדל בקבוצת יבנה. בצבא שירת בתפקיד טייס מסוקי אנפה, יסעור ועטלף, ופיקד על טייסת 118. בין תפקידיו הרבים: ראש מחלקת ההגנה במטה חיל האוויר, וראש מטה פיקוד העורף. הוא נשוי ואב לחמישה ילדים. בתום המבצע פשט את מדיו, ואת הריאיון הזה הוא מעניק לנו מביתו בקיבוץ כאזרח לכל דבר.
כיום עומד טסלר בראש הדירקטוריון של מפעל שעוני "עדי" שעליו תפארת קיבוץ יבנה, משמש יו"ר הנהלת העסקים של הקיבוץ ויו"ר ישיבות משקי הדרום, חבר דירקטוריון חברת "אירו־מעוז" המייצרת פנלים מוארים לכלי טיס, חבר הוועד המנהל של בית העדות בניר־גלים, עומד בראשות פרויקט ניקוז הירקון, עמית מחקר במכון לחוסן קהילתי שהוקם במכללה האקדמית עכו על ידי כמה ניצבי משטרה בדימוס, משרת במילואים בטייסת כמנהל לחימה ("אני כבר לא טס") וכעת מנהל ההסברה של פיקוד העורף. למעשה, אלמלא שיחת טלפון שקיבל ממפכ"ל המשטרה דאז, רוני אלשיך, לחזור למשטרה, היינו מוצאים אותו בתפקיד מזכ"ל הקיבוץ הדתי. "לא הכרתי את רוני לפני כן. הוא בדיוק נכנס לתפקיד וחשב, בצדק, שהמשטרה צריכה לעבור שידוד מערכות. לצערי מה שהוא התחיל בו לא המשיך, והמשטרה עדיין זקוקה לשינוי הגדול. בעקבות פנייתו שירתי שלוש שנים מדהימות במשטרה בדרגת ניצב, בתפקיד ראש אגף תכנון וארגון".
האם הופתעת מתחילת המבצע או שהיית בסוד העניינים מראש?
"לא הייתי בסוד העניינים, וטוב שכך", הוא משיב. "כל העניין הוא ביסוד ההפתעה, וככל שמרחיבים את מעגל שותפי הסוד יורד הסיכוי שזה יקרה. בעבר הייתי ראש מחלקת הגנה בחיל האוויר וממונה על ביטחון המידע, ואני יודע שהמידור חשוב מאוד. לי נודע על המבצע בשתיים וחצי בלילה, כשהטלפון צלצל והודיעו לי להתכונן להגיע לאולפנים בבוקר".
הרתעה נבחנת למפרע
טסלר רואה בנוכחות קצין במדים באולפנים בעת מבצע ובשעות של מתח וחרדה חלק מחובת המדינה לאזרחים – לספק מידע ישיר ולא מתווך, ולספק כלים להתמודדות עם האיום הקונקרטי. תכלית הפעולה היא לדאוג שהציבור יפעל על פי ההנחיות, פשוט כדי להציל חיים, הוא אומר. בצוות ההסברה יש אנשים שתפקידם להיות ב"חזית" התקשורת, וכאלה הנמצאים מאחור כדי לספק את המידע למסבירים. במבצע הנוכחי שובץ טסלר בחדשות 12 אם כי בשעות הראשונות הופיע בכאן 11.
את השוני בין מגן וחץ למבצעים שקדמו לו, הוא רואה באותן 36 שעות של המתנה לתגובת הג'יהאד, שבהן לא קרה דבר. "זה היה אתגר גדול. אנחנו צריכים לשמור על הציבור הישראלי ברמת מוכנות מסוימת, שהולכת ומתרופפת עם חלוף הזמן שכלום לא קורה בו, כשאנו מבינים שבנקודת זמן כלשהי זה יקרה, אך איננו יודעים מתי בדיוק".
האם נדרשת לענות על שאלות שנגעו במבצע עצמו, כמו למשל הטרוניה על פגיעה ב"לא מעורבים"?
"המגישים כבר יודעים לא לשאול אותנו את השאלות האלה. אנחנו לא נמצאים בערוץ הדוברות ותפקידנו איננו לשרת תדמית כלשהי. אנחנו מתואמים עם דובר צה"ל אך לא מופעלים על ידו. ה'לקוח' שלנו הוא האזרח – ולא כדי להסביר מה הצבא עושה אלא כדי לתת הנחיות להתגוננות. זה ממש לא אותו דבר".
"כולם יישארו בחיים אבל יהיה שיבוש עצום בשגרת החיים. יש איזון בין הצלת חיים לבין מרקם החיים"
האם אנחנו בעורף מוכנים לכל תרחיש?
"תמיד אפשר למגן יותר ולהוסיף תשתיות מיגון, אבל אני לא מתייחס לזה. בסך הכול, ואני אומר זאת בצער, אזרחי מדינת ישראל מתורגלים ומוכנים. אנחנו מוכנים יותר מכל מדינה אחרת. הפער הוא במודעות עד כמה הסכנה מוחשית, שכן אנחנו נוטים לפעמים לזלזל בסכנות ולהקל ראש. את הפער הזה צריך לסגור, והוא מתחדד מחדש בכל פעם שיש מערכה. בסופו של דבר, מי שפועל על פי ההנחיות קשה מאוד לפגוע בו, ואנחנו בהחלט רואים את זה. עם ישראל אומנם הוגדר עם קשה עורף, אבל בדברים האלה – כמו בהרבה דברים אחרים, אגב – הוא אחלה עם. אני חולק על התפיסה שאנחנו עם של 'מחפפים'. זה נכון בתחומים רבים, אך בתחום הביטחון אנחנו יודעים איך לפעול".
פיקוד העורף מודע למחסור במיגון במקומות רבים, והחלטותיו בנוגע לאזורים השונים נובעות גם מרמת המיגון בהם. "אין מדינה יותר ממוגנת מישראל אבל גם אין מדינה שמאוימת יותר ממנה. האם זה מספיק? לא. יש המון פערים והם יושלמו בשנות דור. חוק ממ"דים חוקק ב־1992 וכל הבתים שנבנו מאז ממוגנים, אבל יש בתים שנבנו לפני כן וייקח שנים למגן את כולם".
תוכל להכניס אותנו קצת אל מאחורי הקלעים, אל המקום והדרך שבהם מתקבלות ההחלטות? אני מניח שאנחנו לא מקבלים ווטסאפ מהג'יהאד האסלאמי שמתאם איתנו מתי הם עומדים לירות ומתי להפסיק.
"ההנחיות שלנו לוקחות בחשבון מרחב טעות מסוים, גם שלנו וגם של אחרים", הוא מסביר. "אנחנו לא רוצים שיקרה משהו רע בתוך המרחב הזה. הרבה פעמים נותנים הנחיה לנקודת זמן עתידית כי אתה מעריך שכך יהיה, אבל בידך הזמן לשנות אותה אם משהו ישתבש. נושא ההנחיות לאוכלוסייה הוא מרתק כי הוא משקלל המון פרמטרים – כמו המיגון הפיזי והמיגון האקטיבי של כיפת ברזל ורמת ההגנה שהיא נותנת לאזור מסוים. בוחנים היבטי התנהגות של ציבור, ומנתחים מי מיומן יותר ומי פחות. מתחשבים גם בהיבט של רמת המיגון, כמו ההבדל בין מקומות שבהם רוב הבתים ממוגנים, לעומת מקומות בלתי ממוגנים. הולכים כאן לרזולוציות מאוד גבוהות כדי לקבל את ההחלטות המדויקות ביותר, שהרי לכאורה אפשר לומר שמתחילה מלחמה ועל כולם להיכנס למקלטים וניפגש אחרי המלחמה. כולם יישארו בחיים אבל את השיבוש העצום בשגרת החיים אין לתאר. יש איזון בין הצלת החיים המוחלטת לבין מרקם החיים והשגרה, ועל המתח הזה אנחנו נמצאים".
ומה עם תמונת הניצחון שהאויב מקבל עם הכנסת עם ישראל לממ"דים ולמקלטים, או אפילו המתח שבימי ההמתנה לתגובתם?
"התודעה חשובה מאוד. פיקוד העורף אומנם אינו אחראי לתודעה, אבל זה בהחלט אחד השיקולים שנכנסים למערכת".
אחד התרחישים האפוקליפטיים מתאר אלפי רקטות הנורות לעבר ישראל בו-זמנית מכל החזיתות וכיפת ברזל אינה מסוגלת ליירט את כולן. האם נערכים לכך?
"אנחנו מעודכנים בנושא המודיעיני ויודעים שרצועת עזה היא רק חלק מהאתגר השלם שאנו עלולים להתמודד איתו, וההכנה שלנו צופה פני עתיד שבו האיום לא מגיע רק משם. זה הזמן להגיד שהאתגר לא מתחיל ונגמר בפיקוד העורף. יש לנו שכבות התקפיות היכולות לסכל יכולות נגד ישראל, יש מערכת כיפת ברזל ומערכות נוספות, ולבסוף ישנה התגוננות האזרח שהיא מרכיב חשוב. המיגון הפיזי מתקדם עקב בצד אגודל, היינו רוצים מהר יותר, אבל זה כבר תלוי תקציב והחלטות מדיניות. ההכנה לחירום בשעת שגרה חשובה", מדגיש טסלר.
מגן וחץ לא היה ניצחון הרואי, אבל לדעתך ההרתעה חזרה?
"איתי באולפנים ישבו אנשים יוצאי מערכת הביטחון ובעלי חשיבה אסטרטגית, לי אסור להתערב. לפעמים אני ממש רוצה להתערב ולהעיר, אבל אני במדים ויש לי תפקיד והכללים חלים עליי ואני מקבל אותם באהבה. הוכחה כאן יכולת מדהימה, ואני יכול לומר זאת כאיש חיל האוויר, ומצד שני, לחשוב שזה מה שייצור הרתעה 'ותשקוט הארץ ארבעים שנה'? ממש לא. הרתעה נמדדת רק בדיעבד. היום אתה יכול לבחון את ההרתעה ממלחמת לבנון השנייה שנגמרה בתחושת חמיצות וכישלון, אבל הארץ שקטה קרוב ל־17 שנים מאז, איש לא הניח שיהיה שקט כזה. זה לא אומר כלום על מה שעלול להתרחש מחר. בדיעבד אפשר לומר שהיא יצרה הרתעה גדולה מאוד".
מה הכי חשוב לעשות כעת?
"הקשב בזמן רגיעה פוחת, אבל ראינו עכשיו וצריכים להזכיר לאזרחים: 'יש לכם מרחב מוגן בבית? רבאק, תפנו אותו. שיהיה אפשר להיכנס אליו. זה עניין של חיים ומוות. דרושה רק מעט תשומת לב. מי שמוכן בשגרה, הסיכוי שלו יהיה טוב יותר".
לקחי מירון
לפני שנה מונה טסלר בידי שר הדתות דאז מתן כהנא, להיות הפרויקטור של הילולת ל"ג בעומר, אחרי האסון שבו נספו 45 בני אדם במתחם. הוא רואה קו ישיר המחבר את ההתנהלות של פיקוד העורף מול הציבור החרדי בתקופת הקורונה – שגם אז עסק טסלר בהסברה – לבין מירון, האירוע ההמוני ביותר של הציבור החרדי. "בשני המקרים אנו פועלים מול איום וצריכים לתת לציבור הנחיות ולהסביר אותן נכון. לפיקוד העורף יש התאמה לייעוד, ואם יש בכך כדי להציל חייהם של שלושה אנשים – דיינו. גם בתפקידי בתחום ההסברה בקורונה וגם במירון נלחמתי בכל כוחי ומרצי שהציבור החרדי יקבל התייחסות זהה לציבור הכללי. אלא שהציבור החרדי אינו מעוניין באותו יחס שכן הוא כולל גם מגבלות וחובות שהוא אינו מקבל.
"אסון מירון יכול היה לקרות בכל שנה, הכתובת הייתה על הקיר. קראתי את מסקנות הביניים של ועדת החקירה, ואמרתי לעצמי שכל ההמלצות נכונות ומדויקות. יצרתי קשר עם מתן כהנא ואמרתי לו שיש כמה טיפים שאני יכול לחלוק עימו מניסיוני במשטרה. בסוף הפגישה הוא ביקש ממני לעמוד בראש הפרויקט. ראיתי בזה אתגר בלתי רגיל. זה היה ארבעה חודשים בלבד לפני ל"ג בעומר".
באותה שנה הונהגו לראשונה הגבלות מחמירות על העלייה להילולה. כל ההדלקות בוטלו פרט לזו המרכזית, של חסידות בויאן. מי שביקש להגיע נדרש לקנות כרטיסים מראש, ומספר השוהים במקום בכל רגע נתון הוגבל. הגישה הייתה באמצעות תחבורה ציבורית בלבד. בסופו של דבר האירוע נכשל, כשמאות אנשים פרצו את הגדרות ולא נשמעו לכוחות הביטחון. המהומה הייתה גדולה. השנה עמדו בראש הפרויקט השר מאיר פרוש וסגן ראש עיריית ירושלים בעבר יוסי דייטש, והם עמדו במשימה בהצלחה.
המינוי שלך, ולאחר מכן ההגבלות החמורות שהטלת, נתקלו בביקורת חרדית, וראו בהם עוד נדבך במדיניות האנטי-חרדית של מתן כהנא והממשלה כולה.
"לא הייתי בקשר עם כהנא ובאמת שהייתי צריך לחפש את המספר שלו… הדגשתי לכל הגורמים החרדיים שאיתם נפגשתי, שבאתי לפעול מקצועית ושהאירוע מנותק לחלוטין מהפוליטיקה. היה ברור לי שההקשר הפוליטי נמצא כמו פיל בחדר ודאגתי במשפטים הראשונים להוציא אותו משם. לראיה, גם השנה הוטלו אותן הגבלות ויושמו בהצלחה".
האם לא היה נכון יותר למנות לתפקיד אדם שמכיר היטב את צורכי החרדים, שחי את האירוע, שמכיר את החגיגה מניסיונו האישי?
"לאירוע שותפים גורמים רבים כמו משרד התחבורה, המועצה האזורית, המשטרה וכוחות כיבוי והצלה, שהציבור החרדי אינו שולט בהם. המארגנים אינם צריכים לבוא דווקא מהציבור הזה. המדינה היא שצריכה לתת את המענה ולשאת באחריות, ולא משנה מי השר ומי הפרויקטור. את הפגישה הראשונה ערכתי עם נציגי המשפחות שכולות. השנייה הייתה עם נציגי התקשורת החרדית שהגיעו לכאן, לקיבוץ, לשיחת עומק איתי. רציתי להקשיב לצרכים, לשמוע איך הם מפרשים את הבעיות וללמוד. הפגישות הבאות היו עם כל החסידויות שיש להן מסורת באתר. את כולן שמעתי לפני שהוצאתי מילה רשמית. המתווה נקבע אחרי אותן פגישות".
מה למדת מהם?
"אני לא מצוי בהוויה הזאת אבל למדתי מהי העוצמה הגדולה של מירון בעבור הציבור החרדי, משהו שלא הייתי מסוגל לתפוס לפני שהייתי שם. היום אני מבין אותו, אם כי איני חווה אותו אישית. למדתי גם שיש מתחים בין הפלגים בציבור החרדי, והייתי צריך לוודא שאני לא יוצר אפליה ביניהם. אומנם האירוע הוא של כלל ישראל, וזה אחד הדברים הנפלאים בו, אבל הדינמיקה המשמעותית מתרחשת בין החסידויות. הן משפיעות על אופיו, על השמחה ועל הרוחניות שלו. הבנתי שצריך למצוא מענה שוויוני לגמרי. הכרענו בחוק ש־15 אחוז מהאישורים ניתנים לחסידויות בגלל שיש להן מסורת בהר והן מייצרות את האירוע. הבנתי גם שמדובר בציבור שלא מוכן לקבל כל דבר, ושיש דברים שהוא ייאבק בהם, כמו למשל הקרנת האירוע על מסכי ענק. יש ציבור שלם שלא מוכן שיהיו מסכים".
מדוע זה לא עבד בשנה שעברה?
"לא יישמנו נכון את מה שרצינו. לא הצלחנו לייצר מוקדי הדלקה לחסידויות מחוץ להר, כי הציבור לא אהב את זה. השנה זה כבר עבד. סיבה שנייה היא שהדברים לא נוהלו כמו שצריך בזמן אמת. המשטרה עצרה את המוזיקה ואת תנועת האוטובוסים באופן לא מוצדק. דרשתי להפעיל אותה, אך לא עשו זאת באופן מלא. בתכנון אמרנו שאם יצטבר מספר מסוים של אנשים, נצטרך לכרוז ולבקש מהאנשים לצאת, והמוזיקה תופסק עד שיצאו. מעין פאוזה בהילולה. היישום לא תאם את הרעיון, כל צפיפות שנוצרה הייתה טבעית ולא מסוכנת, אבל מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין והמשטרה נזהרה בצוננין. אולי לא הערכתי נכון את מידת ההשפעה של האסון על הגורמים השונים. הכול הוכנס למסמך תחקיר ששימש את הפרויקטור השנה. נפגשתי עם יוסי דייטש והיה חשוב לי שהלקחים יילמדו".
אתה ממעיט בחלקם של החוגגים שפרצו את הגדרות.
"אני לא נוטה להאשים את הציבור. נכון שהיה ציבור מצומצם שהתנגד לכל מצב שהמדינה מנהלת ומבקש לפרק אותו, אבל העובדה היא שהאירוע התנהל כך שהתאפשר לאותם אנשים לפרק. תמיד יהיו כאלה ואנחנו צריכים לתת מענה לאפשרות הזו. כמארגן אני חייב להיערך לאפשרות הזו כנתון, כמו מזג האוויר".
לדעת טסלר, חיוני להעביר את "חוק מירון" לאחר שבשנה שעברה הממשלה נפלה לפני שהצליחה לעשות זאת,
איזה ציון הייתה נותן לניהול האירוע השנה?
"ציון גבוה. הם עשו עבודה טובה והתוצאות מדברות בעד עצמן. המתווה שגיבשתי בשנה שעברה, קבל תיקוף מצד ועדת החקירה ומומש השנה באופן טוב יותר. יש עוד הרבה עבורה עד השלמת תכנון המקום, ויש להשלים את העבודה התשתיתית. ייקח עוד כמה שנים עד שהאירוע יתייצב ויגיע למקום המדויק שלו, אבל הייתי רוצה לראות אירוע שהמדינה יודעת לקחת אותו מקצה לקצה, לתת את המעטפת כך שיהיה גם בטוח וגם שמח, וייתן את המענה לחוגגי מירון שבעבורם זה היום המשמעותי ביותר".
