שדרות בן־מימון, ירושלים, יום שלישי, 17:00
אלי משיח, בעל מכולת
על המפה: אני במכולת 39 שנים. לפני זה עסקתי ביהלומים. הייתי עשיר גדול, נפלתי ואז הגעתי לפה. היום אני הרבה יותר מבסוט משהייתי בבורסת היהלומים. כאילו ירד ממני עול. היו לי 160 עובדים, הייתי מעצב, מלטש, מבקע. במקור אנחנו מגיאורגיה. אמא שלי מגרמניה, המשפחה ברחה מהמלחמה דרך גיאורגיה ושם היא הכירה את אבא שלי. עלינו לארץ כשהייתי בן שלוש.
המצפן: אני לא אומר למי הצבעתי, לא נעים. לא לביבי. פעם הצבעתי לו אבל הוא עבר את גבול הטעם. צריך לעשות רפורמה, אבל לא חוק המתנות וחוק דרעי, זאת לא הרפורמה שאנחנו רוצים. הם חושבים שאנחנו מטומטמים? שיעשה שינוי לאט־לאט, בהסכמה רחבה. הנה, עוד מעט שני שופטים הולכים, נראה אותו מביא שופטים מזרחים ולא אשכנזים.
ירושלים שלי: אני נהרייני במקור. הגעתי לירושלים לפני יותר מארבעים שנה בגלל אשתי שהייתה אז סטודנטית באוניברסיטה העברית. אנחנו גרים בגבעה הצרפתית. אני אוהב הכול בירושלים: שבת זה שבת, אנשים יותר טובים, יותר חביבים. תמיד יש קיצונים מכל הצדדים, אבל בלי כל החיכוכים האלה זאת חוויה לגור בעיר הזו. ביום ירושלים אני לא עושה משהו מיוחד – עושים מנגל, יושבים עם סיגר טוב. המכולת שלי היא כבר מוסד ברחביה. הרבה קנו פה: מתן וילנאי, דן מרידור, ראובן ריבלין, פרופ' מנחם נוימן. גם ביבי קנה אצלי, אבל לא עכשיו. בנישואים הקודמים. הוא היה הבן אדם הכי לארג' שהכרתי. השליח שלי היה מביא לו משלוחים ומקבל טיפים שלא ראה בחיים. הג'נטלמן של רחביה. אבל הוא השתנה כנראה. מה שאתה שומע גם אני שומע.
חופית ביטון, סטודנטית
על המפה: אני מתל־אביב. לומדת מדע המדינה בעברית. שאלו אותי המון פעמים מה אעשה עם זה, אבל זה מעניין אותי, אחורי הקלעים של העולם הפוליטי.
המצפן: הצבעתי ללפיד ואני מקווה שתהיה פשרה שישמעו בה את שני הצדדים. שלכל אחד יהיה המקום שלו והוא גם יכבד את האחר.
ירושלים שלי: אני לא כל כך יוצאת מרחביה, פחות מסתובבת בירושלים. אני אוהבת את האווירה הליברלית, הצעירה. זוגות צעירים או רווקים שהרכיבו מעין קומונה כזו. האמת שאני לא עושה משהו מיוחד ביום ירושלים. אולי תהיה הפגנה ברחוב עזה. אני הולכת להפגנות פה באזור, ככה אנחנו חוגגים. צריך להשמיע את הקול שלנו.
ישראל מימון, בקר גבולות
הודיה ארנברג, מרפאה בעיסוק
על המפה: הודיה: אני גרה בשכונת בקעה אבל במקור אני מנוף־איילון. אח של ישראל יצא לשליחות בארגנטינה וגם אני נסעתי לשם לשליחות, ומשם אנחנו מכירים. בסוף חזרתי משם אחרי חצי שנה בגלל הקורונה.
ישראל: אני במקור מקריית־ארבע. זה יישמע מוזר, אבל אני גר במלון. אני עובד במעבר אלנבי אז שמו אותנו במלון כדי שנהיה קרובים יחסית. במקביל אני לומד הנדסת תעשייה וניהול באשקלון.
המצפן: הודיה: אני מעדיפה לא להגיד.
ישראל: נו, תגיד אתה. למי אנחנו כבר יכולים להצביע?
ירושלים שלי: הודיה: כשהגעתי לארגנטינה שאלו אותי אם אני מתגעגעת לישראל, ואז הבנתי שאני הכי מתגעגעת לירושלים. גם למשפחה ולהרגלים, אבל יש משהו מיוחד בירושלים, אתה מרגיש שייך. אני באה מחינוך חרדי, אז אצלנו פחות מציינים את יום ירושלים.
ישראל: העיר הזאת טובה לכולם. בתור תושב קריית־ארבע, ירושלים הייתה העיר שלי. אחרי שהשתחררתי, שבועיים שלמים הייתי בעיר ורק טיילתי. בלי מחויבות או יעד. בחומות, בשכונות, במעיינות, להרגיש את העיר מקרוב. ככה אתה מכיר אנשים. זה מדהים, אתה מגיע לשיחות על מה שהיה פה לפני שישים שנה. יושב על איזה ספסל, יושב בשוק על בירה, ופותח עם אנשים שיחה.
לב אוהב, מחנך
אילנה ביילקר, מורה למדעי המחשב
על המפה: לב אוהב: השם שלי הוא עברות של שם המשפחה ליבובסקי. בגיל מאוחר יחסית שיניתי בתעודת הזהות ללב אוהב. יש לי עוד שם פרטי, אבל ככה אני מציג את עצמי וככה כולם מכירים אותי. למדתי משחק והיום אני כותב דוקטורט בפילוסופיה של המדע. למדתי תואר שני בחינוך מיוחד ואני גם מטפל בחילוץ ילדים מריטלין. למדתי גם מוזיקולוגיה. על כרטיס הביקור שלי כתוב "מוזיקאי, שחקן, מחנך".
אילנה: שם המשפחה הוא ראשי תיבות, "בית ישראל קדושים לה'". במקור אני מאוקראינה, ואני בארץ כבר שלושים שנה. עבדתי בהייטק, הייתי שכנה של מקור ראשון בגן הטכנולוגי. אחרי שנתיים שעבדתי מהבית אמרו שמי שלא מתחסן יוצא לחל"ת, אז התפטרתי כדי לא לקבל את החיסון. עכשיו אני מלמדת במכללת הדסה את מה שעבדתי בו. הכרתי את לב אוהב כשהיו הפגנות בירושלים נגד הגבלות הקורונה, ואנחנו מתחתנים בסוף השנה.
המצפן: אילנה: כל השנים הצבעתי מולדת וימינה, ולב אוהב הצביע מרצ ושמאלה. עד שהבנו שהפוליטיקאים עושים מניפולציות ושאין שמאל ואין ימין. בבחירות האחרונות לא הצבעתי.
לב אוהב: הצבעתי לאומ"ץ בראשות פרופ' צביקה גרנות.
ירושלים שלי: אילנה: עברתי בהרבה מקומות בירושלים. ברמת שרת, אחרי זה בקריית היובל, בגבעת משואה. אחרי זה גרתי בתקוע, ועכשיו אני גרה חצי מהזמן בתקוע וחצי מהזמן בדירה של לב אוהב ברחביה. אף פעם לא חלמתי לגור ברחביה. אחרי כל השכונות שגרתי בהן, רחביה היא הטופ.
לב אוהב: נולדתי בירושלים בקרית היובל. הבית ברחביה הוא של סבא וסבתא. אני אוהב את האוויר של ירושלים. את האנשים, את הנוף. יש פה עומק וכבדות בעיר, ואם יודעים לתמרן בלי לשקוע בתוכה מוצאים את האיזון הנכון בין שמיים וארץ. אני לא מציין את יום ירושלים. כמו בשיר של נעמי שמר "יש לי יום־יום חג" – בשבילי כל יום הוא יום ירושלים.
