ב-17 באוקטובר 1988 התקבל בלשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר מכתב מצעיר ישראלי, נכה צה"ל, שהיה באותה עת פעיל זוטר בתנועת "כך" באזור ירושלים, אבישי רביב שמו. במכתב, שנשמר עד היום בארכיון המדינה, שיתף הצעיר הנמרץ את ראש הממשלה שמיר בסיפורו האישי, ובפציעתו במהלך השירות הצבאי, וקבל על כך שתנועת הליכוד בראשות שמיר תמכה בפסילת תנועת "כך" בראשות הרב מאיר כהנא מהתמודדות בבחירות לכנסת. האם ראש הממשלה שמיר ראה באופן אישי את המכתב? קשה לדעת. מי שהשיב על מכתבו של רביב בשמו של ראש הממשלה דאז היה יששכר קציר, יועצו. האם ידע שמיר שכעשרה חודשים קודם לכן גויס רביב על ידי השב"כ והפך לסוכן בשורות תנועת "כך"? כנראה שלא.
רביב, שהופעל תחת השם "שמפניה", גויס לשב"כ ב-1987 בכדי שיעביר מידע על פעילי ימין קיצוניים, ועמד בקשר עם, בין השאר, עם יגאל עמיר, רוצחו של רה"מ יצחק רבין. הצצה למכתבים ששלח רביב הצעיר מספקים עדות לדמותו של מי שהפך ברבות הימים לדמות מרכזית בפעילות שנויה במחלוקת של השב"כ – החלקמתפיסתו הרעיונית ועד לשאיפתו להשפיע על בכירי המדינה.
את המכתב שלח רביב לשמיר כשבועיים לפני הבחירות לכנסת ה-12, אשר נערכו ב-1 בנובמבר 1988. בפתח המכתב ציין פעיל הימין הצעיר, "נדהמתי לשמוע שהליכוד היה שותף לפסילת 'כך'. את מפלגות השמאל ובראשם מפא"י הבנתי. שיטה זו של החרמה ופסילת אדם בשל דעותיו המנוגדות להם היא תופעה נפוצה אצלם. השמאל מפחד להתמודד בדרך דמוקרטית כי הוא יודע שהוא עלול להפסיד את השלטון, ואני לא מדבר על שלטון בממשלה אלא על שלטון בכל אמצעי התקשורת".
"בעבר השמאל גם נידה את מנחם בגין וגם אותך מר יצחק שמיר בגלל דעותיכם. לא פעם קראו לעברכם נאצים ופאשיסטים וניסו לפגוע בכם. לכן נדהמתי שדווקא אתה והליכוד תהיו שותפים למעשה החרמה של אדם ימני, ולא משנה מה דעותיכם כלפיו. יצחק שמיר, אתם האחרונים שהייתם צריכים להסכים לדבר הזה, כי אתם בדיוק עברתם אותו דבר. במשך 20 שנה דיכא אתכם השמאל ונקט בכל שיטה אפשרית כדי לבלום אתכם, ואתם עושים בדיוק אותו דבר לרב כהנא. אם הייתי מבין ששיקולים אידיאולוגיים מנחים אותך ניחא, אך שיקולים אינטרסנטיים ופוליטיים מנחים אותך. הליכוד חושב שכל מצביעי כהנא יעברו אליו, ולכן אתם בעד זה", הוסיף סוכן השב"כ הטרי במכתבו לראש הממשלה.
בהמשך המכתב גייס רביב את סיפור פציעתו לטובת הדגשת טענתו, "אני אוהב את המדינה ובבואי לצבא התגייסתי ליחידה צבאית מובחרת, המטרה שלי היתה לתרום למדינה כמה שיותר, ולא שאלתי את עצמי כמו רבים אחרים מה המדינה נותנת לי אלא מה אני אתן למדינה. לאחר שירות של שנה וחצי נפצעתי ברגל והייתי בביה"ח ונקבעו לי 30% והצטרפתי לציבור הנרחב של נכי צה"ל וקיבלתי את זה באהבה, וכחלק מתרומתי הקטנה. אך החלטת ועדת הבחירות גרמה לי לחשוב בצער רב למה תרמתי, אם המדינה לא מקבלת את זכויותי, למי לבחור, והוציאה אותי מכלל הציבור, והפכה אותי לאזרח סוג ב'. אני ימשיך לפעול במסגרת אידיאולוגית במקרה ותיפסל כך, אך לתרום למדינה? אני מרגיש שהמדינה בגדה בי ואפילו זכות קטנה של לבחור מונעים ממני".
את מכתבו חתם רביב בתחזית פוליטית שלא התממשה, לפיה בבחירות לכנסת ה-12 ינצח השמאל, ולאחריהן תפסול ועדת הבחירות המרכזית דווקא את הליכוד מהתמודדות בבחירות. "מר יצחק שמיר' לפחות אני מתנחם שבעוד 4 שנים יפסלו אתכם כי יצרת פה תקדים מסוכן של הוצאת מפלגה מהמחנה הלאומי. לאחר 4 שנים של קריאות לעברכם נאצים ופאשיסטים כי כהנא לא יהיה ואת כל המרץ יעבירו אליכם. ובבחירות הבאות, ועדת הבחירות שתנוהל בידי השמאל, כי אני מכיר רבים ימנים שלא יצביעו לאף מפלגה ימנית (הליכוד או התחיה שהיו שותפות לפסילת כך), וזה הפסד של לפחות 2 מנדטים למחנה הלאומי. ועדת הבחירות תפסול אתכם כי השמאל מטרתו לא רק להוציא את כהנא אלא לפסול את כל מחנה הימין".
יועצו של שמיר, יש לציין, השיב לצעיר הנמרץ בנימוס רב, ובעיקר השתדל לשכנעו לא להחרים את הבחירות אלא להצביע לליכוד. "זכותך לכאוב את פסילת רשימת 'כך' כפי שאנו כועסים על אי פסילתה של הרשימה המתקדמת (רשימה ערבית שדגלה בעמדות פלסטיניות לאומניות, נפסלה על ידי ועדת הבחירות אך בית המשפט העליון ביטל את פסילתה – ש"פ), התומכת באש"פ", כתב היועץ קציר לרביב בפתח המכתב, אך הוסיף והזכיר לו "ישראל היא מדינת חוק – ועם כל הזעם על החלטה זו של בית המשפט העליון – יש לכבד ההחלטה. ישראל אינה אי בודד ועליה להתחשב גם בדעת הקהל בעולם החופשי… אנו פונים אליך ומבקשים שתתן יד למחנה היחיד, היכול להבטיח את הביטחון ברחבי המדינה. באיחולי רפואה שלמה וכל טוב".
כשנה וחצי קודם לכן, עוד טרם שגויס רביב לשב"כ, הוא שיגר מכתב נזעם נוסף לשר החינוך בממשלת האחדות, יצחק נבון (שכיהן קודם לכן במשך קדנציה אחת כנשיא המדינה). במכתבו, שנשמר גם הוא בארכיון המדינה, קבל רביב על העובדה שבבחינת המגן באנגלית במועד קיץ 86' שניתנה בגימנסיה הרצליה בתל אביב נעשה שימוש במילה "Palestine" שלטענת רביב, "מחוקה מהלכסיקון היהודי לפחות 39 שנים, אם לא 2000 שנה, כך זאת לתשומת לבך אדוני השר" (השגיאה במקור). בהמשך המכתב טען רביב כי השר נבון עוסק רבות בחינוך לדמוקרטיה, אך איננו נותן את דעתו על הבעיה האמתית של מדינת ישראל שהיא חינוך ליהדות. בהקשר זה הזכיר רביב מקרה בו שיסו חבורת נערים בעיר רחובות כלב בתלמיד ישיבה בשל מראהו ולבושו, "אני מזדעזע ונזכר בהיסטוריה הקרובה של עם ישראל בה נרדפו יהודים בשל מנהגיהם ולבושם. אך שם זה קרה בגולה ופה בישראל ע"י תלמידים יהודים (יחי ההבדל הקטן). למיטב ידיעתי לא הושמעה ולו תשובה אחת מצדך. האם רק שעולה תופעת כהנא אתה נזכר להופיע ולהתריע בפני הסכנה (כך אתה קורא לזה), ומקדיש שיעורים מיוחדים לנושא, אך שקורה דבר כזה וזה מזעזע כי זה לא קרה בגולה אלא בין יהודים ליהודים אתה מתעלם ושותק", תהה פעיל כך הצעיר.
מי שענה למכתבו של רביב לשר החינוך היה אברהם אמיר, מי ששימש בשנת 1987 כמנהל האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך. אמיר ציין כי "שר החינוך ציין פעמים רבות, ובהקשרים שונים, את זכותו של כל אזרח ותושב במדינת ישראל לדעה משלו ולהתנהגות משלו, בתנאי שאין הן פוגעות בתושבים אחרים במדינה". אמיר הוסיף כי תוכניות לימודים רבות ברוח זו מתקיימות הן בחינוך הפורמלי והן בחינוך הלא פורמלי. אולם, "מאידך גיסא, אין שר החינוך מגיב על כל מקרה פרטי המתרחש במדינה אלא אם כך מעורב בו איש ציבור או יש בו עניין ציבורי. המקרה שציינת במכתבך הוא יוצא דופן ואינו מאפיין את מערכת החינוך למרות היותו בלתי נסבל".
