כמדי שנה פרסם צה"ל השבוע את נתוני הגיוס בפילוח של ערים גדולות, בינוניות וקטנות ושל בתי הספר שאחוזי מיצוי הגיוס מהם הם הגבוהים ביותר. במקום הראשון בקטגוריה בתי הספר הקטנים המובילים בגיוס גברים נמצאת, לא בפעם הראשונה, ישיבת בני עקיבא לחינוך סביבתי בסוסיא, עם 91.7 אחוזי גיוס, 94 אחוזים מהם לקרבי. כמעט 16 אחוזים מהמתגייסים מגיעים לקצונה, והציון המשוקלל שלה הוא הגבוה ביותר בקטגוריית בתי הספר הקטנים. לצידה בעשירייה הראשונה נמצאים ארבעה מוסדות ממלכתיים־דתיים: בית הספר הממלכתי־דתי מקבוצת יבנה, ישיבת בני עקיבא לפיד במודיעין, ישיבת אמית נחשון בנחם והמקיף הדתי האזורי בשוהם.
ראש ישיבת סוסיא, הרב נועם פרל, סירב השבוע לזקוף לזכותו את נתוני הגיוס המרשימים; בשיחה איתנו היא הבהיר שהסיבה היא בעיקר המשפחות והסביבה שמהן הגיעו: "התלמידים מביאים הכול מהבית – אנחנו רק בוחשים קצת ומוצאים אותם לשטח, והשאר קורה לבד".
אבל הנתונים האלה חוזרים על עצמם מדי שנה.
"אלה תלמידים שמגיעים 'מתודלקים' בתחומי העשייה האלה. הם צמאים לשטח, ובגלל זה הם באים דווקא אלינו, כי אנחנו ישיבה סביבתית. זה מביא את הקבוצה לפוטנציאל הכי גבוה. בהמשך הם גם עובדים על המידות, מסגלים יכולות שטח ומאמצים שפה אישיותית מנטלית שלא מבוססת על ציונים. התמהיל הזה יוצר אנשים ששואפים למקומות גבוהים, והצבא הוא פשוט המקום הראשון שנהנה מהם. אבל אף אחד כאן לא מדבר על הצבא כמטרה. השאיפה היא שהצבא יהיה רק תחנה אחת בסיפור ושזה ימשיך הרבה הלאה – שיהיו בעלים ואבות טובים, שייקחו אחריות ויהיו אנשים ערכיים בחיים שלהם. זאת המטרה הגדולה. משמח שזה מצליח בצבא, אבל המטרה היא החיים הלאה".
גם שיעור המיצוי לקצונה גבוה מאוד.
"זה פועל יוצא של האחריות הציבורית, הרצינות והמידות הטובות. אני לא חושב שרבים מהם יעברו את קו המ"פ. מעטים מבוגרינו המשיכו לקריירה צבאית, יש לנו שלושה־ארבעה קצינים מעל דרגת סא"ל. בדרך כלל אחרי כמה שנים החבר'ה ממשיכים לדבר הבא בתור. אנחנו לא אקדמיה צבאית, הם פשוט אנשים טובים שלוקחים אחריות".
איזו אמירה חינוכית אתה מעביר לתלמידים?
"תהיו משמעותיים, תהיו רציניים, שיהיו לכם מידות טובות, קחו אחריות על הציבור, תעופו קדימה. קצת 'חסר גלגל – תהיו גלגל'. הרבה מזה מגיע מהבתים שלהם. בבתים אחרים עושים דברים אחרים. כמעט אין לנו בוגרים שהולכים ל־8200. מראש אלה תלמידים שהעולם הקרבי מתאים וחשוב להם. יש לנו שלושה בוגרים טייסים – זה סוג אנשים שעולם התוכן של שטח ואנשים מתאים להם".
אומרים על הדור הנוכחי שהוא עצלן ותקוע במסכים.
"לא אצלנו. החבר'ה יוצאים לשטח, עובדים ורציניים. בחופש בקיץ הם קוטפים מנגו. במהלך השנה הם קמים בכל יום שישי בארבע וחצי לפנות בוקר לסיור, ואז חוזרים הביתה גמורים מעייפות. המערכת מחבקת אבל הדרישות קשוחות ולא מתפשרות. אני לא יודע אם זה מה שעושה אותם לחיילים, אבל במשך ארבע שנים הם עושים כאן 160 ימי סיור, כשבכל פעם הם קמו בארבע וחצי בבוקר, ויש להם מאות דפים מסוכמים על השטח ואלפי קילומטרים של הליכה ברגל, רגעי שיא וקושי פיזיים ומנטליים. אבל שוב, המטרה היא הרבה יותר מאשר להיות מ"פ מצטיין".
אחד מבוגרי הישיבה הוא יהודה ישראל, בן 34, שנולד וגדל בסוסיא ולמד בישיבה במחזור ו'. אביו אף היה חבר הצוות החינוכי במקום, ובמשך כמה שנים היה ראש הישיבה. אחרי שסיים את כיתה י"ב בסוסיא המשיך ישראל לישיבה הגבוהה באיתמר, והתגייס לשירות כלוחם בשייטת 13. הוא נשוי לרותם ואב לארבע בנות. "החוויות והתהליך החינוכי שעברתי בישיבת סוסיא השפיעו על כל העתיד שלי, גם על ההחלטות ביחס לשירות הצבאי", הוא מעיד. "יש חיבור עמוק עם תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, דרך הסביבה, הטיולים וההיכרות עם הארץ. השירות הצבאי הוא הפעם הראשונה בעצם שאתה מקבל החלטה שהיא לא לטובתך האישית אלא לטובת הכלל, ואז כל התהליך שקורה בסוסיא משפיע באופן נכבד".
עד היום, לדבריו, הוא מתייעץ בביקוריו ביישוב עם הרב פרל ועם אחרים מחברי הצוות החינוכי. "אני מעדכן אותם על החיים שלי והם שותפים לדרך, כל אחד מהזווית שלו. כשיש לי התלבטויות, שאלות ותהיות, אני בהחלט משתף. הם מודל לחיקוי ולהשראה, דמויות שיכולות לכוון לאורך הדרך".
"אם אעמוד בצומת שבו יש לי בן שמתחבר לתפיסה החינוכית של סוסיא, שהיא ייחודית ולא מתאימה לכולם, בהחלט אמליץ לו ללכת ללמוד בישיבה".
